נינוח, חד וכמעט צודק: אבו מאזן מבטיח שעוד לא אמר את המילה האחרונה

(אבו מאזן במסיבת העיתונאים במוקטעה, שלשום)

רגעים לאחר סיום הפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, במוקטעה שברמאללה, תפס אותי אחד מעוזריו הקרובים וביקש לומר כמה מילים בשקט, הרחק מעיניהם ואזניהם של עמיתיו. "תגיד, מה אתם לא מבינים? אם הוא ילך, לא תמצאו מישהו מתון כמוהו". הוא המשיך, נסער כולו: "אין לנתניהו מושג מה אנחנו עושים כאן? איך אנחנו מונעים כל יום פיגועים נגד ישראלים? איך בגלל היעדר התקווה, הצעירים אצלנו נשאבים לכל מה שאנחנו רואים כל יום? שישב אתו, שידבר. חבל. חבל. חבל".

אך נתניהו לא ממהר לשבת עם אבו מאזן, ובממשלת ישראל עדיין ממאנים לראות לאן הולכת הגדה המערבית והציבור הפלסטיני. כשבכל יום נשמעים שם יותר ויותר קולות נגד פתרון שתי המדינות ובעד מדינה דו-לאומית, מישהו בישראל אמור היה להתעורר, לנסות, ליזום, לדחוף – אך הדבר לא מתרחש, ונשאלת השאלה מדוע.

לא צריך להיות גאון כדי להבין - אבו מאזן עצמו סיפר כי מגעים לפסגה שיכולה הייתה לתרום להרגעת הרוחות הופסקו, לדבריו, בגלל שהצד הישראלי "חטף רגליים קרות". בלשכת ראש הממשלה מכחישים ובכל זאת, אפשר לדמיין מה היה קורה לראש הממשלה בזירה הפוליטית אם היה בוחר לפגוש את יו"ר הרשות בתקופה שכזאת. כשנתניהו עסוק ללא הרף בבלימת המתקפות נגדו "מתוך הנגמ"ש", כלומר מימין, פסגה עם אבו מאזן, שלא לדבר על מגעים לשלום עם הפלסטינים, בוודאי שלא היו משפרים את סיכויי הצלחת הקואליציה שלו.

לקריאה נוספת:
עוקף נתניהו: אבו מאזן מנסה לשדר פייסנות לישראלים מבלי להרגיז הפלסטינים
עוד מאותו הדבר: נאומו של אבו מאזן מוכיח כי הוא לא הולך לשום מקום
גורמים ביטחוניים: "אבו מאזן מתוסכל, הוא רק רוצה לדאוג לילדיו"

נחזור לפגישה עם אבו מאזן: זו הייתה אחת ההופעות היותר מרשימות שלו בשנים האחרונות. הוא נראה נינוח, לא נרגן כבעבר, חד ומלא הומור. הגיל לא ניכר בו. בחודש מרץ הקרוב - כפי שהזכיר לו אחד הכתבים הישראלים - ימלאו לאבו מאזן 81. בחוץ משתולל מאבק ירושה בין בכירי הפתח, ובקרב הציבור הרחב יש רוב גדול שקורא לו להתפטר. למרות זאת, נראה שהמסר המרכזי אותו ניסה אבו מאזן להעביר לציבור וההנהגה הישראלית, הוא: אני לא הולך לשום מקום - אני כאן, ואני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה בנושא המדיני.

התכנית של הרשות הפלסטינית לחודשים הקרובים, כפי שהציגה אבו מאזן בניסוחים שונים וכל עוד אין משא ומתן לשלום - היא כזאת: כינוסה של ועידה בינלאומית שתגרום כנראה הרבה מבוכה לישראל, העברת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, לפיה ההתנחלויות אינן חוקיות ולבסוף - פנייה למוסדות האו"ם בבקשה להגנה בינלאומית. המנהיג הפלסטיני לא פירט על אודות המנגנון להעברת החלטות אלה, אולם כנראה ועדה מיוחדת בליגה הערבית, המורכבת מנציגי ירדן, מצרים, מרוקו, הרשות הפלסטינית וערב הסעודית - היא שתחליט מתי וכיצד תתבצע הפנייה למועצת הביטחון.

לא מדובר בנשק יום הדין מבחינת אבו מאזן. מועצת הביטחון כבר קיבלה בעבר החלטות נגד ההתנחלויות, וכבר נשמעו בעבר קריאות להגנה בינלאומית על הפלסטינים ולכינוס וועידת שלום נוספת. עם זאת, הבחירה בתכנית זו נועדה בעיקר להוכיח שהרשות עדיין פועלת ואינה תומכת באלימות ובהרג אזרחים. יו"ר הרשות סרב אמנם לגנות במפורש את הפיגועים אותם חוותה ישראל במהלך קרוב לארבעה חודשים, אך שב והדגיש כי הוא מתנגד לשפיכות דמים וקורא לכל הפלסטינים לפעול בדרכים לא קיצוניות, "התנגדות עממית" - כלשונו.

אבו מאזן הציג מסרים ברורים לציבור הישראלי והתכונן היטב לשלל הטיעונים שהועלו נגדו במהלך המפגש עם העיתונאים הישראלים. "אומרים עליי שאני מסית? בבקשה", אמר, והציע לכנס את הוועדה המיוחדת לענייני הסתה שעל הקמתה הוחלט בסוף שנות ה-90 בהסכם ואי בין נציגי ישראל, הרשות וארצות הברית. לבעיית ההסתה, שאת קיומה לא הכחיש, הציע פתרון בדמות מנגנון פשוט למדי: "שהנציג האמריקני יקבע מה לעשות ואיך לעשות בנוגע להסתה, שיראו לי איפה בדיוק אני מסית".

לשאלה מדוע לא נענה לדרישת נתניהו לחדש את המגעים ללא תנאים, הציג אבו מאזן את הדרישות הפלסטיניות. לדבריו, אלו אינם "תנאים מוקדמים", אלא "הסכמים שצריך לכבד". בין השאר, דורש אבו מאזן להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולשחרר את 36 האסירים שנותרו מהסכם האסירים הוותיקים אשר נעצרו בטרם הסכמי אוסלו. אבו מאזן ציין כי נתניהו הסכים לכך בשיחת טלפון עם שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, שהתקיימה מלשכתו של אבו מאזן ברמאללה ובנוכחותו. הוא הוסיף שישראל דרשה לשחרר את 104 האסירים בארבע פעימות ואכן הוציאה לפועל את שלוש הפעימות הראשונות, עד שחזרה בה וסירבה לשחרר את אסירי הפעימה הרביעית.

הבעיה בדרישותיו של אבו מאזן היא שאולי הוא צודק מבחינת העמידה בתנאי ההסכם, אך נתניהו יודע היטב ששחרור עוד אסירים, או הקפאת הבנייה בהתנחלויות, ולו לשבוע - יהיו הסוף של הקואליציה הנוכחית. לנתניהו יש כמובן אפשרויות ללכת לממשלת אחדות, אך הוא אינו רוצה בכך לעת עתה.

בנוגע לשאלת הפרישה או בחירת היורש, אבו מאזן ניסה להסביר שהנהגת פתח ואש"ף הן שיבחרו את ממשיך דרכו. מעבר לכך, לדבריו, בחירת יושב ראש לרשות זה כבר עניין של בחירות כלליות. "כך יקרה אם אתפטר או אמות", אמר אבו מאזן, מבלי לפרט. האם כוונתו לפיצול סמכויות, מצב שבו נבחר יורש אחד לתפקיד יושב הראש של פתח ואש"ף ומועמד מועדף אחר לבחירות לנשיאות? לכך לא קיבלנו תשובה. אבו מאזן אף לא פסל את האפשרות שמרואן ברגותי יציג את מועמדותו לנשיאות באותן הבחירות, אם יצאו אל הפועל. "הרשות לא הולכת להתפרק", הדגיש אבו מאזן, שהוסיף כי הרשות תמשיך לשמור על התיאום הביטחוני.

בכמה סוגיות אבו מאזן עדיין איננו מצליח לנפק תשובה משכנעת. אחת מהן היא סירובו להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. שוב ושוב הוא חוזר על כך ש"ממצרים וירדן לא ביקשתם הכרה בישראל כמדינת העם היהודי", ושב ואומר "שישראל תלך לאו"ם ותגדיר את עצמה באיזה צורה שהיא רוצה".

הטענות הללו נשמעות נכונות - ישראל אכן לא דרשה ממדינות ערב אחרות להכיר בה כמדינת העם היהודי. אולם, גם אם אבו מאזן היה מוכן להכיר בישראל כמדינת היהודים, כנראה שהאדמה לא הייתה רועדת. כל הטענות מהימין הפוליטי שלפיהן הוא והפלסטינים חותרים להקמת מדינה אחת, פלסטינית, בין הים והנהר, היו הופכות לתלושות וחסרות בסיס. האבסורד כאן הוא שדווקא מדינת ישראל, במדיניותה הנוכחית ובעצם שמירת הסטטוס קוו, מקדמת מציאות של מדינה אחת דו-לאומית בין הים והנהר. זאת, ללא קשר לאבו מאזן.

אבו מאזן גם טען שדבריו סולפו ושהיהודים לא "מטנפים את אל-אקצא", כפי שנטען בציטוט שיוחס לו, אלא שהם עולים לאתר הקדוש לאיסלאם "כדי לעורר פרובוקציות". כשנשאל מדוע הרשות תומכת במשפחות מחבלים שרצחו ישראלים ובאסירים שביצעו פיגועים, השיב שגם כאשר הרשות תפסה מרגל למען ישראל והוציאה אותו להורג, משפחתו קיבלה מהרשות קצבה. "במה חטאו בני משפחתו וילדיו?", שאל המנהיג הפלסטיני ושוב – נשמע צודק. האם הוא גם חכם? זאת כבר שאלה אחרת.