שופטי בית המשפט העליון שמעו כבר כל תירוץ אפשרי מהמדינה לשאלה: מדוע אי אפשר לבצע פינוי מאחז או מבנה בלתי חוקי בהתנחלויות במועד שנקבע לו? לעתים מדובר בנימוקים טכניים, אך לרוב נשלף קלף ביטחון המדינה שפעם אחר פעם מחלץ את המדינה מכאב הראש הזה. כמעט בכל פינוי משמעותי שהובא לשערי בג"ץ בשנים האחרונות מצאה המדינה גנרל או קומישנר אחר שיסביר לשופטים "למה דווקא עכשיו כשהמזרח התיכון בוער יש צורך לדחות את הפינוי". כך קרה גם היום (רביעי), עת דן בג"ץ בפינוי בית הכנסת שבהתנחלות גבעת זאב.
סאגת התירוצים החלה שלשום כשמפקד מרחב ירושלים, ניצב משה אדרי, נזעק וכמעט התחנן בפני השופטים לדחות את המועד האחרון לפינוי והריסת בית הכנסת שנקבע ל-5 בנובמבר מחשש לפעולות תג מחיר. "להערכת המשטרה, הריסת המבנה על רקע האווירה הטעונה טומנת בחובה פוטנציאל גבוה למחאות ולפעילות ימין קיצוני נגד ערבים ונגד סמלי דת מוסלמיים שיתפשטו מעבר לגבעת זאב תוך פגיעה ממשית בביטחון ובסדר הציבורי", כתב אדרי בפניה אישית. אדרי דאג ליידע את השופטים שגם ממלא מקום המפכ"ל, ניצב בנצי סאו, תומך בעמדתו.
קריאה נוספת:
בג"ץ דחה בשבועיים את המועד האחרון להריסת בית הכנסת בגבעת זאב
בצל דיון על הריסת בית כנסת: כתובת גרפיטי בבית המשפט העליון
בפועל, ביקש אדרי מהשופטים להיכנע לאיומי הימין הקיצוני. אפשר להבין אותו - מי רוצה להתעסק בגרפיטי על מסגדים בזמן שטרור משתולל ברחובות? גם השופטים הופתעו מהפנייה האישית של אדרי משום שנדיר שניצב במשטרה פונה אישית לבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה נדרש לסוגיה כדי לומר לבית המשפט העליון שהבקשה היא על דעתו של אדרי. אולם בכל זאת, תהו שוב השופטים - מדוע לפנות אליהם ברגע האחרון?
בית הכנסת נבנה באופן לא חוקי על כך אין מחלוקת משפטית. לטענת ארגון "יש דין", מדובר בקרקע פרטית של תושב הכפר אל-ג'יב הסמוך, שמאז שהגיש ב-2011 את העתירה הלך לעולמו. מנגד טוענים המתנחלים כי הספיקו לרכוש את הקרקע בטרם מת בעליה. אולם גם אם טענתם נכונה, הרי שהמבנה עדיין נבנה באופן לא חוקי. ביולי 2014 הורה נשיא בית המשפט העליון דאז אשר גרוניס להרוס את המבנה תוך שנה.
אך כרגיל, כשזה נוגע לפינוי מאחזים, תקופת הזמן שמעניק בג"ץ היא בגדר בהמלצה בלבד. תחילה ביקשו אנשי בית הכנסת לדחות את הפינוי. אך בקשה זו נדחתה ותאריך הפינוי הוזז לחודש ספטמבר. ימים ספורים לפני המועד המקורי פנו שוב אנשי בית הכנסת לעליון, הפעם טענו שהחגים מתקרבים ושהם מבקשים לדחות את הפינוי במעט. הם אף הצהירו כי יפנו בעצמם את המקום, אך גם המועד הזה עבר.
באותו המקרה נאלץ גם ראש הממשלה בעצמו להתערב וביקש לדחות את ההריסה לאחר חג סוכות. הפעם, הפינוי נדחה על ידי השופטים לאוקטובר. אלא שאז נזעק רב המועצה המקומית וביקש דחייה נוספת. גם המדינה פנתה במקביל ושוב גייסה לטובתה נימוקים ביטחוניים בצל גל הטרור. הפינוי נדחה שוב, ל-5 בנובמבר.
ההתבצרות בבית הכנסת, הגרפיטי על קיר בית המשפט העליון והאווירה הציבורית נגד בג"ץ נתנו את אותותיהם. האבטחה סביב בית המשפט תוגברה, וכן סביב שופטים, בהם גם הנשיאה מרים נאור, המאובטחת בכל ימות השנה בכל מקרה. בינתיים, החלטות נאור, שגדלה בבית ימני, נתפסות בעיני הימין כאויבת המגזר: הריסת בתי דריינוף, שינוי חוק המסתננים, הערותיה לאם שכולה בדיון על הריסת בתי מחבלים ועכשיו הריסת בית כנסת. נראה כי הדיווחים על התבצרות פעילי ימין קיצוניים בבית הכנסת השפיעו על השופטים לתת את הדחייה לפינוי המבנה תוך שבועיים, שלא ניתן להתחייב כי היא תהיה האחרונה. אולם הם דאגו לציין: "אנו יוצאים מנקודת הנחה שהגורמים המוסמכים לא ימתינו הפעם עם הביצוע לרגע האחרון". ולמעשה רמזו למשטרה: תפתיעו את המתבצרים, אל תבואו אלינו בדקה ה-90 עם בקשה לדחייה נוספת.
מהעבר השני של הסוגיה הסבוכה הורגשה הקלה. המבוצרים בבית הכנסת "איילת השחר" בגבעת זאב נשמו לרווחה לאחר שהבינו שבג"ץ אפשר למשטרה להרוס את המבנה עד ל-17 בנובמבר אך מיד נערכו להמשך המאבק. במהלך היממה האחרונה הגיעו לבית הכנסת מאות מפגינים שביקשו להיאבק נגד הריסתו, רובם הגדול כלל לא משתייך למתפללי בית הכנסת. לאורך כל היום, עד להכרעת בג"ץ, הם הצהירו כי הם ייאבקו בכל הכוח ולא יוותרו ולא יאפשרו את פינוי המקום.
הכניסות לבית הכנסת נאטמו כמעט לחלוטין ורק מעבר צר אפשר למפגינים להיכנס. מסביב לגדרות בית הכנסת נקשרו צמיגים רבים במטרה להבעירם כשיגיעו כוחות הפינוי. על גג המבנה שהו כל העת עשרות נערי גבעות, ואחרים סייעו להם להעלות אבנים, מלט וחומרים נוספים, שאותם יוכלו להשליך על הכוחות. עד להחלטה שהו בכל הצמתים נערי גבעות ששימשו כתצפיתנים שתפקידם להתריע ברגע שיזהו כוחות מתקרבים למקום.
מתפללי בית הכנסת מעו?דדים מהתמיכה שהגיעה אליהם, הביאו לאורך כל היום ציוד, אוכל ושתייה לשוהים במקום. תחושתם שכל הרשויות נגדם "ללא סיבה" התפוגגה מעט עם הגעת נערי הגבעות לאזור, והתחלפה בשותפות גורל. על התרוממות הנפש העיבה התקרית עם עיתונאי ערוץ 10. רועי שרון, כתב השטחים של הערוץ, וצוותו הותקפו פיזית. תקיפתו שעוררה הדים הובילה לוויכוח בין המפגינים. מתפללי בית הכנסת הקבועים גינו את האלימות נגד שרון ואף גוננו עליו בגופם.
"הם רוצים מלחמה, הם יקבלו מלחמה"
לאחר החלטת בית המשפט, עזבו חלק נכבד מהמוחים את המקום והלכו לענייניהם. מטה המאבק פרסם הודעה שבה קרא לכל מי שמזדהה להישאר באזור או לפחות לדאוג לקחת חלק במשמרות. בהודעה נכתב: "ניצחנו ובג"ץ הורה על דחיית הפינוי בשבועיים, אך בד בבד כיוון שהבין שאנו רציניים והורה למשטרה לפעול כגנבים בלילה ולא לחכות לרגע האחרון, כך שבמשך כל השבועיים הבאים, יכולה המשטרה לבוא ולפנות, אנו קוראים לציבור לבוא ולחזק כל אחד בזמנו".
יהודה פואה, ממנהיגי מטה המאבק, הסביר כי עדיין לא ברור מה יקרה בשבועיים הקרובים. "יש כרגע הרבה משטרה באזור ולא ברור מה המצב ולמה הכוחות נמצאים באזור. לאחר החלטת בג"ץ כל אחד צריך לחזור לעיסוקיו, וכמובן שאנשים לא מסוגלים להיות שבועיים תלויים במקום. תחילה חשבנו על טווח קצר יותר של יום או יומיים שבהם נוכל לרכז מאמץ, אבל לצערנו הרב בג"ץ בחר לאפשר למשטרה לפעול כמו גנבים בלילה ולא בכל עת במהלך השבועיים". הוא הוסיף כי "אנחנו דואגים לשמור על משמרות במקום כדי שבית הכנסת לא יינטש ונעשה כל מאמץ כדי למנוע את הריסת בית הכנסת". הלילה עוד נותרו עשרות נערים שעומדים על המשמר.
פעיל אחר במטה המאבק השמיע אמירות נחושות יותר. "כרגע אנחנו נשארים בשטח עד למועד האחרון וכל הזמן יהיו אנשים בשטח 24/7. החבר'ה לא מוכנים לוותר ולהתקפל ויהיה פה מאבק רציני ונחוש. כל הביצורים, כל המחסומים, הצמיגים, הכול נשאר במקום, ואנחנו דואגים למים ואוכל לשהייה ארוכה במקום. הם רוצים מלחמה, הם יקבלו מלחמה", פסק.