הדוקטורנטית מהצפון שרצתה לכרות את ראש היהודים למען דאעש

מתקני החקירות של שב"כ בפתח תקווה ובקישון שבצפון הם המגרש הביתי של אנשי השירות המוכרים רק בכינויים של שמות פרטיים. "שאול", "פטריק", "רפאל", "לביא" וגם "ביטון" ודומיהם – אנשים שאמונים על פיצוח הנחקרים היושבים מולם בחדרי החקירות במטרה להשיג הודאה ולייצר מודיעין רב ערך. בשנתיים האחרונות מוצאים עצמם חוקרי שב"כ בחזית המאבק אל מול תופעה שמוגדרת עדיין שולית - אך מתרחבת: בעלי תעודת זהות כחולה שמנסים להצטרף לדעאש או אפילו כאלה שכבר הצטרפו אליו ומעוניינים להקים תאי מקומיים של הארגון הרצחני.

הערבים ישראלים המבקשים להצטרף לדעאש ונעצרים מוכרים היטב לשב"כ: הם מנותרים ברשתות החברתיות, ובהמשך גם באמצעות עבודת שטח של רכזי השב"כ בעיקר באיזור הצפון. את התמונה משלימים באמצעות שיתוף פעולה עם ארגוני הביטחון של טורקיה ומדינות נוספות במזרח התיכון המעבירות לישראל מידע על אזרחים שמבקשים לעבור את הגבול לסוריה. בסופו של דבר - הם נתפסים. הצלחת מערכת הביטחון והשב"כ עד כה בגזרה זו הינה גדולה. עם זאת, גם לשב"כ ברור שמספיק פיגוע איכותי אחד בשם התורה הקיצונית של המדינה האסלמית בכדי לשנות את פני המציאות.

דעאש לא מחזיק במערכת גיוס מיומנת. הוא משלהב את דמיונם של אנשי שוליים החיים בסביבה מוסלמית במדינות אירופה וגם בישראל בעזרת סרטוני פירוטכניקה מלהיבים, מעניק להם תחושה של התגייסות למשימה חשובה ומבטיח שיילחמו למען האיסלאם נגד הכופרים. מרביתם המכריע של המצטרפים או המבקשים להצטרף לארגון עשו זאת מיוזמתם. מדובר בפניות דרך פייסבוק וטוויטר או ביצירת קשרים עם גורמים בסוריה ובעיראק שמדריכים את המתגייסים הפוטנציאליים כיצד לחצות את הגבול. דעאש עדיין רחוק מהקמת מנגנון גיוס אקטיבי. הסרטים המחרידים שהוא מפיק עושים את העבודה במקומו.

הדמות המרתקת ביותר שניסתה להצטרף לדעאש היא איימאן כאנג'ו, בת 44 ואם לשישה משפרעם, שהצליחה להדהים גם את חוקריה. כאנג'ו היא דוקטורנטית לדת באוניברסיטת שכם. כמוה, גם משפחתה משכילה: שתיים מבנותיה לומדות רפואה אולם היא בחרה לעזוב הכל ולהצטרף לדעאש. באוגוסט האחרון היא טסה לטורקיה עם אביה וניסתה לעבור את הגבול לסוריה. "קיימת מדינה איסלמית", סיפרה לחוקר השב"כ המכונה 'לביא'. "זוהי ה'דאר סאלם' (בית השלום). מאז שהייתי ילדה חלמתי להתגורר במדינה איסלמית ולכן הצטרפתי אליהם". כאנג'ו מספרת לחוקרי שב"כ שהיא רואה במדינה האיסלמית מדינה ריבונית לכל דבר: תשתיות, מערכת חינוך, שלטון מסודר.

החוקר לביא: "היית מגיעה לשם כדי להילחם?"

כנאג'ו: "רציתי להגיע כדי לחיות במדינה האיסלמית. אני מאמינה ושומרת דת אבל נשים לא לוחמות ולפי הדת הן אינן עושות ג'יהאד. התכוונתי להגיע לשם כדי ללמד דת ושריעה (ההלכה המוסלמית). המדינה האיסלמית היא בית השלום בעוד ששאר העולם הוא בית החרב, בית המלחמה. התכוונתי ללכת לשם כדי לקיים את השריעה. זוהי חובה דתית".

החוקר לביא: "ומה עם משפחתך?"

כאנג'ו: "יבוא יום והם יישתכנעו ויבואו אחרי. השריעה קודמת למשפחה".

כאנג'ו הצליחה כאמור לשכנע את אביה לטוס עימה לטורקיה אולם בשלב מסוים נטשה אותו. בדיעבד התברר כי בחודשים שקדמו לנסיעה היא יצרה קשר בפייסבוק עם אדם המכונה "אבו עלי", שהציג עצמו כמי שקשור לדעאש בסוריה. כאנג'ו סיפרה על רצונה לחיות במדינה האסילמית ואף טענה כי יכולה ללמד את ה"שריעה" בפני לוחמי הארגון ולהגביר את המוטיבציה שלהם להילחם. "אהיה נכונה לעשות כל שאתבקש", אמרה, על פי כתב האישום. לאחר שהגיעה לטורקיה קנתה כרטיס סים מקומי ויצרה קשר עם אבו עלי באמצעות אפליקציית "טלגרם", שצברה פופולריות בקרב אנשי דעאש בשל הקושי לעקוב אחר השיחות בה. הוא קישר אותה לפעיל אחר בדעאש שהבטיח לסייע לה לעבור את הגבול.

כאנג'ו סיפרה בחקירתה כי הגיעה לאולם שבו התכנסו פעילים מאפגניסטאן, מזרח אירופה ואפילו אוסטרליה. הקבוצה יצאה במספר כלי רכב לכיוון הגבול הסורי אולם חבריה נעצרו על ידי המשטרה הטורקית המקומית, ככל הנראה בעקבות מידע מוקדם. היא נחקרה על ידי הטורקים, הודתה שביקשה לעבור את הגבול ולהצטרף לדעאש וגורשה חזרה לישראל. בנמל התעופה כבר המתינו לה חוקרי שב"כ.

החוקר לביא: "את יודעת שדעאש זה ארגון טרור שכורת ראשים? ראית את הסרטונים? "

כאנג'ו: "כך צריך לעשות לכופרים".

החוקר לביא: "היהודים הם כופרים?"

כאנג'ו: "בוודאי, אין על כך ויכוח. המטרה שלי ושל מי שבדעאש היא לקיים את השריעה. אם אדם גונב – יש לחתוך את ידו. אם אדם שורף – הוא צריך להישרף. על פי האיסלאם יש להעניש את הפושע באותו הכלי שבו השתמש לבצע את פשעו".

בעניין זה הזכירה את הוצאתו להורג האכזרית של הטייס הירדני מועאז אל כסאבה שנשבה על ידי לוחמי דעאש בפברואר 2015 לאחר שמטוסו הופל. אנשי הארגון שרפו אותו בעודו חי והסריטו את המוות המחריד. "אם טייס זורק פצצות ומעוניין לשרוף אנשים וילדים, למה שלא יישרפו אותו? אל תשפטו אותי, תשפטו את הדת". בחקירותיה עם החוקרים "לביא" ו"שאול" נשאלה בין היתר האם מסרה מידע על מקומות בישראל. כאנג'ו הכחישה, ואכן פירוט שיחותיה מעיד כי מטרתה הבלעדית הייתה להגיע למדינה האסלמית ולהשאיר מאחור את חייה בשפרעם. היא לא התכוונה ליטול חלק פעיל בקרבות אך האידיאולוגיה הלהיטה את רוחה והיא ראתה באנשי דעאש את מי שמקיימים את האסלאם כהלכתו.

חוקר: "האם ידוע לך כי ארגון דעאש מוגדר כארגון טרור מבחינה עולמית?"

כאנג'ו: "אני יודעת אבל לדעתי הוא לא ארגון טרוריסטי אלא ארגון שמחפש צדק, גאווה ואיסלאם. העניין הטרוריסטי זה עניין פוליטי וההוכחה לכך היא שהיום תנועת 'האחים המוסלמים' נחשבים גם טרוריסטים ואולי מחר לא. גם חמאס נחשבים טרוריסטים ואולי מחר לא. בכל מקום בעולם האיסלאם מואשם שהוא טרוריסטי כי אם האיסלאם מתנגש עם האינטרסים שלך - מיד הוא מואשם כארגון טרור". כך או כך, לאורך כל חקירותיה, כאנג'ו לא הביעה חרטה על דבר.

"עצם היותה אישה ניפח את הסיפור אבל ברמה הנסיבתית של התיק, החומר הקיים מצביע רק על ניסיון להסתנן למדינת ערב ותו לא", אומר עו"ד דאוד נפעא שייצג את כאנג'ו בהליכים המוקדמים במשפט, "הנאשמת לא התכוונה בשום אופן ליטול חלק בלחימה של דעאש או כל ארגון אחר. היא אף טענה שהשריעה אוסרת על אישה להילחם ולכן כל עבירה אחרת שבה מנסים להאשים אותה יוצאת מהפרופורציה הנכונה".

גם במקרה של חמיס סלאמה, סטודנט להנדסה בן 21 מרמלה, דבר לא יכול היה להעיד כי בכוונתו להצטרף לארגון הטרור. סלאמה הגיע ממשפחה משכילה וליברלית והתגורר בקיבוץ אפיקים שבצפון על מנת להיות קרוב למכללת כנרת בה למד. מתוך סקרנות החל לצפות בסרטוני דעאש ויצר קשר בטוויטר עם אדם בשם "חג'י באכר" שסיפר כי הוא תושב סעודיה המתגורר בסוריה ופעיל בדעאש. גם במקרה הזה השיח בין השניים נמשך באפליקציית טלגרם.

ביולי האחרון הוא יצא לטורקיה. משם התקשר למשפחתו, סיפר להם שהוא באיסטנבול וביקש כסף. המשפחה נבהלה. אביו לא המתין הרבה וניגש מיד לתחנת המשטרה ברמלה. המשטרה, כך אומרים במשפחה, לא התייחסה לדברים ברצינות. אב המשפחה התחנן שייצרו קשר עם האינטרפול, אך לא נענה. בינתיים יצר חמיס קשר עם איש דעאש שהורה לו להגיע למלון בעיירה עדנה הסמוכה לגבול עם סוריה ומוכרת כנקודת מעבר לתוך המדינה. בזכות תושייתם, הצליחו האחים לאתר את בית המלון בו שהה הצעיר והוא נעצר על ידי המשטרה הטורקית ונחקר. בחלוף שבוע הוא גורש חזרה לישראל ובנתב"ג המתין לו החוקר המכונה "רפאל".

חמיס סיפר לו כי ביקש להיפגש עם אנשי דעאש "מתוך סקרנות". "לא התכוונתי להיכנס לסוריה אלא רק להיפגש עם אנשי דעאש ולשמוע מהם על המצב", סיפר לחוקריו. "רציתי לסייע להם מבחינה הומניטרית". בשונה מאיימאן כאנג'ו, סיפורו של חמיס מייצג יותר את הפרופיל של מרבית הישראלים שמבקשים להצטרף לשורות הארגון: צעירים מבולבלים בסביבות שנות ה-20 לחייהם, לא דתיים אדוקים שמחפשים משמעות. הניסיון שלו להצטרף לדעאש חושף טפח ממה שמוביל אותם לעזוב את חייהם בישראל. "לא ממש הצלחתי בלימודים והיה לי הרבה זמן פנוי", סיפר לחוקריו, "התחלתי לשמוע הרבה בחדשות על דעאש והתעניינתי בנושא. נכנסתי לאתרים שונים וראיתי שיש אחד בשם חג'י בכר שמפרסם הרבה עליהם אז יצרתי איתו קשר. שאלתי אותו שאלות על דעאש והוא היה משיב לי ואחרי כמה שבועות הציע לי לבוא לטורקיה ולפגוש בו. היה לי באותה תקופה קשה עם המבחנים ורציתי חופש".

אחרי חקירה קצרה, הוא נשבר והודה כי התכוון לחצות את הגבול ולהצטרף לארגון. "חג'י באכר היה מספר לי באמצעות הטלגרם שאני צריך להצטרף לדעאש, להילחם איתם ולהרוג את הכוחות של בשאר אסד שפוגע במוסלמים. הוא אמר לי שכל מי שהורג את מי שפוגע במוסלמים – מובטח לו גן עדן. השתכנעתי שדרכם נכונה וקיבלתי החלטה לצאת לסוריה". חמיס רוכש כרטיס הלוך ושוב לטורקיה - לדבריו על מנת להשאיר לעצמו פתח להתחרט. הוא נחת בטורקיה ורכש כרטיס סים מקומי כשאדם בלתי מזוהה מטעמו של 'חג'י באכר' יוצר עימו קשר ומורה לו לנסוע לעיירה עדנה.

מלבד הניסיון להשיג הודאה מרשיעה, מנסים החוקרים לברר האם אנשי דעאש הוציאו מהמתגייסים הפוטנציאליים מישראל מידע אודות אתרים אסטרטגיים בארץ והאם התכוונו להשתמש בהם לצורך ביצוע פיגועים. כל אחד מהם מחזיק ברשותו מידע משמעותי: מיקום בסיסי צה"ל, דרכי הגעה, סדרי אבטחה בנתב"ג, מקום מגוריהם של קצינים בכירים או אישי ציבור. אלא שמהחקירות שהגיעו לידינו עולה כי בשלב זה, בדעאש פחות מתעניינים בישראל. עיקר המיקוד הוא בגיוס לוחמים עבור המערכה בסוריה ובעיראק.

חוקר: האם נשאלת שאלות אודות ישראל?

חמיס: לא, כל השיחות היו בעניין דעאש והלחימה בסוריה.

חוקר: האם ידוע לך שדעאש הוא ארגון טרור?

חמיס: אני רק רציתי לנסות לסייע להם הומניטרית. לא הייתה לי כוונה להילחם. לא סיפרתי על כך לאף אחד, לא למשפחה ולא לאיש, רק לחבר שלי אליו פניתי בשביל שילווה לי קצת כסף. הבנתי בדרך שזו הייתה טעות ואני לא רוצה שהעתיד שלי ייפגע. אני מתחרט על מה שעשיתי, זו הייתה טעות".

"מרשי הוא צעיר כבן 20 המגיעה ממשפחה נורמטיבית ומכובדת", אומר עו"ד ראיס אבו סייף המייצג את חמיס, "גורמים מסויימים ניסו להשפיע עליו לצאת לסוריה ולעזור באופן הומאני לאנשים הנפגעים על ידי השלטון הסורי, שלא מתוך מטרה להצטרף ללחימה. בסופו של יום, מרשי שהגיע לטורקיה התחרט וחזר לארץ לאחר שיצר קשר עם בני משפחתו והם אלה שעזרו לו להבין שטעה. להבנתי מרשי לא ביצע כל עבירה ולא פגע באיש ובוודאי שלא סיכן את ביטחון מדינת ישראל ולא הייתה לו כל כוונה מהסוג הזה".