מצפון תיפתח הרעה? ישראל מודאגת מהממשלה החדשה בקנדה

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש בתחילת השבוע בפריז עם שורה של מנהיגים מהעולם - מנשיא ארצות הברית ברק אובמה, דרך יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ועד לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בין השאר, הוא נועד בפעם הראשונה גם עם מנהיגה החדש של קנדה, ראש הממשלה הצעיר ג'סטין טרודו, שעלה לשלטון לפני חודש וחצי בלבד. בסביבתו של נתניהו מסרו לאחר הפגישה כי השיחה בין השניים הייתה חיובית וכי המנהיג הקנדי השיב בחיוב להזמנה שקיבל מנתניהו להגיע לביקור ממלכתי בישראל.

ואולם, מאחורי האווירה הנינוחה, מסתתר חשש אמיתי בירושלים מכך שקנדה, מדינה שהייתה אולי הכי פרו-ישראלית בעולם בשנים האחרונות, עומדת כעת לשנות באופן משמעותי את המדיניות שלה כלפי ישראל. החשש הזה מתבסס מצד אחד על הצהרות שכבר נאמרו מטעם הממשלה החדשה באוטווה, ומצד שני על דברים שירושלים הייתה מעוניינת לשמוע מכיוון קנדה, אבל לא נאמרים. השילוב בין שני הגורמים הללו לא מבשר טובות.

לקריאה נוספת:
במצב הנוכחי, נתניהו חסר האשליות יסתפק בתמונה עם אבו מאזן
נתניהו לפוטין: "שיתוף הפעולה בסוריה חשוב למניעת תאונות מיותרות"
בתגובה לסימון מוצרים: ישראל נוקטת צעדים נגד המדינות שהובילו את המהלך

בעשור האחרון שלטה בקנדה המפלגה השמרנית, בהנהגתו של סטיבן הרפר, ראש ממשלה שמלבד תמיכתו הבולטת בישראל, היה במובנים רבים "תאום אידיאולוגי" של נתניהו. השניים חלקו תפיסת עולם כלכלית דומה, מחויבות משותפת לקו תקיף נגד הטרור האיסלאמיסטי וספקנות עמוקה לגבי הקו המדיני-בינלאומי של אובמה. נתניהו הגדיר את הרפר כחבר אישי וכאחד המנהיגים הידידותיים ביותר לישראל בעולם. בהזדמנות אחת אפילו נפלטה לראש הממשלה אמירה מוזרה על כך ש"אין לישראל ידידה טובה יותר מקנדה", מילים שלא ממש התקבלו בברכה בארצות הברית, שהיא בכל זאת המדינה היחידה בעולם שמעבירה לישראל שלושה מיליארד דולר סיוע ביטחוני מדי שנה.

התמיכה של ממשלת הרפר נגעה לא רק לתחומים בהם קל יחסית לתמוך בישראל, כגון ביטחון והתנגדות לטרור, אלא גם בסוגיות יותר שנויות במחלוקת מבחינה בינלאומית. למשל, במהלך ביקורו בישראל בתחילת 2014, הרפר נמנע באופן פומבי מלבקר את הבנייה בהתנחלויות. הדברים הגיעו למצב אבסורדי, שבו הרפר נשאל על ידי עיתונאים ישראלים מדוע אינו מגנה את ההתנחלויות ונתניהו נחפז להגן עליו ואמר כי ראש ממשלת קנדה דווקא כן הביע ביקורת בנושא - אבל עשה זאת אך ורק בשיחה ביניהם בארבע עיניים, ולא באופן פומבי מול המצלמות.

באוקטובר השנה הרפר איבד את השלטון, כאשר ספג תבוסה של ממש בבחירות. החליף אותו טרודו, מנהיג המפלגה הליברלית ובנו של ראש הממשלה לשעבר פייר טרודו. תוך כדי מערכת הבחירות, הרפר ניסה להאשים את טרודו שהוא ישנה את המדיניות הקנדית כלפי ישראל. האחרון השיב להאשמות הללו באמירה נחרצת שאין שום הבדל בינו לבין ראש הממשלה בנושא הישראלי והאשים אותו בניסיון להפוך את ישראל לסוגיה פוליטית. טרודו התחייב שקנדה תחת הנהגתו תפעל נגד תופעת ה-BDS והחרמות על ישראל. רוב יהודי קנדה הצביעו בעדו, כמי שלרוב תומכים במפלגה הליברלית.

אלא שמאז כניסתו של טרודו לתפקיד, נראו כמה סימנים לכך שהיחסים בין המדינות בדרך לשינוי. ראשית, שר החוץ החדש של קנדה, סטפאן דיון, אמר כי קנדה תחזור לשמש "מתווכת הוגנת" בסכסוך הישראלי-ערבי והבהיר כי "גם ישראל מבינה שחשוב שיהיו לנו יחסים טובים עם המדינות הערביות באזור". ארגונים יהודיים בקנדה הביעו תרעומת על דבריו, שכן לשיטתם, קנדה שימשה מתווכת הוגנת גם תחת שלטונו של הרפר - היא תמכה כלכלית ברשות הפלסטינית, שיתפה פעולה עם מדינות ערב בנושאים רבים והשקיעה בנושא ההומניטרי במזרח התיכון. לאוזניהם, הדברים של שר החוץ החדש נשמעו יותר כמו קריאה להרחיק את קנדה מישראל ולצנן את היחסים בין המדינות.

מעבר לכך, כאשר האיחוד האירופי הודיע על החלטתו לסמן מוצרים מההתנחלויות, ישראל עקבה בעניין לראות את התגובה הקנדית: בתקופתו של הרפר, צעד כזה היה זוכה לגינוי מצד קנדה, תוך הבעת תמיכה בישראל. אלא שהפעם הממשלה הקנדית שמרה על שתיקה בנושא. בירושלים מעריכים שטרודו מעוניין לקרב את הקו המדיני של אוטווה לזה של בריסל בכמה נושאים, בהם גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ולכן, למרות ההצהרה שקנדה תחת הנהגתו תתנגד לחרמות על ישראל, הוא אינו כולל את נושא סימון המוצרים בקטגוריה הזו.

אם כל זה לא מספיק, לפני שבוע וחצי מת מפצעיו הווארד רוטמן, שנפצע אנושות בשנה שעברה בפיגוע הדקירה בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים. רוטמן הוא אזרח קנדה, במקור מטורונטו. עם זאת, בימים שחלפו מאז מותו, טוענים ארגונים יהודיים בקנדה, לא נשמעה שום תגובה בנושא מצד הממשלה. לשם השוואה, כאשר בפיגוע הירי בגוש עציון לפני שבועיים נרצח עזרא שוורץ, אזרח אמריקני מאזור בוסטון, שר החוץ האמריקני ג'ון קרי הספיד אותו בעצמו, ובכירים אחרים בממשל התייחסו לנושא גם כן.

בישראל מחכים לראות גם מה תהיה המדיניות של ממשלת טרודו לגבי סוכנות אונר"א של האו"ם, שאחראית לטיפול בפלסטינים הפלסטינים וצאצאיהם. ממשלת הרפר הפסיקה את הזרמת הכספים של קנדה לאונר"א, בטענה שמדובר בסוכנות אנטי-ישראלית, שאחראית לשימור בעיית הפליטות הפלסטינית ככלי פוליטי נגד ישראל. החשש הוא שממשלתו של טרודו תהפוך את המדיניות בנושא הזה ותחזיר את התקצוב לסוכנות השנויה במחלוקת.

ניסינו לקבל תשובות לשאלות הללו מהשגרירות הקנדית בישראל. השגרירה ויויאן ברקוביץ', שמונתה לתפקיד על ידי הממשלה הקודמת, הסכימה רק לומר כי היא וצוות השגרירות פועלים לשמירת הקשרים ההדוקים והחזקים בין המדינות. היא לא השיבה לשאלות מפורטות בנושא אמירתו של שר החוץ החדש, השתיקה לגבי מותו של הווארד רוטמן והמדיניות של קנדה בנושאים כגון אונר"א וסימון מוצרים.

נתניהו חזר מפריז ביום שלישי לפנות בוקר ובשעות הצהריים של אותו יום כבר הגיע לנאום בוועידת הגליל בעכו, במצב רוח מרומם. "מתארים את ישראל כמדינה מבודדת, אני אומר לכם שלא יכול להיות יותר הפוך מזה", הצהיר בפני הקהל והחל לפרט את פגישותיו השונות בוועידת האקלים. הפגישה שבה התגאה יותר מכל הייתה עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.

"זו מדינה של מיליארד ורבע אזרחים. הוא שאל אותי - איך אנחנו ממשיכים את שיתוף הפעולה עם המדינה שלכם, עם ישראל?", סיפר נתניהו. זו הייתה הפעם השנייה שהוא ומודי נפגשים: באוקטובר 2014 הם נועדו למשך כשעה במלון "פאלאס" בניו יורק, שבו התאכסנו לרגל עצרת האו"ם של אותה שנה. אחרי לכתו של הרפר, מודי הוא בהחלט מועמד מוביל לתואר המנהיג הבינלאומי האהוב ביותר על נתניהו. יש ביניהם חיבור אישי, אבל גם אידיאולוגי, על רקע עמדותיו הלאומניות-הינדיות של מודי, שהואשם בעבר בגזענות והסתה נגד מוסלמים במחוז שבו כיהן כמושל.

מאז עלייתו של מודי לשלטון בשנה שעברה, חל שינוי מרכזי אחד ביחסים בין שתי המדינות - אופן ההצבעה של הודו במוסדות האו"ם. אחרי שבמשך עשרות שנים הקו ההודי היה זהה לקו הערבי, תחת שלטונו של מודי אימצה ניו דלהי קו נייטרלי והחלה להימנע בהצבעות קריטיות באו"ם הקשורות לישראל (אם כי לא בכל המקרים - אחרי מבצע "צוק איתן", הודו תמכה בהקמתה של ועדת שאבאס). בירושלים ראו בחיוב רב את ההתפתחות, ואילו הפלסטינים התלוננו ש"הודו שברה את לבנו", וקראו למודי לחזור בו מהשינוי.

הפגישה השבוע בפריז שימשה גם הכנה לקראת עליית מדרגה נוספת ביחסים, שתחול במהלך 2016. מודי מתכוון במהלך השנה הבאה להגיע לביקור ראשון אי-פעם של ראש ממשלה הודו בישראל, אחרי שנשיא הודו כבר קבע תקדים היסטורי דומה לפני כחודשיים. במקביל, נתניהו מתכנן לבקר בהודו, והוא אף סיפר על כך בכמה אירועים פומביים שערך לאחרונה. נתניהו יהיה ראש הממשלה הישראלי השני לבקר במדינת הענק, אחרי שאריאל שרון כבר עשה זאת בשנת 2003.

בשעה שיחסי אירופה-ישראל נמצאים במשבר עמוק על רקע ההתנחלויות, היחסים עם ארצות הברית עדיין לא שוקמו לגמרי מהנזקים שגרם המאבק על הסכם הגרעין עם איראן, ואפילו קנדה כבר לא ממש לצדנו, ההתחממות ביחסים עם הודו היא סיבה לאופטימיות עבור ראש הממשלה.

מנכ"ל משרד החוץ, דורי גולד - איש אמונו הקרוב של נתניהו - הגיע אתמול להעיד בפני ועדת הכלכלה של הכנסת על מתווה הגז. גולד הדגיש בדבריו שאם ישראל תדחה את המתווה, הדבר יוביל לפגיעה ביחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית, שמעוניינת מאוד בקידום המתווה, מסיבות כלכליות ומדיניות כאחד (האמריקנים סבורים שהמתווה יקדם שיתופי פעולה אזוריים בין ישראל, ירדן, טורקיה ובעלות ברית נוספות שלהם).

הטיעון של גולד לגיטימי וחשוב שיישמע, אבל אי אפשר שלא לשאול - איפה היה השיקול האסטרטגי של חשיבות היחסים עם וושינגטון כאשר הבוס של גולד יצא השנה למאבק חסר תקדים בנשיא אובמה? מדוע כאשר מדברים על מתווה הגז, מנכ"ל משרד החוץ בעצמו מזהיר מפני הסכנה לפגיעה ביחסים עם אמריקה, אבל כאשר נתניהו יצא לנאום בקונגרס בחודש מרץ האחרון, לא היה אף אחד בסביבתו - כולל גולד, ששימש באותה תקופה יועץ מדיני - שיזהיר מפני הנזק שהתנהלות נתניהו עשויה לגרום? הדבר מעורר את החשד שאולי מערכת היחסים עם וושינגטון היא לא באמת העניין המרכזי פה, אלא רק תירוץ.