תיק זדורוב: פסק הדין טיהר את שם הפתולוגית והותיר פתח לדיון נוסף

משפט זדורוב, לא סוף פסוק: סנגוריו של רומן זדורוב שהורשע אתמול (רביעי) בפעם השלישית ברצח הנערה תאיר ראדה צפויים להגיש לבית המשפט העליון בקשה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים ובו יבחנו מחדש את תיק הראיות ויחליטו אם אכן ביצע את הרצח. מדובר בהליך שלרוב אינו מתקבל, אולם ייתכן כי לנוכח העובדה שהשופט יורם דנציגר ביקש לזכות את זדורוב מחמת הספק, עולה חשש ממשי כי אכן קיים ספק באשמת הרצח של זדורוב ויש מקום להרחבת ההרכב.

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור או שופט אחר שתמנה לכך, יידרשו להחליט על כך מפאת חשיבות העניין. על הסנגורים יהיה להגיש את הבקשה תוך 15 ימים, שלאחריהם תחליט נאור אם יש מקום לדיון נוסף בתיק בהרכב של חמישה שופטים או יותר. זדורוב, שהמתורגמנית אמרה לו שזוכה, הבין כי הורשע רק אחרי שהוכנס חזרה למעצר, ייאלץ להמתין שוב להחלטתם.

פרקליט המדינה שי ניצן אמר אמש במסיבת עיתונאים כי "ההרשעה בבית המשפט העליון קבעה בקול רם וברור כי מדובר במקרה שאינו גבולי כלל ושמדובר בהרשעה מוצקה". לדבריו, "אכן הייתה גם דעת מיעוט, אולם גם שופט המיעוט הדגיש כי כפסע היה בינו לבין הרשעה וכי מדובר במקרה גבולי ביותר". הוא התייחס למסע ההכפשה נגד השוטרים והעדים בתיק ואמר כי "מדובר במחול שדים שאני מקווה שפסק הדין ישים לו סוף וקץ".

לקריאה נוספת:
דעת מיעוט בערעור זדורוב: "אין להרשיע ברצח ללא הסכמת כל השופטים"

עיון בפסק הדין המלא, הכולל 292 עמודים, מגלה כי הוא נשען על קשיים ממשיים בתיק שהביאו את השופט דנציגר – בדעת מיעוט – לזכות את זדורוב. "משקלן של הודאותיו של זדורוב בינוני לכל היותר, זהו זיכוי שהוא כ'פסע' מהרשעה", כתב דנציגר. "בהודאותיו שינה זדורוב את גרסאותיו באשר לתנוחת המנוחה בתא השירותים וכן בעניין דרך היציאה מהשירותים. בהודאה הראשונה טען כי יצא בהליכה ונעל את התא מבחוץ ואילו בשחזור טען כי נעל את התא מבפנים ויצא בקפיצה מעל הדלת. כך גם בעניין המניע: תחילה אמר למדובב כי 'היא עברה סתם'". דנציגר ממשיך כי "בהודאה הראשונה ובשחזור טען (שראדה – י"ב) קיללה אותו ובחקירה סיפר שדמתה לאחת הילדות שתקפו אותו בילדותו. שאלת המניע לא התבהרה עד תום ויש כך כדי לגרוע במידה מסוימת מאמינות ההודאות".

סוגיית הסכין, שמטלטלת עד היום את הפרקליטות ועומדת במרכזה של מחלוקת אדירה בין פרקליט המדינה לנציבת הביקורת על הפרקליטות, הייתה זו שלמעשה הכריעה את עמדתו של דנציגר. הפרקליטות טענה כי זדורוב רצח את ראדה בעזרת סכין יפנית בעלת להב חד. אולם מבדיקת החתך בסנטרה של ראדה עלה כי החתך בוצע בעזרת סכין משוננת.

עניין זה נחשב לסוגיה מהותית שכן אם נגרם חתך מסכין שאינה של זדורוב, הדבר עשוי להוביל למסקנה כי הרצח בוצע על ידי שני בני אדם שונים. הלהב, כזכור, או הסכין מעולם לא נמצאו. ד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית העיד מטעם הפרקליטות וטען כי החתך בוצע ככל הנראה מסכין יפנית, בעוד הרופאה המשפטית ד"ר מאיה פורמן-רזניק טענה בתוקף כי החתך בוצע בעזרת סכין משוננת.

עמדתה של פורמן נדחתה בתוקף על ידי שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת שקבעו שהייתה "רשלנית, לא מקצועית, מגומגמת ולעתים מביכה". הדברים הובילו להתנגדות נחרצת של הפרקליטות למינויה של פורמן לאחר עדותה לרופאה מן המניין במכון לרפואה משפטית באבו כביר. במשך שנה וחצי ניסתה הפרקליטות לסכל את מינויה, אך לא הצליחה והיא בסופו של דבר התקבלה לעבודה בו.

השופט דנציגר, לעומת זאת, קיבל את עמדתה של ד"ר פורמן במלואה. "נפל פגם מהותי באופן שבו העריך בית המשפט את מהימנותה האישית והמקצועית של ד"ר פורמן", כתב, "דעתי היא שיש להעדיף את חוות דעתה של פורמן. נימוקיה הם בעלי היגיון, מדויקים וממצים. לעומתה, ד"ר זייציב החמיץ צבר פצעים והעובדה הזו גורעת בהכרח ממשקלה של חוות דעתו".

השופט דנציגר כתב כי הוא סבור ש"יש להעדיף את חוות דעתה של פורמן בסוגיה זו ולקבוע כי החתך בסנטרה של המנוחה נעשה על ידי סכין משוננת. עובדה זו עומדת בסתירה להודאתו של זדורוב שממנו עולה באופן עקבי כי פגע במנוחה באמצעות אחד הסכינים ששימשו אותו בעבודתו". דנציגר גם ביקר את האמירות הקשות כלפי ד"ר פורמן. "מן הראוי כי בית המשפט יפגין ריסון ויעדן את סגנון הביקורת המופנית כלפי עד, אמירות שספק אם כולם היו נחוצות להכרעה ושעלולות לפגוע בפרנסתה".

דנציגר טען גם כי העובדה שזדורוב לא ידע דבר בעניין שבע החבלות שהתגלו על ראשה של ראדה וכן לשלוש טביעות הנעליים שהתגלו בסמוך לראדה. "אין חולק שהן אינן שייכות לזדורוב אלא לאדם שזהותו נותרה עלומה". השופט דנציגר סיכם כי "מדובר במקרה גבולי, המצוי כ'פסע' מהרשעה כאמור".

דנציגר הסביר כי הוא סבור כי על פי רוב הסיכויים, זדורוב אינו חף מפשע, אך יחד עם זאת העיד כי לא ניתן להתעלם מהספקות שצפו בתיק. "האפשרות שהמערער הורשע על לא עוול בכפו מחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה. במילים אחרות, ההסתברות לכך שהמערער חף מפשע אינה גבוהה. אך בנסיבות המקרה, כך דעתי, לא ניתן להסתפק בכך על מנת להותיר את ההרשעה על כנה. הגם שהתשתית הראייתית קושרת את המערער לביצוע הרצח בקשר הדוק כאמור, לא ניתן 'לעגל' את הספקות הצפים ועולים ממנה, אשר צריכים להיזקף לזכותו".

אולם בניגוד לעמדתו של השופט דנציגר, קבעו השופט צבי זילברטל והשופט יצחק עמית כי יש להרשיע את זדורוב. השופט עמית קבע כי "האמת המשפטית והאמת העובדתית במקרה שבפנינו מתלכדות היטב ומצביעות לעבר כיוון אחד בלבד והוא ¬- הרשעתו של המערער. זהו מצב בו רגלי ההרשעה נטועות הרחק מקו הגבול". בהחלטתו הזכיר השופט עמית את התחביב של זדורוב לאסוף סכינים וכן שימים לפני הרצח עיין במאמר לוחמה של הק.ג.ב שמסביר כיצד יש לשסף את גרונו של אדם במהירות. עמית נתן משקל מלא לכך שזדורוב התוודה בפני המדובב על ביצוע הרצח.

עם זאת, גם הוא קיבל את חוות הדעת של ד"ר פורמן, לפיה אחד החתכים בוצע בעזרת סכין משוננת, אך קבע כי יש לתת לכך משקל שולי. "השאלה אם להב הסכין משונן או לאו הפכה כמעט לדגל של ההגנה". בהמשך, תהה השופט עמית מי יכול להבטיח שזדורוב לא השתמש בסכין עם להב משונן ואז החליפה? בסכין יפנית, או אם כל כלי העבודה שאיתם עבד ביום הרצח נותרו כפי שהם.

"אזכיר כי זדורוב השליך את הלהב כפי שסיפר מיוזמתו. בהינתן שהלהב לא נמצא עד היום, אני סבור שמשקלו של הנושא משונן או לא הוא זעיר, כמו הנקודות הזעירות ליד החתך בסנטר". לסיכום קבע עמית כי "שקריו הרבים של זדורוב נובעים לדידי מהעובדה הפשוטה שהוא הסתבך בקוריו שלו בניסיון להסתיר את האמת העובדתית".

גם השופט זילברטל, שהצטרף לעמדתו של עמית, קבע כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שתקף בחריפות את ד"ר פורמן וקיבל אף הוא את חוות דעתה. אולם קבע כי "אפילו אם החתך בוצע בסכין משוננת, הדבר אינו מחייב מסקנה מזכה. למען הסדר הטוב, אני מצטרף לדעתו של השופט דנציגר בעניין חוות דעתה של פורמן ואל הביקורת כלפי האופן שבו התייחס בית המשפט המחוזי לעדותה".

(עדכון ראשון: 18:29)