מטבע רשמי, לוחיות רישוי ושירותי רווחה: כך הפך דאעש למדינת טרור

(צפו בדיווח באולפן וואלה! NEWS על ישראלים שמתגייסים לדאעש)

דאעש הוא כבר לא ארגון, אלא מדינת טרור לכל דבר. הוא מחזיק בכל המאפיינים הדרושים לכך: דגל, מטבע, עיר בירה, ראש מדינה, צבא, בתי משפט, מערכת חינוך, מנגנוני רווחה ואפילו לוחיות רישוי, והכנסותיו מייצוא נפט מגיעות למיליוני דולרים ביום. "אין לנו תקדים כזה במאה השנים האחרונות", אומר ד"ר יהודה בלנגה מאוניברסיטת בר אילן, אחד מדוברי הכנס "דאעש מהיכן ולאן?" שהתקיים השבוע במכללה האקדמית הגליל המערבי.

מארגן הכנס, ד"ר רונן יצחק, ראש החטיבה ללימודי המזרח התיכון במכללה, הוסיף כי למרות החולשה של הארגון, הוא לא יעלם ואף ילווה אותנו עוד שנים רבות. "המדינה האיסלאמית היא לא אפיזודה חולפת, היא תמשיך לאיים ולהוות סכנה על המערב ועל העולם כולו", טען.

אם עד כה עיקר העיסוק בדאעש התמקד בפעולות הטרור שהפיץ לכל עבר, הכנס המדובר סיפק מידע על מאמציו הנרחבים ליצור תשתית למדינה שבדרך, המאיימים לא פחות על מדינות המערב. "חל מפנה במערכה נגד המדינה האיסלאמית", ציין ד"ר יצחק. הוא הסביר כי הקואליציות נגד דאעש אמנם מצליחות להדוף את התפשטותו הטריטוריאלית ולגרום לו לנזקים כבדים בנפש ובתשתיות, אולם הדגיש כי כל אלו לא משנים את העובדה שהארגון יישאר איתנו עוד שנים רבות.

עוד על דאעש בוואלה! NEWS:
הדוקטורנטית מהצפון שרצתה לכרות את ראש היהודים למען דאעש
דאעש: "שני תומכים שלנו ביצעו את הירי בקליפורניה"
הגברים בוכים בדאעש: צפו בטרוריסט שנתפס ומיילל בבכי לעיניי המצלמה

דאעש נוסד בשנת 2003 כגוף שאיגד תחתיו קבוצות טרור איסלאמיות קיצוניות. שנה לאחר מכן הצטרף דאעש לאל-קאעדה והפך לשלוחה העיראקית של הארגון, שבסיסיו באפגניסטן. בשל חילוקי דעות התנתק דאעש מאל-קאעדה והפך לארגון עצמאי ביוני 2014, אז גם הכריז מנהיג הארגון, אבו בכר אל-בגדאדי, על הקמת המדינה האיסלאמית וקרא לארגונו דאעש - ראשי תיבות בערבית ל"מדינה האיסלאמית בעיראק ובא-שאם (סוריה הגדולה - ע"ח)".

הכנסותיו העצמאיות גדולות לאין שיעור מהכנסותיהם של ארגוני טרור אחרים. השתלטותו על שדות נפט וגז בסוריה ובעיראק מניבה לו היום הכנסה של שלושה מיליון דולר ביום. גם מערך ההסברה שהוא מפעיל, וגיוס הלוחמים מעשרות מדינות בעולם לא נראו בעבר בארגונים אחרים מסוגו.

"זאת תופעה חסרת תקדים שבפרק זמן כל כך קצר ארגון מצליח לייצר מאפיינים של מדינה", מסבירה ד"ר כרמית ולנסי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "הם פועלים רשמית כמדינה איסלאמית שנה וחצי בלבד", הדגישה. במחקריה היא מנסה לשים דגש לא רק על הנקודה הטרוריסטית-צבאית, אלא על המכלול השלם של הארגון, המורכב לדבריה מארבע זהויות מרכזיות: הצבאית, הפוליטית, הדתית והחברתית. "הארגון מספק מגוון של שירותים חברתיים-סוציאליים כדי לאפשר לאוכלוסייה לקיים שגרת חיים תחת 'המדינה האיסלאמית'. מה שראינו בשנה וחצי שחלפו זה את הניסיון של דאעש לתת ביטוי מוחשי ולהקים מוסדות שיסייעו לו לבסס כמה מהזהויות האלה", אמרה.

אחד הצעדים הראשונים שבהם נקט הארגון היה הקמה של בתי משפט, בתחילה בסוריה ומאוחר יותר גם בעיראק. בהמשך הקים מערכות חינוך שכללו בין היתר בתי ספר ואפילו אוניברסיטה אחת שהוקמה בעיר מוסול שבעיראק. מרבית תכני הלימוד עוסקים, באופן לא מפתיע, בלימודי דת ואיסלאם. באתר המוסד נכתב כי חל איסור ללמוד מקצועות המאפיינים את התרבות המערבית, כמו פילוסופיה, פסיכולוגיה, מוזיקה ואמנות. בנוסף למערכות החינוך והמשפט, הוקמו בשנה וחצי האחרונות בתי חולים, מנגנונים מוסדרים של חלוקת מזון לנזקקים, מערכות לאגירת מים, חשמל, טלפון, דלק ואפילו שירותי תברואה.

לאחרונה אף נצפו באזורים שבשליטת דאעש בסוריה כלי רכב עם לוחיות זיהוי שנכתב עליהן "מדינת החליפות מחוז א-שאם". גם תכנית להנפקת מטבעות עצמאיים כבר יצאה לדרך עם הנפקת מטבעות זהב, והנפקת מטבעות הכסף והארד תצא לדרך בקרוב. "מדובר במדינה של ממש. יש לה דגל, יש לה מטבע משלה, יש לה עיר בירה (העיר א-רקה שבסוריה), יש לה ראש מדינה (אבו בכר אל-בגדאדי), יש לה פיקוד צבאי ופוליטי ויש לה מועצת שורא שאחראית על התוויית עקרונות ההלכה", הסביר ד"ר בלנגה. "היא מחלקת מזון לנזקקים, מספקת מקומות עבודה וישנן אפילו עדויות של תושבים שסיפרו שסכסוכים בין שכנים או בין קהילות נפתרים היום באופן מידי, זאת בהשוואה לסחבת של שנים בימי שלטון משטר אסד".

אולם כל אלו לא באים בלא תמורה. כל בית מחויב לדבריו לתרום גבר אחד למאמץ המלחמתי, במסגרת "עיקרון הג'יהאד". "מדינה איסלאמית כבר יש, זה לא ארגון טרור, זאת מדינת טרור. הם צריכים לכאורה גם הכרה, אבל בפועל הם לא מחכים להכרה של אף אחד", קבע ד"ר בלנגה.

על פי הערכות, לדאעש יש 50-30 אלף לוחמים פעילים, אולם כיבושם של 30%-40% משטח סוריה מכניסים תחת שליטתו 10-8 מיליון תושבים. "קשה לנו לאמוד את היקף התמיכה בארגון", מסבירה ד"ר ולנסי. "אין מזכרים כאלה וגם אם היו, הם בטח לא היו מהימנים, אבל אפשר לזהות מגמה שמראה על שיעורי תמיכה גבוהים מאוד בארגון בעיקר בעיר א-רקה שבצפון-מזרח סוריה. לא סתם העיר הזאת היא הבירה של דאעש", אמרה. "רוב תושבי העיר תומכים בארגון או לפחות מקבלים אותו. אם לא בהיבט האידיאולוגי, אז בהיבטי המשילות. מה גם שרוב המתנדבים לדאעש שמגיעים ממדינות המזרח התיכון והמערב, מגיעים בדרך כלל לאזור הזה".

בעיראק היא דווקא מזהה דעיכה בתמיכה בדאעש. "אין גילוי מחאה בולטים, אבל אם היו כאלה הם בוודאי הושתקו באלימות אכזרית", הסבירה. "אבל במוסול יש עדויות על תושבים שרוצים להימלט מהשליטה בשטחי דאעש בעיר. הארגון עצמו מנסה להחמיר את אמצעי האכיפה. הוא מציב לדוגמא יותר מחסומים או מטיל קנסות כבדים על משפחות שנמלטות".

ד"ר אושרי שקורי מאוניברסיטת בר אילן השווה בעבודת הדוקטורט שלו בין שיטות הגיוס הדיגיטליות של דאעש לאלו של ארגוני טרור אחרים ויעילותן. "דאעש צמח לתוך עולם מתוקשב מאוד", הסביר. "אל-קעאדה התחילו לגייס מתנדבים ממדינות זרות עם פקס, עברו לפורומים ומשם לאתרי אינטרנט שלא אפשרו דיאלוג אחד עם השני. הרשתות החברתיות של היום הופכות למערך גיוס משומן היטב. אפשר לראות את הפעילות הענפה שלהם בפייסבוק ובעיקר בטוויטר", פירט.

"אנונימוס חושפים בפרסומים שלהם איזה חשבונות טוויטר של דאעש הם מפילים ובדוחות שלהם הם מציינים גם כמה עוקבים יש לכל קבוצה. ההערכה היא שאנונימוס לבד הפילו עשרות אלפי חשבונות טוויטר שמזוהים עם 'המדינה האיסלאמית'", אמר. ד"ר שקורי התייחס גם לסרטונים ולמשחקי הווידאו שמפיק הארגון כחלק ממכונת התעמולה המשומנת היטב המסייעת לגייס עוד ועוד מתנדבים. "הרעש שהם מצליחים לעשות בא ביחס הפוך לכמות הלוחמים בשטח, אם זה בפרסום סרטוני עריפת ראש בטוויטר ואם זה במשחקי מחשב", הסביר.

"יש משחק מחשב מערבי שהם פשוט התאימו אותו אליהם. את קריאות הקרב המערביות של הלוחמים הווירטואליים, הם שינו לקריאות 'אללה אכבר'. הלוחמים לא לובשים מדי צבא מערבי סדיר, אלא כאפיות, או שהם רעולי פנים. כשהלוחמים הווירטואליים מדברים ביניהם הם עושים זאת בערבית ואומרים לדוגמא איש לרעהו, 'בוא נהרוג את הכופרים'. לשחקן שמאמין באידיאולוגיה הזאת מאוד קל להזדהות עם הדמויות התוקפניות הללו. יש לזה הרבה השלכות פסיכולוגיות".

באותה מידה שבה תופעת דאעש מטרידה את מנוחתם של החוקרים, כך גם הצעותיהם למיגור התופעה מורכבות ומגוונות. "כמו שהארגון הוא לא רק צבאי, כך גם ההתמודדות עמו לא יכולה להתמצות במאבק צבאי", הסבירה ד"ר ולנסי. "צריך לעשות מערכה משולבת ועדיף שהיא תבוא מחוגים במזרח התיכון ולא מצד מעצמות המערב. אני מדברת למשל על חלופות אידיאולוגיות מתונות יותר, יצירת משילות אפקטיבית באזורים הללו כדי ליתר את המאמצים של דאעש. שתהיה למשל חלופת שירותי אספקת חשמל לתושבים, לנטרל את התלות בהם. צריך לפעול בכל ההיבטים ולא רק הצבאיים, אלא גם החברתיים, הרעיוניים והמשילותיים, רק כך יהיה אפשר להפוך את דאעש לשחקן פחות רלוונטי", היא מסכמת.

בניגוד לד"ר ולנסי, ד"ר יצחק הביע פסימיות רבה בנוגע לאפשרות לחסל את הארגון. "להכרעת המדינה האיסלאמית נדרשת פעולה קרקעית שלא נראה שתתרחש בזמן הקרוב", הוא טוען. "אי אפשר יהיה לחסל את האידיאולוגיה, את השאיפה להקמת חליפות, כמו שלא ניתן היה לחסל את אל-קאעדה. המדינה האיסלאמית עוסקת בייצוא טרוריסטים, יש תאי טרור רדומים ברחבי אירופה, יש ניסיונות לגייס מוסלמים מדוכאים באירופה - עשרות הארגונים המסונפים אל 'המדינה האיסלאמית' ימשיכו לפעול בשמה ויחתרו להקמת חליפות נוספת אם יחסלו את זאת.

"הטרור יגבר באירופה בין אם באמצעות הטרוריסטים שנמצאים כבר היום או אלו שיתגייסו בעתיד, ובין אם באמצעות אותם ארגונים שירצו לנקום על הפעילות של המערב נגד 'המדינה האיסלאמית'" סיכם. "כך או כך, 'המדינה האיסלאמית' היא לא אפיזודה חולפת, והיא תמשיך לאיים ולהוות סכנה על המערב ועל העולם כולו".