משפחת הקצין שנהרג מאש צה"ל: "אין בנו כעס, דלתנו פתוחה לחיילים"

שבוע לאחר שנהרג סרן (במיל') אליאב גלמן במהלך סיכול פיגוע דקירה בצומת גוש עציון, הבוקר (רביעי) קמה משפחתו מהשבעה בביתם שבכרמי צור. במהלך השבוע הגיעו רבים לנחם את בני המשפחה, בהם קרובים ואנשים נוספים שבחרו להביע את הזדהותם עם הכאב על מותו. בני המשפחה, ששכלה את רב-סרן בניה שראל במהלך מבצע "צוק איתן", אמרו כי עבורם זהו "סרט שחוזר על עצמו". בריאיון עם וואלה! NEWS, הם שיתפו על חווית השכול המתמשכת של המשפחה, על הדרך והאמונה שמחזקת אותם ועל תמיכתם המוחלטת בחיילי צה"ל, למרות התקרית המצערת שגרמה למות יקירם.

אייל גלמן, אחיו של אליאב ישב בשבעה לצד אשתו חיה, אחותו של שראל. "הפעם חיה מחזקת אותי, אחרי שאני השתדלתי לחזק אותה בפעם שעברה. ההתמודדות היא ביחד והיא גם לחוד, אבל הרבה מאוד ביחד, והיא לא נגמרה כמו שאנחנו מכירים מאז שנפל בניה", סיפר. הוא הוסיף כי ברמה האישית, הוא מרגיש שהתחזק במהלך השבעה. "עצם השבעה מרגיש מצד אחד מאוד כואב וכל יום אני מתפרק, אבל אני גם נבנה מחדש, מתחזק ומחזק", אמר, וציין כי "אני כל הזמן חושב על זה שראינו את אליאב, וראינו אותו ברור, מדויק, יפה, עם צבע מאוד חי ושלם. שלם עם הגזרה ושלם עם הדרך, רק שהוא קר".

על אף שגלמן נפגע מירי של חיילי צה"ל שניסו לנטרל מחבל, משפחתו לא חשה תסכול בעקבות הטעות המצערת. "אנחנו הרבה מעל זה. בהרגשה, אני לא ידעתי איך אגיב, כמה שתכין את עצמך אתה לא יודע באמת. אבל פתאום אני מרגיש שאני מסתכל יותר מגבוה על הכול", אמר אייל. "כמו בניין שאתה בונה והאויב לא נותן לך לבנות אותו, והוא שובר ומפרק את הלבנים, גם פה - כל הלבנים הן חלק משמעותי של הבניין, לא פחות מאותו בניין של עם ישראל המפואר בארץ הזו". הוא הוסיף כי לפני 12 שנים, בן דודו נהרג בתאונת אימונים ברמת הגולן, וכעת הוא רואה בו, באליאב ובבניה "משלימים של אותו בניין מפואר". "מבחינתי האבנים שוות. הן שוות באהבה שלי אליהן, בגעגוע שלי אליהן, בכאב שלי עליהן ובמשמעות שלהן בבניין".

לקריאה נוספת:
"הכאב ממלא את הלב": אליאב נהרג כשהיה בדרך לחופשה ממילואים
אביו של הקצין שנורה בשוגג: "נאלצנו להקריב קורבן, מקבלים את הדין"
אחיו של הקצין שנורה למוות בשוגג: "הוא בחר להיכנס לקרב, זה המחיר"

במהלך השבעה, עלתה לא פעם השאלה אם המשפחה תקיים מפגש עם החיילים שירו למוות במחבל ופגעו בשוגג באליאב. האח הדגיש כי למשפחה אין טענה כלפי החיילים, וכי המשפחה כבר יצרה קשר עמם באמצעות מכתב ועוגה שנשלחו אליהם מטעם תושבי כרמי צור. "המ"פ היה כאן, וגם המג"ד והמח"ט בדרך לכאן. אני מכיר את האנשים אישית - רשלנות לא הייתה כאן. אנחנו איתם לגמרי", קבע נחרצות. הוא הוסיף כי "דלתנו פתוחה לכל יהודי, וכמובן להם. אולי הם יצטרכו עוד קצת זמן בשביל זה. אנחנו לא מפחידים ולא צריך לפחד מאיתנו, אני חושב שהם מבינים את זה אבל אולי הם עדיין לא שם. הם קמו באותו הבוקר ופעלו, כולם בשביל אותה שליחות עבור העם. כל אחד צריך את הזמן שלו".

אייל הוסיף, תוך ניסיון להסתיר את כאבו, כי מות אחיו עזר לו להבין את "הסיפור ההיסטורי של המקום של העם הזה ועזר להביט על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר". "זה מאבק שהוא לא מגזרי ולא גיאוגרפי, מאבק שלם ודרך ברורה. קלסתרון הפנים של אליאב נותן לי כוח לחזק ונותן לי להבין שאנחנו ממשיכים קדימה", אמר. לדבריו, "הכאב האישי והפרטי לא עוזב וכנראה לא יעזוב, הוא גם מפרק. עם זאת, אנחנו נבנים. אנחנו לא בחרנו בשכול על אף שידענו את המחיר. גם כילדים וגם כנערים התחנכנו על אותו מגש הכסף. גם כשהתגייסנו ידענו את המחיר, הוא לא עבר לידנו, אבל ברור שאתה נכנס למשפחת השכול זה אחרת לגמרי בפן הפרטי, מבחינת העול הזה של העשייה ושל השליחות. העול מאוד כבד, אבל אנחנו יודעים ואנחנו מקבלים כוח מהעם הזה, מכל הדורות ומהתורה, ונמשיך לקבל".

אשתו של אייל, חיה, הרחיבה על דבריו וסיפרה על ניסיונה ממות אחיה בניה. "זה לא פשוט בתור אחת שחוותה כבר את השלב שאחרי השבעה, שהוא זמן עוטף ומחבק. גם אחר כך עם ישראל עוטף לאורך כל הדרך", אמרה. "אבל אחרי השבעה אתה לבד עם התחושות ועם הכאב, ביום-יום, באירועים מיוחדים בחיים שלך. גם עכשיו וגם אצל בניה, אנחנו חונכו בדרך של לחיות לא רק בחיים הפשוטים שלנו והיום-יום - אנחנו התחנכו לחיות מעבר. עבור מטרה יותר גבוהה, בשביל לחזק את ההתיישבות, את החיבוק שלנו לעם ישראל וכמובן לאור התורה שלנו, וזה מה שנותן המון כוח".

לדבריה, "לאחר שהתבשרנו שאליאב נהרג, ההורים שלי סיפרו לילדים, ואחר כך ניגשתי לבן הגדול שלי ואמרתי לו שזה כל כך כואב שבשנה וחצי קיבלנו את המכה שלנו אישית פעמיים. הסברתי לו שאנחנו מאוד כואבים ועצובים, ומותר לנו להיות כואבים ועצובים, זה חשוב מאוד - אבל אנחנו לא נוותר". היא הוסיפה כי המשפחה תמשיך לאהוב את הארץ ולהיאחז בה, זאת מאחר שאמנם מדובר באירועים הנוגעים לשכול הפרטי של המשפחה, אך מאז ילדותה היא זוכרת את חווית השכול המאפיינת את ישראל. "מה שאני זוכרת בתור ילדה, מרגע שעמדתי על דעתי, שחווינו באזור המון שכול. השכול הזה כואב ואנחנו לא רוצים בו. אנחנו שמחים לחיות את החיים האלה של הבחירה בארץ, בעם ובתורה, גם בלי השכול, אבל כשהוא מגיע - אנו משתדלים להתמודד איתו בזכות האמונה שלנו בצדקת הדרך".

בנם הקטן של בני הזוג, בן שנה וחצי, נקרא על שמו של בניה. ביום שני ביקר נשיא המדינה ראובן ריבלין את המשפחה, וכששאל על שמו של התינוק, אמרה חיה כי אם יוולד להם בן נוסף – יקראו לו על שמו של אליאב. היא סיפרה כי בתחילה, לא חשבה לקרוא לבנה על שם אחיה, אך לאחר שהוא נולד – זה המעשה שהרגיש לה "נכון ושלם". "אני זוכרת שישבנו שבעה על בניה והגיעו לנחם, אחד המנחמים אמר לי 'נולד לנו בן, ואנחנו עומדים לקרוא לו בניה'. אמרתי לו שהוא לא נורמלי. אבל אחרי שבניה נולד, לא ידענו אם זה בן או בת כי לא רצינו לדעת, ובחדר הלידה זה היה נראה לנו כל כך טבעי וכל כך שלם לקרוא לו על שם בניה".

יום קודם לכן, סיפר אייל, הגיע לשבעה אדם ששירת עם אליאב במסלולו הצבאי ואמר למשפחה כי קרא לבנו על שם הקצין כבר לפני שלוש שנים. "הוא העריץ את אליאב בחייו ולכן קרא לו כך. אנחנו לא באיזו תחרות למי יקראו על שמו, זו לא הנקודה, עיקר הנקודה היא אם כל אחד מאתנו יוכל להיות קצת אליאב".