כתב אישום הוגש שלשום (רביעי) לבית משפט השלום ברמלה נגד קצין וחייל ונגד חייל מחיל השריון שירו בנער פלסטיני בן 16 בגין מעשה פזיזות ורשלנות. סמיר עוואד נורה בינואר 2013 בכפר בודרוס שליד רמאללה ומת מפצעיו בהמשך. בכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז המרכז נגד השניים, ששירתו בגדוד 71 בחטיבה 188 בחיל, נטען כי הם ירו בעוואד גם אחרי שנמלט מאזור העימותים וכשלא סיכן איש. מדובר בסעיף קל יחסית, שעונשו המקסימלי הוא שלוש שנות מאסר.
בכתב האישום נכתב כי מפקד המחלקה תדרך את חייליו בנוגע לפעילות בכפר שבו אירעו הפרות סדר נגד גדר המערכת. ביום הפעילות יצא הקצין עם שישה מחייליו לפעילות באזור במטרה ללכוד את מי שמתכנן לפגוע בגדר. לפי כתב האישום, הכוח זיהה כמה צעירים פלסטינים מתקרבים לגדר, בהם עוואד. הקצין והחייל, שהתפצלו מיתר הלוחמים, רדפו אחרי הנער שניסה לקפוץ מעל הגדר, אך זה מעד.
לקריאה נוספת בנושא
הותר לפרסום: שני תושבי מזרח ירושלים תכננו פיגוע במלון באילת
גורמי צבא מזהירים: "חמאס הגביר את חפירת המנהרות לעבר עוטף עזה"
גורם בחמאס: "החלטנו לחדש את פיגועי ההתאבדות נגד ישראל"
בהמשך נכתב כי אחרי שהנער ניסה להתנער מגדר התיל הפרוסה באזור, הורה הקצין לנאשם השני ליידות לעבר עוואד רימון הלם ולשני חיילים אחרים לצאת ממארב כדי ללכוד אותו. החייל נאשם כי לאחר שהשליך את הרימון ירה עוד שתי יריות לכיוון הנער ורץ אליו כדי לעצור אותו. בכתב האישום נטען עוד כי בשלב שעוואד כבר היה בצד הפלסטיני והמשיך במנוסה, ירה הקצין ירייה אחת לצדו הנער ועוד שתי יריות לעבר רגליו בניגוד להוראות. החייל מואשם כי ירה חמש יריות נוספות לעברו של עוואד מבלי להסתכל דרך כוונות הרובה, בניגוד להוראות פתיחה באש.
מארגון "בצלם", שייצג את המשפחה בתיק המדובר, נמסר: "הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם. פזיזות ורשלנות בכלי ירייה היא עבירה במדרג הנמוך ביותר בעבירות נשק, שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בהחלטה לבחור בסעיף אישום זה פרקליטות המדינה משדרת מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים - גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמיתי.
(עדכון ראשון: 21:11)
היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עווד, החל מבחינת ההוראות והציוד שבו הצטייד כוח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש".