דוח חדש: עינויים וכליאה בצינוק – כך חוקר שב"כ עצירים ביטחוניים

מניעת שינה, לעתים למשך כמה ימים, כבילת הידיים והרגליים לכיסא והגבלת תנועה במשך שעות ארוכות, צעקות, קללות גסות, איומים, יריקות והשפלות, חשיפה לתנאי קור וחום, מזון מועט ובאיכות ירודה, מניעת מקלחת והחלפת בגדים במשך ימים ושבועות, כליאה בצינוק קטן ומצחין, לרוב בבידוד, לימים ארוכים. כך נראית חקירה שגרתית במתקן החקירות של שב"כ בבית הסוהר שקמה באשקלון - לפי דוח של ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט שבדק חקירת פלסטינים החשודים בעבירות ביטחון. חשיפת שיטות החקירה נגד העצורים בפרשת דומא עוררה אמנם סערה, אך מהדוח עלה כי מדובר בשיטות חקירה שגרתית נגד עצירים פלסטינים.

מחברי הדוח הסתמכו על 116 עדויות של עצירים ביטחוניים שנחקרו במתקן שקמה בין אוגוסט 2013 למרץ 2014. לפיהם, לתנאי חקירה אלה נחשפו כל הנחקרים - חלקם לכל התנאים המתוארים וחלקם רק לכמה מהם. עוד טענו מחברי הדוח כי כשליש מהנחקרים הגיעו למתקן לאחר שהוכו או עברו התעללות בידי חיילים או שוטרים בעת מעצרם, ושלפחות 14 מתוך כלל העצירים נחקרו בעינויים בידי הרשות הפלסטינית זמן קצר לפני מעצרם בידי ישראל.

עוד נטען כי "תנאי המעצר בשקמה הם חלק בלתי נפרד מהחקירה עצמה. מטרתם היא להחליש את גופו ואת נפשו של העציר במקביל לחקירה הפרונטלית בחדר החקירות. שילוב זה של תנאי מעצר וחקירה מהווה התעללות, מקנה יחס בלתי אנושי ומשפיל, ובחלק מהמקרים אף מגיע לכדי עינויים – הופעל באופן שיטתי כלפי נחקרים פלסטינים בשקמה. כל זאת תוך הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, של פסיקת בג"ץ ושל אמות מידה מוסריות בסיסיות".

לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
חמאס מורתע בעזה, אך חורש מזימות בגדה: מה אפשר ללמוד מנתוני שב"כ
כשאדמה היא אינטרס, פרנסה ותרבות: סאגת פינוי הבדואים ממעלה אדומים
יעלון מחזק את אלשיך: "אין מקום להשוואה בין שכול שלנו לשכול שלהם"

מחברי הדוח הוסיפו כי "מאז 1999, עת אסר בג"ץ על שב"כ לענות, להתעלל או להשפיל, חלפו 16 שנים. אלפי פלסטינים נחקרו מאז, רבים מהם תוך שימוש בעינויים, בהתעללות ובהשפלה. הדוח סוקר את שנעשה במתקן חקירות אחד בתקופה מוגדרת, ומראה כיצד משטר החקירות האלים של שב"כ נותר בעינו, ומגובה על רשויות המדינה - מבג"ץ, דרך הפרקליטות והצבא ועד שב"ס".

נתונים נוספים שפורסמו הצביעו על כך שלפחות 30% מהעצירים תיארו שימוש באלימות פיזית נגדם, 28% תיארו היעדר בדיקה רפואית במתקן המעבר, ו-47% תיארו שלילת צרכים חיוניים כמו אוכל, שתייה ועשיית צרכים. בנוגע לתנאי המעצר עלה מנתוני הדוח כי 84% מהעצירים תיארו מזון ירוד או מועט במהלך החקירות, 78% סיפרו כי תאי המעצר מלוכלכים ומצחינים, ו-49% מסרו כי החדר בו שהו חומם או קורר בצורה קיצונית.

לגבי שיטות החקירה עצמן עלה מנתוני הדוח כי 91% מהנחקרים טענו שנאזקו בידיהם וברגליהם לכיסא, 33% אף אמרו כי נאזקו לכיסא תוך עיוות גופם, 26% סיפרו על חקירות ממושכות שהתפרסו על משך רוב שעות היממה לאורך יותר משלושה ימים, 12% טענו לאלימות פיזית. כמו כן, לדבריהם של 43% מהעצירים שהשתתפו בסקר, החוקרים צעקו ישירות לאוזניים, 10% סיפרו כי נמנעה מהם שינה במשך יותר משנה ו-66% מהעצירים טענו כי נמנע מהם להיפגש עם עורך דין לאורך כל תקופת המעצר או בחלקה.

חלק מהמשתתפים בסקר סיפרו כי נעצרו בשעות הקטנות של הלילה, וחשו השפלה ותדהמה עקב כך. אחד מהם הוא אשרף עספור, בן 34, סטודנט וחקלאי מחברון. "נעצרתי בביתי ב-20 בינואר 2014 בשעה ארבע בבוקר. ישנתי עם אשתי ותוך שניות החיילים שברו את דלת הכניסה ונכנסו לחדר השינה. תתארי לך איך זה שאני במיטה עם אשתי וחיילים נכנסים כך!", תיאר והוסיף: "התעוררתי כשחייל מולי, מכוון אליי רובה. הם חיפשו בבית, לקחו שלושה טלפונים ניידים, שניים מהם סמארטפונים. אמרו שאין צורך בקבלה. מיד אזקו אותי באזיקים ממתכת, עם הידיים קשורות לאחור. אחרי צעקות ומחאות אפשרו לי להתלבש, אבל החיילים הלבישו אותי כי הייתי אזוק".

לדברי פיראס מיסכ?, בן 24 מחברון, מעצרו, כמו זה של עצירים נוספים, לווה באלימות. "הייתי בתל אביב ללא אישור שהייה. בערך בשעה 12:00 בצהריים התנפלו עליי פתאום בערך שמונה רעולי פנים. הוציאו אותי מהחדר כשהידיים שלי אזוקות לאחור, והאזיקים היו מהודקים מאוד חזק. ביקשתי שיתירו קצת, אבל בתגובה אחד מהם רק הידק את האזיקים עוד יותר", סיפר.

עוד הוסיף: "הייתי כחצי שעה ברחוב, על הרצפה, כשפניי לקיר. ישבו מעליי לפחות שלושה מהם. הם נתנו לי מכות רצח באמצעות אגרופיהם ובאמצעות אלות, בראש ובחזה, כשידיי עדיין אזוקות לאחור והאזיקים לוחצים ולוחצים. הם דפקו את ראשי בקיר כמה פעמים". לטענתו, בכל פעם שניסה לדבר עם רעולי הפנים "הם נתנו עוד יותר מכות". מיסכ? תיאר כי ראשו, חזהו וזרועותיו התנפחו. "היו לי מלא שטפי דם. עד היום יש לי כאבים בצד שמאל, מתחת לצלעות", אמר.

כמה מהעצירים תיארו את התנאים בצינוק בדומה לאיך שתיאר אותם עווד ריידאן, בן 21 מקיביה. "הצינוק היה קשה. רעש המזגן לא הרפה, אתה לא יודע מתי לילה ומתי יום. אתה מרגיש שאתה בקבר, אתה מתחיל לחלום ולדמיין דברים. שאלתי את עצמי לפעמים אם אני חי או שכבר הלכתי לעולמי".

עימאד אבו סריה, בן 22, מנור שמס, סיפר גם הוא על החקירה הקשה. לדבריו, "לכיסא החקירה משענת גב קצרה יותר משל כיסא רגיל. יש לו רגל חמישית – מין צינור באמצע, מקובע לרצפה. בנוסף לכך, שלוש מרגלי הכיסא הן בגובה אחיד, אך הרגל הרביעית קצרה יותר". לכן, הסביר כי "כל תזוזה מנדנדת את הכיסא. אתה לא יכול לנוח על הכיסא הזה, הנדנוד לא מאפשר לך לנוח. כל תנוחה קשה מהאחרת. הנדנוד גורם לכאב בגב התחתון".

אבו סריה סיפר כי כשעמד לאחר החקירה, תמיד הרגיש "שהגב כמעט נחתך". "תארי לך ישיבה למשך 13-12 שעות בתנוחה לא נוחה על כיסא, ללא תנועה. גם את רגליי קשרו לכיסא ואחת לשנייה. לפעמים הרגשתי שהן מאבדות תחושה. כשסיימנו ונתנו לי לעמוד כדי לחזור לצינוק בהתחלה היה לי קשה, הרגשתי שרגליי רדומות, חלשות, לא מצליחות להרים אותי", תיאר.

מוחמד זמאערה, בן 23, סטודנט מחלחול, נחקר במשך 20 ימים באופן אינטנסיבי. לדבריו, "החקירה היומית נמשכה חמישה ימים, ואז הרגשתי שאני מתמוטט, שאני נחנק. צעקתי לסוהר שאני מרגיש שאני הולך למות. באו והוציאו אותי, שלחו אותי לחדר עם מיטה וצלבו אותי על המיטה הזו. הם קשרו לי כל יד וכל רגל לעיגול כזה מקובע במיטה. נשארתי שם מהצהריים ועד צהרי היום למחרת, 24 שעות. אני צעקתי כל הזמן, והם לא שמעו ולא נענו אפילו לבקשה ללכת לשירותים. הם לא היו מוכנים לשמוע".

לדברי מחברי הדוח, "משטר החקירות המסתמך על הפעלת אמצעים כאלה, הן בחקירה הפרונטלית והן בתנאי המעצר, עוצב בידי רשויות המדינה ואינו יוזמה פרטית של חוקר או סוהר זה או אחר. לא מדובר בעשבים שוטים שיש לעקור, או בחוקרים חריגים שיש להעמידם לדין – שכן יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל כלפי נחקרים פלסטינים הוא חלק מהותי ממדיניות החקירות של שב"כ, המוכתבת מלמעלה ואינה נקבעת בידי החוקר בשטח".

עוד טענו כי "מערך החקירות מופעל בידי שב"כ, אך מעגל רחב של רשויות משתפות עמו פעולה. הגורמים הבכירים בישראל המאפשרים את קיומו של משטר חקירות מתעלל זה, נושאים באחריות להפרות חמורות של זכויות האדם של הנחקרים ולפגיעה בגופם ובנפשם".

"אין לנו אלא לחזור ולדרוש את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו", ציינו מחברי הדוח בפרק המסקנות. "על ישראל לחדול לאלתר מהשימוש ביחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל, בהתעללות ובעינויים כלפי נחקרים, הן במהלך החקירה הפרונטלית והן באמצעות תנאי הכליאה. בנוסף לכך, על ישראל להקפיד על האיסור נגד עינויים והתעללות גם במסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני שהיא מקיימת עם הרשות הפלסטינית", נכתב.

ממשרד המשפטים נמסר כי "נראה שהדוח נבנה באופן מגמתי ועל סמך מדגם לא מייצג. נדמה כי המדגם נבחר בצורה שנועדה לעוות את המציאות הקיימת מבחינת היחס במתקן המעצר, כולל ההליכים השונים הנוגעים למעצר ולחקירה". עוד נכתב בתגובה כי הדוח מתפרסם בימים בהם מתנהל דיון בבג"ץ בעתירה בנושא זה ולדברי משרד המשפטים משום כך "נכון יותר להמתין לתגובת המדינה ולהתייחסותה המפורטת לטענות השונות במסגרת הדיון בעתירה, קודם לפרסום הדוח. כמו כן, כדאי להמתין לבחינת הסוגיות המועלות בעתירה על ידי בית המשפט".

משירות הביטחון הכללי נמסר: "שב"כ פועל על פי חוק לצורך מימוש ייעודו. חקירות שב"כ נערכות בהתאם לחוק ובמטרה לסכל ולמנוע מבעוד מועד פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו. העצירים בחקירות שב"כ מקבלים את מלוא הזכויות להן הם זכאים, בהתאם לחוק הישראלי ולאמנות הבינלאומיות שעליהן חתומה מדינת ישראל". עוד הוסיפו כי "הארגון ועובדיו נתונים תחת פיקוחם של כלל הגורמים הרלוונטיים".

משירות בתי הסוהר נמסר כי "התנאים השוררים במתקן הכליאה בשקמה אינם דומים למתואר בדוח. התנאים עומדים בדרישות החוקיות, בפקודות נציבות בתי הסוהר ובנהלים בנוגע להחזקת עצירים". בנוסף אמרו בשב"ס כי "התנאים הגופניים במתקני החקירות אינם מיועדים לשרת את שיטות החקירה של שב"כ. מתקני הכליאה של שב"ס נמצאים תחת ביקורת מתמדת על ידי כמה גופי ביקורת פנימיים וחיצוניים המפקחים על המתרחש במתקני הכליאה, ושב"ס פועל כל העת לשיפור מערך הכליאה".