נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, מסר היום (רביעי) לשרת המשפטים איילת שקד ולנשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור, את הדוח השנתי לשנת 2015. בשנת החולפת התקבלו בנציבות 824 תלונות, מתוכן שתי בקשות בירור שאחת מהן הוגשה על ידי השרה שקד והשנייה על ידי נשיאת העליון נאור. 96 מהתלונות נמצאו מוצדקות - כמעט פי שניים מהשנה הקודמת.
התלונות עסקו בין היתר בהתנהגות בלתי ראויה באולם הדיונים, ובכלל זה, העדר מזג שיפוטי, שימוש במלים או בביטויים פוגעניים, הרמת קול שלא לצורך, הפעלת לחץ מופרז לפשרה, הפגנת זלזול, קוצר רוח, חוסר סבלנות, יצירת אווירה מתוחה, חוסר שליטה בדיון ופגיעה באובייקטיביות השיפוטית. תלונות נוספות עסקו בהתבטאות פוגעת ובלתי ראויה בפסק דין או בהחלטה והתנהגות בלתי ראויה מחוץ לכס השיפוט, ובדרך ניהול משפט ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, כמו הימצאותו של שופט במצב של ניגוד עניינים או במראית עין של ניגוד עניינים, או פגיעה בזכות הטיעון או בזכות להישמע במשפט.
עוד בוואלה! NEWS:
"הלב נקרע": אבל כבד במושב של החייל שמת בריצה יום לאחר גיוסו
השר כץ: אם בבלגיה ימשיכו לאכול שוקולד, לא יוכלו להילחם בטרור
בתוך עשור: מספר החיילים בצה"ל המטופלים נפשית זינק פי שלושה
השיעור הגבוה ביותר מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות מתייחס להתמשכות הליכים בבתי המשפט ולעיכוב במתן החלטות ופסקי דין. בשנת 2015 רשמה נשיאת בית המשפט העליון אזהרה חמורה לשופט, במקרה אחד, ונזיפה חמורה, במקרה אחר, בעקבות תלונות שנמצאו מוצדקות. תלונה אחת על בית המשפט העליון נמצאה מוצדקת, 20 תלונות על בתי המשפט המחוזיים לעומת שבע בלבד בשנה הקודמת. בבתי משפט שלום 37 תלונות נמצאו מוצדקות, ובכלל זה בתי משפט לתעבורה ולנוער, ו-14 תלונות בבתי הדין לענייני משפחה נמצאו מוצדקות כפול מהשנה הקודמת.
אחת התלונות שנמצאו מוצדקות, ובגינה הגישה השרה שקד בקשת בירור, הייתה נגד השופטת אופירה דגן-טוכמכר בבית דין לעבודה שדנה בתביעה שעניינה הטרדה מינית והתנכלות במקום העבודה שהוגשה על ידי עובדת לשעבר בחברת החשמל. בהקלטת סתר של אדם שנכח בדיון נשמעת השופטת אומרת: "הייתה הטרדה אבל היא ברף הכי נמוך שניתן להעלות על הדעת. יותר טמטום מאשר הטרדה. ככה זה נראה. היא (התובעת ג"ג) קצת שיחקה וזה היה לה נוח".
עוד נשמעה השופטת אומרת כי "לא ככה מתנהלת עובדת שרוצה להדוף חיזור"; "הרושם שלי הוא לא של עובדת שהוטרדה, אלא של עובדת שעושה שימוש מסוים במיניות שלה כדי להשיג כל מיני..."; "צריך שניים לטנגו"; "כשנכנסים למטבח אז לא צריכים לבכות כשמקבלים כוויה"; "אני מבינה שגם הגברת הזאת מגיעה לתקשורת. זה לא מקובל במקומותינו".
דבריה של השופטת, שנאמרו בתום הדיון, אינם מופיעים בפרוטוקול. ההקלטה הגיעה לכלי התקשורת ובאחת הכתבות שהתפרסמו צוינו אמירות נוספות מפיה של השופטת לבאי כוח הצד שכנגד: "תגישו בקשה ויכול להיות שנפרסם גם את שמה של המתלוננת"; "יש קושי בזה שמכפישים, שאנשים אומרים לעצמם אני (התובעת) את השם שלי לא אפרסם אבל אני אכפיש".
תלונה שהוגשה על השופטת על ידי יו"ר ארגון נשים ושרת המשפטים הגישה בקשת בירור לגבי תוכן הדברים שאמרה השופטת וכן לגבי "חוקיות כוונת השופטת להסיר את צו איסור הפרסום על שמה של המתלוננת". בתום התהליך השופטת קיבלה מכתב אזהרה לתיקה.
"הסניגוריה הציבורית בטח שמחה להיפטר מאחד כמוך"
בתלונה נוספת שנמצאה מוצדקת טען נאשם בתיק כי שופט בבית משפט שלום הציע לעו"ד שלא לייצג אותו. על פי התלונה אמר השופט לעוה"ד: "יש לי הצעה אליך, אל תיכנס למיטה החולה הזו". בהחלטה נקבע כי אין זה מעניינו של בית המשפט מי ייצג את הנאשם ואל לו לנסות להתערב בשיקול דעתו של עו"ד.
בנוסף, נמצאה מוצדקת תלונתו של מתלונן שטען כי לאחר שהסביר את בקשתו לייצג את עצמו במשפטו הפלילי פנה אליו אחד השופטים בבית המשפט המחוזי ואמר לו בזלזול ובבוטות: "אני בטוח שהסניגוריה הציבורית שמחה מאוד להיפטר מאחד כמוך". המתלונן סיפר כי בתגובה לדברי השופט הוא השתתק, לא הצליח להוציא מילה מפיו והחל לבכות. יושבי האולם הוכו לדבריו כמותו בהלם למשמע דברי השופט. לא הייתה כל אפשרות להמשיך בדיון והוא ביקש למחוק את העתירה לאור התנהגותו והתנכלותו של השופט אליו.
תלונות נוספות שנמצאו מוצדקות נוגעות לבתי דין לענייני משפחה. באחת מהן טענה המתלוננת כי באחד הדיונים בתיק הגירושים מבעלה, לאחר שהעיד הבעל על מריבה גדולה שהתרחשה ביניהם ובעקבותיה נסגרה המתלוננת בחדרה ואיימה לקפוץ מהמרפסת, תהה השופט מאיזה גובה תכננה לקפוץ ושאל את הבעל אם הצדדים גרים בבית פרטי. לאחר שהבעל השיב בחיוב, אמר השופט: "נו, איזה גג בדיוק?". כשאמר הבעל כי מדובר היה בקומה שנייה, קטע השופט את עדותו באמרו: "לא, אני באמת אומר, אם היו גרים בקומה 30, קומה 40, קומה רביעית, חמישית".
לטענת המתלוננת, דברי השופט גרמו לה לזעזוע ולהלם. לדבריה, "רצון לקפיצה נסערת מקומה שנייה, גם בבית פרטי, צופה תוצאה קטלנית ומלמדת על מצוקה גדולה... האם אני צריכה להתנצל שכל שהיה לי באותו רגע של התקפת זעם נוספת של הבעל שלי... זה מרפסת הקומה שנייה בבית הפרטי שלנו? ולא קומה 30 או 40 במגדלי יו? האם אשמתי שלא מדדתי גבהים באותו רגע של מצוקה קשה ביותר ולא רצתי לחפש את מגדלי יו או עזריאלי? זו הייתה זעקת מצוקה, זעקה ואיתות מצוקה שבייאוש ביקשתי שבעלי יבין באיזה מצב אני נמצאת. רציתי לגמור עם הכול ולהיעלם מהחיים, הייתי חותמת על כל הסכם".
שופט שיפץ תמליל פרוטוקול
בתלונה אחרת הנוגעת לבית דין לענייני משפחה הגישה נשיאת העליון בקשה לברור. במהלך דיון אמר שופט שהגיע חולה בפני הנוכחים באולם: "לא, אני מקווה שאתם תדבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי". השופט אמר את הדברים בהמשך לחילופי דברים בינו לבאי כוחם של הצדדים על מחלתו. בתמליל ההקלטה הרשמית שנערך על ידי חברת הקלטות והועבר לשופט נרשם: "אני מקווה שאתם תידבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי", ללא כל זכר למילה "לא" שאמר השופט בתחילת המשפט.
השופט הוסיף לתמליל האמור את המילה "לא" אך כמילה הרביעית במשפט, כך שבפרוטוקול הרשמי נרשם לאחר התיקון: "אני מקווה שאתם לא תדבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי". לימים התברר כי הדיון הוקלט גם על ידי אחד הצדדים במשפט.
"התוספת של המילה 'לא' לפרוטוקול, במקום שבו הוספה, משנה באופן מהותי את משמעות הדברים שאמר המותב בדיון. אין מדובר אפוא בתיקון טעות סופר או טעויות הקלדה של פרוטוקול, כי אם בתיקון של משפט שנאמר באופן ברור באולם והובן כפשוטו על ידי רוב הנוכחים", כתב הנציב שמצא את בקשת הבירור מוצדקת.
תלונה נוספת הוגשה נגד בית דין לענייני משפחה בגין אופן ניהול דיון. בתיק שעניינו תביעת אבהות ותביעה להסדרי ראייה, טענה המתלוננת כי בדיון ההוכחות קצב השופט את משך החקירה הנגדית של התובע ל-30 דקות וכן קצב 35 דקות לחקירתה שלה ואת משך חקירתם של עדים נוספים. בנוסף, הקציב עשר דקות לחקירה נגדית. לטענת המתלוננת, השופט אפשר חקירה "מגוחכת ומקוצצת" בשל דעתו הקדומה, וזאת "רק כדי לצאת ידי חובה, ולמראית עין, ומבלי לתת לנו שום סיכוי לשנות את דעתו הנעולה".
המתלוננת הוסיפה כי לאחר שקצב את משך החקירה הניח השופט "בהפגנתיות, שעון עצר על שולחנו, והחל למדוד את זמן החקירה, פשוטו כמשמעו, להכריז, מדי פעם, על הזמן שנותר". לדברי המתלוננת, התנהלותו של השופט לא אפשרה לבא כוחה לנהל חקירה נגדית בישוב הדעת, והם "חשו ברכבת הרים". בשל התנהלותו האמורה, ביקש בא כוחה מהשופט להרחיב את משך החקירה, ולאחר שזה סירב, ביקש מהשופט לפסול את עצמו.
לטענת המתלוננת, "לאות מחאה" על הבקשה שיפסול את עצמו, קצב השופט לבא כוחה שלוש דקות לטעון לעניין הפסילה ושוב הפעיל את שעון העצר. בא כוחה התקשה לטעון טענותיו במסגרת סד הזמנים הצר שנקצב לו, תוך שהשופט קוטע אותו שוב ושוב באופן שבו חלק ניכר מזמן הטיעון "הלך לאיבוד". לדברי המתלוננת, בא כוחה הושפל והיא הרגישה כאילו עניינה נדון ב"בית דין שדה" וכי כבודם, זכות הטיעון שלהם וזכותם למשפט הוגן נרמסו ונאלמו. בסופו של דבר נדחתה בקשת הפסלות, וערעור שהוגש על ההחלטה לבית המשפט העליון נדחה. התלונה נמצאה מוצדקת.
המתנה של יותר משש שנים לפסק דין
תלונות נוספות שנמצאו מוצדקות: שופט שלום שלא גילה לצדדים כי אביו מצוי בסכסוך משמעותי עם מוסד ציבורי שנמנה על הנתבעים בתיק; שופט בבית הדין הארצי לעבודה שלא גילה כי בת דודו מועסקת כעורכת דין שכירה במשרד שמייצג את אחד הצדדים; שופטת בבית דין אזורי לעבודה שלא גילתה כי בעלה, רופא בכיר בבית חולים ממשלתי, נוהג לתת חוות דעת למוסד לביטוח לאומי - הנתבע בתיק שדנה בו.
כמו כן, מצא הנציב מוצדקת תלונה שהוגשה על עיכוב של כעשרה חודשים במתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה; נמצאה מוצדקת תלונה על כך שהחלטות שנתנה שופטת - החלטה המאשרת תובענה ייצוגית בחלק מעילותיה והחלטה בה נקבע מועד לשמיעת הוכחות - ניתנו כשמונה חודשים לאחר הגשת הסיכומים; נמצאה מוצדקת תלונה שבה נטען שבחלוף כארבע שנים מהדיון האחרון בתיק טרם ניתן בו פסק דין, בשל המתנה לפסק דין באותו נושא בבית המשפט העליון.
בהחלטת הנציב נקבע, בין היתר, כי אין לאלץ את בעלי הדין להמתין במשך זמן לא קצוב עד למתן פסק דין. גם אם יש לפסק הדין בדיון הנוסף השלכה על המקרה של המתלונן, הדבר אינו צריך להיעשות על גבם של בעלי הדין ואין לאלצם להמתין לפסק דין בעניינם יותר משש שנים.