פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשאדמה היא אינטרס, פרנסה ותרבות: סאגת פינוי הבדואים ממעלה אדומים

      שבט ג'האלין חצוי. חלקו השתכן בבתי קבע חוקיים, אך 70 מהמשפחות הנותרות נאחזות בפחונים שבצדי הכביש היורד מירושלים לים המלח. הרשות לוחצת עליהן שיישארו כדי שהשטח לא ישמש להרחבת מעלה אדומים, אך הבעיה מהותית הרבה יותר, וצפויה לפגוע בנשים, בכלכלה ובמרקם השבט

      כשאדמה היא אינטרס, פרנסה ותרבות: סאגת פינוי הבדואים ממעלה אדומים
      צילום: שבתי בנדט, עריכה: אביב אירגז

      בנסיעה בכביש היורד מירושלים לים המלח, קשה לפספס את ההתיישבות הבדואית באזור מעלה אדומים; האוהלים, הפחונים ומבנים בבנייה קלה שחלקם ממומנים על ידי האיחוד האירופי מעטרים את הנוף ומגלים מעט מאוד על אודות החיים בתוכם. התנאים בתוך המקבצים אמנם קשים, אך הבדואים מתעקשים להישאר שם. יש מי שיאמר שהדבר נעשה בלחץ של גורמים ברשות הפלסטינית על מנת שלא לאבד אדמות, אחרים יגידו שהפתרונות המוצעים לא מתאימים לצרכי המשפחות ושמרקם החיים שלהן עלול להיפגע מהם, כפי שכבר קרה בעבר. במשך שנים, שוקד המנהל האזרחי על מציאת חלופות לאותם ריכוזים ועל בנייתן וארגוני זכויות אדם פועלים בוועדות ובבג"ץ ומנגד, תנועת "רגבים", שעוקבת אחר בנייה בלתי-חוקית של ערבים בשטחים, פועלת על מנת לזרז את פינויים של השבטים בהקדם האפשרי.

      אחד מהשבטים שמשקפים היטב את התמונה בשטח הוא ג'האלין; בית המשפט העליון פסק כי על המנהל למצוא פתרון חלופי הולם עבור המשפחות בטרם יפונו מהריכוזים ושני מתחמים נבנו, ובהם אף הוכנו מגרשים לבנייה ותשתיות. אחד מן השניים, מתחם א-ג'בר אוכלס, ואילו השני נותר שומם כבר כמה חודשים בשל קשיי משא ומתן עם המשפחות. המשפחות שמיועדות לפינוי יושבות כיום בשטח השיפוט של המועצה המקומית מעלה אדומים, בצמוד לכביש הראשי. לפי הדרג המדיני, על המנהל האזרחי לפנות אותן על מנת לשמור על צדי הציר המרכזי שעולה לבירה מים המלח ריקים. כמו כן, לא מן הנמנע שמאחורי הפינוי עומדת הכוונה לקדם בעתיד את התפתחותה של מעלה אדומים.

      המנהל האזרחי יבנה מתחם לשבט ג'האלין, מצודת אדומים. ינואר 2016 (רוני כנפו)
      לא מן הנמנע שמאחורי הפינוי עומדת הכוונה להרחיב את מעלה אדומים. פחוני שבט ג'האלין (צילום: רוני כנפו)

      ארבע עתירות הוגשו נגד מימוש התכנית בסך הכול: הראשונה, בטענה שהמגרשים נבנו על אדמות פלסטיניות פרטיות של תושבי אבו דיס, נדחתה לפני כמה שבועות. השתיים שבהן דן בג"ץ בימים אלה נוגעות לעצם הפינוי, ונדחו למועד שטרם נקבע. עתירה אחרונה היא של עמותת רגבים, שדורשת פינוי מידי של המשפחות, ונדחתה גם היא למועד לא ידוע שבו ידון בית המשפט גם בשתי העתירות האחרות. עיקר ההתנגדות של בני השבט לפינוי נוגעת לאורח החיים שמנהלים הבדואים, כאשר בעקבות המעבר, צפויה להיפגע פרנסת המשפחה בכלל, ובעיקר פרנסתן של הנשים שייאלצו להפסיק לעבוד – המקום היחיד שבו הן מתרועעות עם נשים אחרות.

      המגרשים מוכנים, אז למה להתמהמה?

      במהלך השנים הלך והתפתח כמתוכנן מתחם א-ג'בר המאוכלס. מאז שבנייתו הושלמה, באמצע שנות ה-90, הוקמו בו בית ספר, מרפאה, תשתיות, מסגד ובתי קבע. "אוכלוסייה שלפני 20 שנה הייתה בפחונים ובאוהלים ונמצאת היום בבתי קבע, בדומה למגזר הכפרי שאנחנו מכירים ביהודה ושומרון", הסביר מרקו בן שבת, מנהל אגף הפיקוח במנהל האזרחי. לדבריו, מאחורי התכנית עמד ההיגיון לפיו יש לתת למשפחות מקום שבו יוכלו להקים בית קבוע לאחר עשרות שנות נוודות. "אי אפשר רק לבוא ולאכוף את החוק ולהרוס את הפחונים. בסוף, המדינה מחויבת לתת מענה ראוי; מגרש עם תכנית שבמסגרתה תוכל המשפחה לבנות את ביתה לצד המשפחות השכנות אליה, עם תשתיות ראויות", אמר. "הדור השני והשלישי של אותה אוכלוסייה בשל מאוד לעבור לבתי הקבע. החיים בפחון או באוהל ללא חשמל בימים הקרים האלה, כבר לא מדברים אליהם".

      ממערב לא-ג'בר, מתחם מוכן של 35 מגרשים עומד מיותם. 70 משפחות אמורות לאכלס את המקום, שהמדינה הכשירה בהשקעה גבוהה, אך הקשיים שמתגלים במהלך המשא ומתן מונעים מהמעבר לצאת לדרך. "המשפחות שעתידות להגיע לכאן, נמצאות במרחק 800 מטר מהמגרשים. הן שייכות מבחינה חברתית למשפחות שנמצאות כאן", הסביר יובל תורג'מן, הממונה על הסדרת הבדואים ביהודה ושומרון מטעם המנהל האזרחי. "ההחלטה של בג"ץ תאפשר לנו להשלים את המהלך ולהעביר אותן לכאן. ברמת העיקרון, הרצון שלהם לעבור לכאן הוא ממשי, אנחנו רואים את זה. יש פה עוד כמה גורמים מעכבים, אנו מעריכים שבקרוב נוכל לראות כאן בתים בדומה לבתים שאנו רואים בתכנית הסמוכה". הוא הוסיף כי "המקום יכול לשמש מנוף אדיר לאוכלוסייה שתגיע אליו, כדי לצמצם פערים וליישר קו. הושקעו כאן הרבה מאוד משאבים כדי לאפשר למשפחות שיגיעו לכאן סביבות חיים מאוד נוחה עם נגישות לאבו דיס, א-זרעיה ומוסדות חינוך גבוהים שיש בסביבה הזאת".

      המנהל האזרחי יבנה מתחם לשבט ג'האלין, מצודת אדומים. ינואר 2016 (רוני כנפו)
      "צר לי היה לראות את הנערים והילדים הקטנים חוצים גבולות וכבישים כדי להגיע ממקום למקום" (צילום: רוני כנפו)

      לכאורה, בבסיסה של העתירה של עמותת רגבים עומד היגיון פשוט: קיים פתרון חלופי עבור אותן שבעים משפחות, ולכן אין צורך להתמהמה ולהשאירן במבנים הבלתי-חוקיים שבהם הן חיות. ואולם, התמונה קצת מורכבת יותר, כאשר המשפחות הבדואיות רוצות להמשיך ולשמור על התרבות שלהן. "המשא ומתן, כמו כל משא ומתן, רצוף אבני דרך וצמתים שיש להתגבר עליהם. חלקם נובעים מאורח החיים הבדואי", אמר תת-אלוף (במיל') דב צדקה שמנהל את השיחות עם בני השבט ומסביר כי לא תהיה העברה שלא תהיה מתואמת עם ראשי המשפחות. "אין לי כוונה לפגוע באורח החיים הטבעי של בדואי - אם הוא ירצה להמשיך לרעות את עדריו, תהיה לו את האפשרות במרחבים פה. ירצה להתקבע יותר ולעבוד פה באזור, יוכל לנהל אורח חיים יותר הגון ויותר מודרני".

      הוא הוסיף: "צר לי היה לראות את הנערים והילדים הקטנים חוצים גבולות וכבישים כדי להגיע ממקום למקום. צר לי היה לראות אותם מאוכלסים בתוך פחונים שהם קוראים להם בתי ספר. המשא ומתן הזה הוא תהליך מאוד ארוך, קשה ותובעני מכל הצדדים אבל הוא נעשה בהגינות ובבגרות". כמו כן, התייחס לגורמים המעכבים את התהליך. "ישנם גורמים אינטרסנטים, גם באזור וגם מחוץ לאזור, שלא רואים את האינטרסים של הבדואים אלא את עצמם. אלה ארגונים או עמותות שמקיימים את עצמם בזכות אותו בדואי, אבל לא רואים את סוף התהליך כמו שאני הייתי רוצה לראות".

      כרוניקה של חוסר הבנה תרבותית

      דב צדקה נמנע מפירוט, אבל בין הלחצים המדוברים נמצאת גם הרשות הפלסטינית, או גורמים בשמה, נגד תהליך ההסדרה. מבחינתם, כל פיסת אדמה עזובה תסייע לפיתוח ההתנחלויות ותפגע בהם. מהאחת מתשובות המדינה לבג"ץ במסגרת העתירות, עולה כי נציגים שונים המקשרים את עצמם לרשות מפעילים לחץ על התושבים שאמורים לעבור לשכונה החדשה. ואולם, גם בלי האינטרסים של שני הצדדים, יש לא מעט בעיות עקרוניות עם המעבר.

      המנהל האזרחי יבנה מתחם לשבט ג'האלין, מצודת אדומים. ינואר 2016 (רוני כנפו)
      "אין פתרון לשטחי מרעה, אלא במרחק גדול מאוד ממקום המגורים המתוכנן" (צילום: רוני כנפו)

      לפי עמותת "במקום - מתכננים למען זכויות אדם", שעתרו יחד עם חלק ממשפחות השבט נגד הפינוי, הבעיות בתוכנית גדולות מאוד ולא מעניקות פתרון כולל להסדרת בני השבט. "הפגיעה הדרמטית ביותר הוא לנשים", מסביר אלון כהן מהארגון. "תפקידן הוא ניהול העדר, חליבה ושיווק. כך, בפועל, הן היו עצמאיות שמוכרות את התוצרת, מרוויחות ומחליטות מה לעשות עם הכסף. התנאים אמנם היו קשים, אבל התכנית החדשה תצמצם את המרחב שבו הן יכולות לצאת ולפגוש נשים אחרות. תהיה להן מגבלה לצאת החוצה. ביחס לעבר, הן יהיו כלואות בבתים שלהם ללא אפשרות להתפרנס ולהיות עצמאיות".

      כמו כן, הסביר כהן כי "מתכנני התוכנית לא נתנו את דעתם על פרנסת המשפחות". "אין פתרון לשטחי מרעה, אלא במרחק גדול מאוד ממקום המגורים המתוכנן. בנוסף, בעקבות מתן מגרש של חצי דונם לכל משפחה בתוכנית הראשונה והמאוכלסת, אנשים בנו בתים גדולים כי התאפשר להם. בפועל, הם מתקשים מאוד להחזיק אותם והפער בין התשתיות הקיימות לבין גודל הבתים הוא משמעותי".

      המנהל האזרחי יבנה מתחם לשבט ג'האלין, מצודת אדומים. ינואר 2016 (רוני כנפו)
      "מדינה יכולה להסדיר מגורי אוכלוסייה, אבל תוך התחשבות בתרבותה ובמאפייניה" (צילום: רוני כנפו)

      הבעיה העיקרית שעולה שוב ושוב לאורך הדיונים בנושא היא התרבות של בני המקום, שלא נלקחה בחשבון עם המעבר. "מדינה יכולה לגרום לשינוי ולהסדרה של אוכלוסייה שגרה במקום לא מוסדר, אבל היא צריכה לעשות זאת תוך התחשבות בתרבות ובמאפייני הקהילה שאותה היא רוצה להזיז, בטח כשמדובר באנשים שנמצאים במקום עשרות שנים", אמר כהן. "גם אם יש לחץ, יש דרך לפנות אותם כדי לאפשר את מימוש תכנית ההרחבה של מעלה אדומים כחלק מתוכנית E1. אבל לא בצורה כזו".

      (עדכון ראשון: 22:15)