אפשר בזהירות לחלק את השאיפות של הנוצרים בירושלים לקראת חג המולד הקרב לשתיים - אלו שרוצים שלום ואלו שרוצים מתנות מהתחום המוטורי. למשל, ג'ייקוב מוכר הפיצה בשער יפו, שרוצה לקבל מרצדס מקלארן, רק ש"אין אותה בארץ, זו הבעיה הראשונה". אם תשאלו את מריה חבש בת השבע שחוזרת לביתה שבעיר העתיקה מקונצרט חג המולד שבו שרה וניגנה, היא מבקשת לקבל סקטים. כל השאר מדברים על שלום. אחרי שהם מתלוננים על המצב הביטחוני, שהופך את החג ל"תקופה של אבל".
כ-15 אלף נוצרים מתגוררים בירושלים בכ-15 קהילות נוצריות שונות. כשליש מהם ברובע הנוצרי של העיר העתיקה, שליש נוסף בשכונות הפלסטיניות העשירות של צפון העיר, בית חנינא ושועפאט, והשאר מפוזרים בין השכונות היהודיות והערביות. "דווקא בגלל שאנחנו בירושלים, עם הסמליות שלה מבחינת ישו, ועם בית לחם השכנה ומה שהיא מסמלת, כל העיר צריכה לחגוג את החג", אומרת לנא ורור, פלסטינית נוצרייה שמתגוררת זה 20 שנה בירושלים. "אבל אנחנו לא רואים את העיר מקושטת. קישוטים ראינו רק לקראת חנוכה. אין קישוטים כי יש תחושה של אבל השנה", היא מסבירה.
עוד בוואלה! NEWS:
4,698 שקל בחודש: השכירים שישביתו את המשק חושפים תלושי שכר
"חרדים ממקרה עדי אזר 2": חשש במערכת המשפט מהסתה נגד שופטים
דרישה להנפת דגל ישראל בתחנת המשטרה בהר הבית: "החוק מחייב"
לשוק חג המולד שהוקם השנה בבניין ימק"א שבמערב העיר מגיעים בעיקר יהודים ומוסלמים. הילדים אוכלים קרפ עם שוקולד וזוכים לציורי פנים ברוח החג, המבוגרים מסתובבים בין הדוכנים המעטים וטועמים יין ועוגיות ג'ינג'ר. על הקירות מסביב יש תערוכת צילומים מ"יד ושם" וממאה שערים.
"אני לא רוצה לחיות במקום אחר גם אם כולם בו נוצרים", אומר אבו עלי נביל מהעיר העתיקה. "אנחנו חיים טוב ביחד". לדבריו, את חגיגות חג המולד הם מציינים יחד עם שכניהם מהדתות האחרות. "אנחנו ביחד מוסלמים ויהודים. הפוליטיקה היא בשביל האנשים הגדולים, הקטנים באים אחד לשני לחגוג".
"חסר לנו שקט, שלום ואהבה"
נביל וטוני חנא, מוכרים אביזרים לחג המולד בשוק של ימק"א, סיפרו כי "יש לנו את העץ שלנו בשער החדש והכול סבבה". אבל טוני טוען: "אני רק רוצה לקבל שלום". גורג' חנא מבית חנינא מוכר כלים מגולפים מעץ זית וחולם לנסוע לבית לחם בחג המולד. "בבית לחם זה מיוחד כי שם המקום שבו נולד ישו, אבל יש את הצ'ק פוינט וזו בעיה. אולי השנה יהיה טוב ויתנו לאנשים להיכנס. תלוי במצב".
"את הקניות לחג אנחנו עושים בסביבה שלנו, אצל עסקים במזרח העיר שמוכרים עצים, קישוטים ומתנות סמליות. או שנוסעים לבית לחם, שם אפשר לקנות כל מה שמאפיין את החג ואין את זה בירושלים היהודית", אומרת ורור, עורכת דין המנהלת את הקליניקה לכלכלה קהילתית בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, שמטרתה סיוע לעסקים קטנים.
"זו קהילה קטנה, שמכירה אחד את השני אז קונים מהשכנים ומהחברים. למחנה יהודה אנחנו לא הולכים גם בימים שהם לא חג נוצרי". לשאלה אם יש מוצרים לחג שקשה להשיג כאן בגלל גודל הקהילה היא אומרת: "חסר לנו שקט, שלום ואהבה, זה מה שחסר. מוצרים לא חסר".
בפיצרייה של ג'ייקוב ליד שער יפו מכינים לקראת החג פיצה עם שוקולד, בננות וסוכריות צבעוניות. נורות מאובקות של חג מאירות בצבעים את הסמטה הריקה. "הבעיה", מסביר ג'ייקוב, "שלא מרגישים אווירת חג". לדבריו, הסיבה לכך נעוצה במצב הביטחוני. "גם את חנוכה לא הרגשנו השנה כמו כל שנה וזה מאוד עצוב, במיוחד בירושלים, זו העיר החשובה בעולם. זה הפרצוף של כל התיירות ולא מרגישים חג. כל התיירים שבאים רוצים לחגוג".
הוא הוסיף כי "יש יהודים שמציבים עץ ושמים מנורה מעל, מוסלמים שמים ירח, זה חג של אהבה". לדבריו, "יש לך יהודים ויש לך נוצרים רוסים שגרים בפתח תקווה, בראשון ובתל אביב ובאים לחגוג בירושלים. רובם לא יכולים ללכת לבית לחם".
ג'ייקוב היה רוצה שהעירייה תארגן מסיבות וחגיגות אבל חש אכזבה על כך שהיא אינה מציינת את החג. "הבעיה שאין לנו תמיכה מהעירייה, שיעשו מסיבות, שאנשים ירגישו את החג". אבל בעיר אין מסיבות, אז הוא והמשפחה "באים ב-20:00 בערב, הולכים לכנסייות, שם עושים מיסה ואחר כך הולכים הביתה לחגוג, עד 5:00-4:00 בבוקר".
הוא מספר כי הוא כבר רכש מתנות לחג "לאחיות, לאבא שלי ולמי שתהיה עוד מעט חברה שלי. אבל אני לא יכול לגלות מה קניתי כי אם הם יגלו מהחדשות, יהרגו אותי", הוא מבהיר. את המתנות הוא קנה בקניון מלחה ובממילא, "בכל המקומות הרגילים שאתה יכול לקנות מתנה נורמלית", הוא מסביר, "כי זה מתנת השנה, אם לא - היא תזרוק לי אותה בפרצוף". הוא עצמו היה רוצה לקבל "מרצדס מקלארן. אני מת על מכוניות. הייתי רוצה לקבל את זה אבל אין אותה בארץ, זו הבעיה הראשונה. הבעיה השנייה: מי יש לו תקציב לזה?".
איכשהו השאיפות המוטוריות מאחדות את כל הגילאים. מריה חבש בת השבע רוצה סקטים. בדרכה חזרה מקונצרט החג שבו שרה וניגנה בפסנתר היא ואחיה הקטן עבד עם כובע של סנטה קלאוס על הראש. מלווה בהוריה, היא מעניקה הצצה לשיר חג המולד בערבית. אביה הגאה, אליאס, מספר על הכנות החג: "מכינים את העץ, המתנות, האוכל וכל מיני דברים טובים לילדים והולכים לכנסייה". לדבריו, הם מתכננים לחגוג כרגיל. "לא מדברים פוליטיקה בבית", הוא מבהיר.
ברחוב של השער החדש ניצב עץ אשוח ענק על יסודות מברזל, בתוכו מיצג בובות נוצרי ואורות מנצנצים בכל צבעי הקשת על הסמטה הכי מקושטת בעיר. על החג בירושלים מעיבה רק עובדה אחת: "אין חופש פה לחג המולד. יש חופש לחגים של היהודים ולחגים של המוסלמים אבל אם אתה נוצרי אתה לוקח ימי חופשה משלך", אומר אליאס.
"מנסים לעזור אחד לשני"
בתוך חלל בקיר של רחוב סנט פרנציס הסמוך, מיד אחרי הכנסייה הפרנציסקנית, מעבר לדלת ברזל נמוכה, עומד נוצרי מבוגר עם שפם ומסדר פתקיות קטנות בקופסה. הפתקיות מתבררות כתלושים של חבילות לחג. החדר עמוס באריזות ריקות של אביזרי חג המולד, נשארו מעט נרות, חבילות שי של שוקולד ויין וסנאים מקלקר לקישוט האשוח. "סנטה קלאוס כבר לקח את כל המתנות של החג", מסביר סמי ווקילה, תושב הרובע שמארגן את המכירה לחג, בסבסוד הכנסייה.
קשת לראש עם דמותו של סנטה קלאוס מדליק אורות עולה שמונה שקלים. עצי האשוח מפלסטיק נמכרו כולם למעט אחד, המחיר 200 שקלים. "אנחנו מביאים את זה אפילו שהעירייה מחלקת עץ אמיתי, זה לא מלכלך את הבית". ווקילה מסביר שהיין שהם מוכרים הוא מתוק. הסיבה לדבריו, הוא ש" זה המולד של ישו, זה סימן טוב, אז צריך משהו מתוק".
"המצב הכלכלי שלנו פה לא טוב וגם המצב הביטחוני, זה מעגל סגור", הוא מסביר. "אז אנחנו מנסים לעזור אחד לשני ומביאים את כל האנשים שיקנו פה והכנסייה עוזרת. ככה אנחנו עוזרים לאנשים שלנו". ווקילה מזמין אותנו לחגיגות בביתו ומעניק לנו במתנה קשת לראש. הצוות שלו מסיים את הארגונים האחרונים במקום ומסכם: "מתפללים שיהיה חג טוב. מספיק אלימות, מספיק דמים, אוהבים כל בנאדם שאלוהים עשה אותו ורוצים שהאנשים ירגישו חג".
מתנ"ס זו ההגדרה הקרובה ביותר לאולם שבו עורכת להקת "ערב קתוליק" חזרות. בין שולחן סנוקר, כדורגל שולחן, עץ אשוח מקושט ותמונה גדולה של ישו על הקיר, הנערים מתכוננים לתהלוכות החג שבהן ינגנו בירושלים ובבית לחם. ג'ורג' סלמה הוא המבוגר ביותר והמנהיג של להקת בני הנוער, שמתופפים בתופים ומחללים בחמת חלילים. הם חבורת נערים פלסטינים נוצרים מהעיר העתיקה שמנגנים ביחד כל השנה. "זו מוזיקה ערבית שאנחנו שומעים, ואנחנו מנגנים אותה לאנשים", מסביר סלמה. הלהקה לא מתעניינת בפוליטיקה או בהפרות הסדר שבהם משתתפים בני גילם, הם רק רוצים לשמח: "כשהאנשים שמחים, כולנו שמחים".
אתמול חילקה עיריית ירושלים 200 עצי אשוח לתושביה הנוצרים. מדובר בכמות כפולה ביחס לשנה שעברה. הדרישה הרשמית היא להציג תעודת זהות שבה הכתובת היא העיר העתיקה, אבל גם תיירים מקבלים בלי בעיה עץ אחד, מתוך הערימה הגדולה שמוטלת ברחבת שער יפו. סנטה קלאוס מצלצל בפעמון וסוחט חיוכים, מצטלם עם הילדים. את האווירה החגיגית מקלקלים שני צעירים חרדים, תפילין על ראשם. "לוקחים עצי אשוח, לפני החג הנוצרי, ועיריית ירושלים מחלקת אותם לעוברים ושבים", הם מוחים. "עיריית ירושלים בשערי העיר שלנו מחלקים פה מתנות לנוצרים. אני עומד פה בשביל לצעוק נגד הדבר הזה", מסביר אחד מהם לשוטר שמנסה לשמור על הסדר והחלוקה התקינה. "עושים הפגנה נגד מתווה הגז? אני רוצה לעשות הפגנה נגד עבודה זרה".