ספירו אגניו היה סגן הנשיא של ריצ'רד ניקסון ומושחת לא קטן בפני עצמו. לאחר שנבחר לכהונה שנייה הוא הסתבך בעבירות העלמות מס ושוחד ונאלץ להתפטר. חובבי פרטי הטריוויה יזכרו אותו כסגן הנשיא האמריקני השני בהיסטוריה שהתפטר מתפקידו, אך משפט אחד שמיוחס לו נושא את זכרו הפוליטי עד היום. "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי", אמר לאחר התפוצצות הפרשה, רוצה לומר שדרכיו לא היו שונות מאחרים.
פסט פורוורד של כחצי מאה למצפה נטופה. תת-אלוף אופק בוכריס, הקצין המוערך שאם להאמין לפרסומים כל הבנים רצו להיות כמוהו וכל הבנות רצו בקרבתו, חשוד בחמישה מעשי אונס. מי היה מאמין, במקום שבו מנופפים בכלי זין על שכנים עלולות להתרחש עבירות מין קשות.
בוכריס שלנו כבר הפסיד. החשדות נגדו פותחים עיתונים ומהדורות, שמו הטוב הוכתם בין אם היו דברים בגו או לא ובפייסבוק עסוקים בשלב הזה בניקיון הגיליוטינה אחרי שכבר הוצא להורג. הרמטכ"ל גדי איזנקוט כבר הודיע לו שראש חטיבת המבצעים במטכ"ל הוא כבר לא יהיה.
הקצין הבכיר הוא הכוכב התורן בסדרת ההטרדות המיניות בצה"ל. קדם לו סגן אלוף לירן חג'בי, מפקד גדוד צבר בגבעתי, שהגדיל לעשות השבוע וחזר בו מהודאתו בשבעה מקרים של התנהגות בלתי הולמת (אי אפשר שלא לאהוב את היופימיזם של לשון החוק) כלפי פקודתו מאי פטאל, שטענה כי הטריד אותה מינית. במקרה אחר, הודח השבוע מפקד גדוד הסיור הבדואי, סגן אלוף שי שרף, על רקע החשד לניצול יחסי מרות.
כל אלו הובילו את שר הביטחון משה יעלון, לא בדיוק נער הפוסטר של העידן החדש, להצהיר ללא כחל ושרק כי צריך לשנות את החוקים. "עלינו להוסיף ולהיאבק באופן חסר פשרות ובכל דרך - גם חוקית וגם חינוכית - באלימות נגד נשים על סוגיה השונים, בהטרדות ובפגיעות המיניות כלפיהן, ובניסיונות להפוך מתלוננת לנאשמת באמצעות השחרתה. אף לא אחד מאיתנו מבין באמת מה מתחולל בנפשה של מי שחוותה אלימות, הטרדה או פגיעה מינית", אמר על רקע יום האישה הבינלאומי.
בוכריס, אשם או לא אשם, הפסיד במערכה. לא קרא נכון את המפה. רבים ובכירים ממנו בצבא הפכו את בסיסי צה"ל למגרש המשחקים המיניים שלהם. לעתים הם נתפסים, כמו איציק מרדכי, ולעתים הקורבנות העדיפו לחסוך את הגיהנום האישי ולהבליג. כיום, רק החשד למעשים המיוחסים לו די בהם לחרוץ גורלות.
במדינת ציפרלקס
במדינה המטורללת שבה אנו חיים זה לא יהיה מופרך לקשור את בוכריס לבני ציפר, שהכה על חטא לפני כמה ימים והודיע עם הרבה טקס בישבן כי יפסיק לפרסם את טורו השבועי בהארץ. אלא שבמקרה זה כבר אפשר להגיד ברוך שפטרנו: אין עיתונאי שיכול להסתתר מאחורי חופש הביטוי כדי להכשיר שרצים כמו אונס נערות.
כבר שנים ארוכות שציפר ממאיס את עצמו על הציבור בקונצנזוס חוצה מגזרים ומגדרים. מי ששנים כותב על מזרחים בלשון שמזכירה את המבט האירופי על הילידים האינדיאניים באמריקה, שכתב שחור על גבי לבן כי "אחינו המזרחיים לא בשלים לנהל את המדינה ולשבת במקומות הגבוהים שלה", ששנאת הנשים היא ממנו ופנימה - הלך טור אחד רחוק מדי. הפעם הוא הסתבך עם כל מי שעיניו בראשו, או כהגדרתו "עדר אחוז פאניקה מוסרית וחסר תרבות", ועל זה כבר אין מחילה בימינו.
ציפר לא חסך שבטו על עצמו וביקש לברוח לחופים ריקים מאדם. זה יהיה קשה, בני, אבל הציבור יעמוד בזה. אנחנו כבר לא מעוניינים לקרוא שוביניסטים וגזענים, ולמען האמת די טוב לנו כאן במדינת השעמום שמתנגדת לאונס. היה שלום בני, נמשיך לעטוף איתך דגים.
רסיס בישבן התרבותי
השבוע גיליתי שיש מישהו שקוראים לו אריאל ברונז. והוא אמן. לא סתם אמן הוא תקע דגל בישבן. ועוד בוועידה מהוגנת על תרבות גבוהה גבוהה. הו! איזה סימפוזיון נפלא וליברלי על חופש הביטוי הוא עורר במחי מחווה פאלית.
צפיתי בסרטון מהאירוע שוב ושוב ולא אהבתי דבר, אבל זה רק אני ועולמי התרבותי. מילא הדיוט כמוני, שלא מבין את גדולת היצירה שבדבר, אבל מאמן מתקדם כמו ברונז אני מצפה שיפנים את רוח התקופה ויבין כי הכללים השתנו - בממלכה של רגב ובנט אין מקום לביקורת על המדינה.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.