(חזן הכחיש בריאיון לאולפן וואלה! NEWS כי לעג לאלהרר: "מכפישים את שמי, דמי מותר")
זה לא מקרי שדווקא השבוע, יותר משמונה חודשים אחרי הבחירות ואינספור תקריות מביכות, החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנזוף בח"כ אורן חזן. נכון, התקרית שבה לעג השבוע הח"כ מהליכוד לח"כ הנכה קארין אלהרר היא בהחלט נקודת שפל, אבל הסיבה שבגינה נשמעה סוף-סוף התייחסות מצדו של ראש הממשלה להתנהגותו הבעייתית של הח"כ מהמקום ה-30 בסיעתו קשורה, ככל הנראה, בהעברת תקציב המדינה.
החל מיום חמישי שעבר, לראשונה בקדנציה הנוכחית, נתניהו לא תלוי יותר בחזן. עם אישור התקציב, הממשלה הבטיחה את יציבותה עד מרץ 2017 לכל הפחות - המועד האחרון להעברת התקציב הבא, לאחריו הממשלה עלולה ליפול. לחזן, גם אם יצביע פה ושם נגד עמדת הממשלה בהצעת חוק כלשהי במליאה, אין יותר את היכולת להביא להפלת הממשלה. עושה רושם שזו הסיבה שבגללה עד כה השתדל נתניהו להעלים עין מהתנהלותו של חזן, גם אחרי פרסום התחקיר נגדו בחדשות 2, גם אחרי שיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אמר כי הח"כ איים על עוזריו וגם לאחר תקריות מביכות אחרות, כמו העימות עם יו"ר הקואליציה, צחי הנגבי, בו אמר לו חזן: "אתה רק מחמיר את מצבך".
הנזיפה בחזן היא רק דוגמה קטנה הנגזרת מהעובדה שקואליציית ה-61 חסינה כעת מהדחה. השבוע הזה, אחרי שבועות ארוכים של ספקולציות, היה השבוע הראשון של "אחרי התקציב", ואם לשפוט לפי ההתנהלות שלו בימים אלה, הרי שנתניהו רוצה לשמר את המצב הקיים: להישאר באותה המתכונת, ולהשיג שרשרת חסינות גם לשתי ההדחות הבאות.
עוד בנושא:
חזן הכחיש כי לעג לאלהרר: "מכפישים את שמי, דמי מותר"
דעה: חברי כנסת - החרימו את אורן חזן
ח"כ שלח: "אורן חזן הוא בושה בעצם נוכחותו במליאה"
ההנחה הרווחת במערכת הפוליטית, הייתה כי מיד לאחר אישור התקציב יהיו תזוזות מהירות בדרך להרחבת הממשלה. ואולם, ההתרחשויות בימים האחרונים מלמדות כי האפשרות הזו קטנה השבוע באופן משמעותי. נראה כי הניסיון לחשב את דרכו של יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, לקואליציה דומה לניסיון לחשב את דרכן של מכבי תל אביב או הפועל ירושלים לשלב הבא ביורוליג וביורוקאפ. תיאורטית, הסיכויים קיימים. מעשית, זה דורש שכל כך הרבה דברים יתקיימו במקביל, שנראה שהעיסוק בכך מיצה עצמו.
זה התחיל ביום שבת שעבר, כאשר הרצוג, נחרץ מאי פעם, צייץ בטוויטר: "את ביבי צריך להפיל, לא להציל". אין לזלזל בניסוח החד משמעי הזה. כל מי ששוחח עם יו"ר העבודה ביחידות בחודשים האחרונים, התרשם שהסיבה בגינה נמנע מלהכחיש עד כה באופן גורף הצטרפות עתידית לממשלת נתניהו, הייתה החשש מתרחיש מופז: האופציה שמשהו כזה יקרה בעתיד, והוא יהפוך לבדיחה, כמו שיו"ר קדימה לשעבר כרה לעצמו את הקבר הפוליטי כאשר כתב בפייסבוק "לא אצטרף לנתניהו", רק כדי לצעוד חודש מאוחר יותר לממשלתו.
יממה לאחר מכן, כינס נתניהו את פורום ראשי מפלגות הקואליציה לישיבה שבה הבטיח לכולם, אבל למעשה במיוחד לנפתלי בנט, כי לא ירחיב את הממשלה על חשבון אחת הסיעות הקיימות בממשלה. כלומר, אם הרצוג מעוניין להצטרף, זה יהיה בנוסף לבית היהודי ולא במקומו, דבר שסיכויו להתקיים כמובן קלושים. במקביל, דווח בגלובס עוד באותו הערב כי בשיחות בין נתניהו ושר האוצר, משה כחלון, עלה רעיון מקורי - להעביר כבר באפריל הקרוב, בעוד ארבעה חודשים בלבד, וכמעט שנה לפני הדד ליין, תקציב דו שנתי ל-2018-2017.
מדובר במהלך פוליטי מתוחכם ביותר. קואליציית 61 חברי הכנסת תגיע לתום המושב הנוכחי במצב יציב, ותאשר תקציב שיבטיח את הישרדותה עד מרץ 2019, לא פחות. ארבע שנים מלאות מאז הבחירות האחרונות. הרעיון הזה, הרפתקני וחסר היתכנות ככל שיהיה, מלמד על הלך הרוח של נתניהו, ועל הסיכויים שהוא נותן למהלך הרחבת הממשלה.
ככל הידוע, השותפות האחרות לא יערימו קשיים על מהלך שכזה. המפתחות בידיים של כחלון, שהוא לא רק שר האוצר, אלא ראש המפלגה היחיד שהתחייב "לעשות הכול כדי להרחיב את הממשלה מיד לאחר התקציב". לכחלון יש מה להפסיד מהקדמת התקציב. אם יעביר כבר באביב הקרוב תקציב דו שנתי לעוד שנתיים, הוא ימצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא מבזבז את הקלפים שלו בשלב הרבה יותר מדי מוקדם במשחק, כאשר העניק לנתניהו על מגש של כסף יציבות עד תום הקדנציה ובכך נטרל את ההשפעה שלו עצמו. זו גם הסיבה, שגורמים בקואליציה מפקפקים מאוד עד כמה כחלון ילך רחוק עם ההצהרות שלו על הצורך בהרחבת הקואליציה.
"הרי זה מנוגד לחלוטין לאינטרס שלו", אומרים אנשים שנמצאים בקשר מצוין עם יו"ר כולנו. "כיום ביבי תלוי בו. אם הרצוג נכנס, כחלון יהפוך לעוד שותף קואליציוני, כזה שאפשר גם להסתדר בלעדיו. מה ייצא לו מזה?".
מן העבר השני, עולה הטענה כי לשר האוצר דווקא יכול להיות עניין בקידום תקציב באביב, דבר שיבטיח יציבות לטווח ארוך ויאפשר לו לפרוע כמה מהבטחות הבחירות שלו אשר דורשות זמן הבשלה ארוך, כמו שינוי מגמה בתחום הדיור. "בהנחה שהתקציב הבא לא יעבור", ניתחו גורמים בכולנו, "נמצא את עצמנו בבחירות אחרי פחות משנתיים, כשלא מימשנו את כל ההבטחות איתן הלכנו לבחירות. במצב כזה אנחנו עלולים להגיע לאותה סיטואציה שאליה הגיע לפיד".
עם או בלי קשר למהלך הזה, עולות בשבועות האחרונים שוב ושוב הספקולציות על איחוד כוחות אפשרי בין כחלון לבין גדעון סער. זה יכול להיות במסגרת הליכוד, או באמצעות ריצה עצמאית ומשותפת של השניים. השאלה, אומרים אנשים שמכירים היטב את שניהם, היא מי יהיה מספר 1 במצב שכזה - או במילים אחרות, האם הרצון המשותף להחליף את נתניהו יגבר על השאיפות הפוליטיות של כל אחד מהם בנפרד. השניים סירבו להתייחס לדברים.
הזיכרון הקצר של לפיד
משהו לא טוב עובר על הזיכרון של יאיר לפיד. השבוע הוא דרש מיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, "להעיף מהמליאה את אורן חזן", בגלל הדברים שאמר לקארין אלהרר. ההתנהגות של חזן אכן הייתה מקוממת, אבל גם אם אדלשטיין היה נענה להצעתו ומוציא אותו מהמליאה באותם רגעים, אי אפשר למנוע ממנו להשתתף בהצבעות. ליו"ר הכנסת, שכותב שורות אלה לא פעם חלק על דרך הטיפול הרופסת שלו בבעיות משמעת של חברי כנסת, אין סמכות לעשות זאת.
אבל חיפוש זריז ביותר בארכיון מלמד שרק לפני חמישה חודשים נעשה ניסיון "להעיף" את חזן לטווח זמן יותר משמעותי, באמצעות התחכמות תקנונית: יו"ר הכנסת אדלשטיין ויו"ר האופוזיציה הרצוג סיכמו כי סיעת המחנה הציוני תקזז את חזן, וזה לא ישתתף בהצבעות, כדי למנוע ממנו לגרום נזק לסיעתו לאחר שהושעה מניהול ישיבות הכנסת. את עיקר האש על הצעד הלא מובן מאליו ספג אז הרצוג דווקא מלפיד עצמו, שתבע השבוע "להעיף" את חזן. "זה לא תפקידה של האופוזיציה. אין לי מושג איך בוז'י הבין שזה תפקידה של האופוזיציה", אמר אז לפיד באירוע "שבתרבות" בראשון לציון. "יש תופעות מגונות בקואליציה, השחיתות משתלטת על מרכז הליכוד והפוליטיקה, למה שאנחנו נקפוץ ונציל את הליכוד? אני הייתי נוהג אחרת".
במקרה אחר, שאירע גם הוא השבוע, יצא יו"ר יש עתיד נגד ח"כ שרן השכל מהליכוד, שנאלצה בשם המשמעת הקואליציונית להצביע בקריאה שנייה נגד הסתייגות לחוק הגיוס שהיא הגישה. "ראיתי את הצעירה בחברות הכנסת, רק בת 30, רק חודשיים ח"כית, נמנעת מלהצביע על תיקון לחוק שהיא בעצמה הציעה", התפייט לפיד והוסיף: "הציניקנים אמרו לה ש'ככה זה, ואין ברירה' וניצלו לרעה את העובדה שהיא אינה יודעת שזה לא חייב להיות ככה, ותמיד יש ברירה".
מעניין אם אותם "ציניקנים שאמרו לה שאין ברירה וככה זה" שאבו השראה ממקרה אחר בהיסטוריה של המשכן. למשל, מהפעם ההיא בקדנציה הקודמת, בה יו"ר מפלגה אחד, הצעיר שבין ראשי המפלגות, רק חצי שנה ח"כ, הטיל על חברת הכנסת עדי קול עונש מופרך בדמות השעיה מחברות בוועדות, מניעה מהגשת הצעות חוק, וכמובן פרסום הודעת התנצלות משפילה, רק כי נמנעה בהתאם למצפונה כמובן - מהצבעה על הצעת חוק שבה הרוב של הקואליציה לא עמד בספק לרגע.
אגב, בניגוד ללפיד, עושה רושם שהזיכרון של שר הבריאות, יעקב ליצמן, אף פעם לא בוגד בו. השבוע העניק יו"ר יש עתיד ריאיון ארוך, של 31 דקות, לאתר "בחדרי חרדים" בו עשה הכול כדי לפתוח דף חדש עם הציבור החרדי: הוא אמר כי טעה כשצעק על גפני "המדינה סיימה לקבל מכבודו הוראות", טען כי לא אמר לדרעי שישקם אותו, וכי אינו זוכר תכנית לקיצוץ בצהרונים החרדיים. את ליצמן, כפי שניתן היה להתרשם מהאקט הבוטה והלא מנומס, בו ניער את השרוול לאחר שלפיד נגע בו במליאת הכנסת, זה כנראה לא הרשים.
"שקוף"
ביום רביעי השבוע הצביעה מליאת הכנסת על הצעת חוק פרטית של האופוזיציה. כל חברי הקואליציה נדרשו להצביע נגד. במהלך ההצבעה השמית קראה מזכירת הכנסת, ירדנה מלר הורביץ, בשמם של 120 חברי הכנסת ושאלה מה עמדתם. כאשר הגיעה לאריה דרעי, השיב יו"ר ש"ס "נגד". מלר הורביץ קראה: "אריה דרעי אינו נוכח". "אבל אמרתי שאני נגד", קרא אליה דרעי. "אין מה לעשות, אתה שקוף", סיכם צחי הנגבי.