בעוד קצת יותר משבועיים, ביום שבת 21 בנובמבר, צפוי המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד להשתחרר מהכלא האמריקני בתום 30 שנים מאחורי הסורגים. השחרור יגיע 12 ימים אחרי הפגישה שתתקיים בשבוע הבא בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית ברק אובמה. אלא שיציאתו של פולארד מהכלא אינה סוף פסוק: הממשל האמריקני צריך עדיין להחליט כיצד לנהוג בו ביום שאחרי, כאשר יהפוך שוב לאדם חופשי.
תאריך השחרור המיועד של פולארד פורסם לראשונה לפני עשר שנים, באתר של שירות בתי הסוהר בארצות הברית. נכתב שם אז שפולארד ישתחרר ב-21 בנובמבר 2015 - ובסופו של דבר, כך בדיוק יהיה. בדרך לתאריך הזה היו אמנם ניסיונות להקדים את שחרורו, אבל כולם נכשלו, עד שבקיץ האחרון הודיע הממשל האמריקני שאין בכוונתו להתנגד לכך שפולארד ייצא לחופשי בתאריך המיועד. ההודעה הגיעה במקביל למאבק על גיוס קולות הסנאטורים לאישור הסכם הגרעין עם איראן, אולם דוברי הממשל הכחישו בתוקף שיש קשר בין הדברים.
פולארד לקראת שחרור - עוד כותרות
אסתר פולארד: "מחכה לרגע שבו אוכל לחבק שוב את יונתן"
"הבוגד שגרם נזק עצום לביטחון": איך האמריקנים רואים את פולארד?
המרגל ההרפתקן שריגל נגד מולדתו - ונענש במשך 30 שנה
הסוגיה שעדיין עומדת לפתחו של ממשל אובמה היא מה בדיוק יהיו תנאי השחרור של פולארד. בשלב הנוכחי, הוחלט - על ידי גורמים מקצועיים, לא הדרג הפוליטי - שהוא לא יוכל לצאת מתחומי ארצות הברית. פולארד מתכוון בינתיים להתגורר באזור ניו יורק, אבל הוא לא מסתיר את רצונו לעזוב את המדינה ולהגר לישראל. הבעיה של הממשל היא שלפני שנה ושמונה חודשים בלבד, הוא כבר הסכים לכך שפולארד יגיע ארצה - רגע לפני שעסקה לשחרורו קרסה.
שמו של פולארד ליווה את המשא ומתן הישראלי-פלסטיני האחרון שניהל שר החוץ האמריקני ג'ון קרי, כבר מתחילתו. קרי הבטיח לפלסטינים בתחילת השיחות, ביולי 2013, שישראל תשחרר 104 אסירים בארבע "פעימות", כאשר הפעימה הרביעית תכלול בעיקר אסירים ערבים-ישראלים. נתניהו טען שהוא מעולם לא הסכים לשחרור הערבים-הישראלים, וכאשר בכירים ישראלים ואמריקנים עברו על תמלול שיחות הטלפון שלו עם קרי, התברר שהוא צדק. כדי לגשר על המבוכה וההבטחות הסותרות, הציע קרי שבתמורה לשחרור הערבים-הישראלים, נתניהו יקבל סוכריה פוליטית לימין בדמות שחרורו של פולארד.
הנשיא אובמה לא מיהר לקבל בזמנו את הרעיון של קרי: הוא רצה לשמור את פולארד כ"קלף מיקוח" עבור ויתור ישראלי משמעותי באמת, כגון הסכמה לשרטוט גבול חדש עם המדינה הפלסטינית. אובמה ידע היטב שבכירי מערכות הביטחון והמודיעין בארצות הברית לא אוהבים את הרעיון שפולארד - מבחינתם מרגל ובוגד - ישוחרר כחלק מעסקה מדינית. הוא התכוון לשלוף את הקלף הזה רק תמורת משהו שבאמת יצדיק אותו.
אלא שכאשר המשא ומתן של קרי התקרב לקריסה, במרץ 2014, נראה היה שלאובמה לא תהיה ברירה אלא לשחרר את פולארד גם ללא הישג משמעותי. נתניהו סירב לשחרר את הפעימה הרביעית של האסירים, ואילו אבו מאזן הצהיר שללא האסירים "שלו", כולל הערבים-הישראלים, הוא יפוצץ את השיחות. הדרך היחידה לתפור "עסקה סיבובית" שבמסגרתה נתניהו ישחרר את האסירים, הייתה לתת לו בתמורה את פולארד, כפי שהוצע על ידי קרי כבר במהלך הקיץ.
נתניהו רצה מסמך רשמי וחתום מהבית הלבן
ב-1 באפריל 2014, תאריך סמלי והולם לפרשה כולה, נראה היה שעסקה הסיבובית הושלמה. לשכת ראש הממשלה בירושלים הודיעה בחגיגיות ש"פולארד יגיע לארץ לפני ליל הסדר" - כותרת שפנתה לרגשותיהם של מצביעי הימין שנועד לכסות על הסכמה ישראלית לשחרור אסירים נוספים ולהקפאה חלקית של הבנייה בהתנחלויות. אלא שההדלפה הזו יצאה מוקדם מדי. באותה שעה ממש שדובריו העבירו אותה לעיתונאים, נתניהו עדיין לא קיבל אישור סופי מהבית הלבן שפולארד באמת עומד להשתחרר.
הסיבה לכך ששחרור פולארד התעכב, הייתה שגורמי ביטחון בישראל ובארצות הברית ניהלו משא ומתן קדחנתי לגבי תנאי השחרור שלו - בדיוק אותה סוגיה שמונחת כעת לפתחו של הממשל. האמריקנים הסכימו שפולארד יגיע לישראל, אבל רצו לסמן גבולות ברורים: מה מותר לו להגיד, האם מותר לו להתראיין, עם מי מותר לו להיפגש, האם מותר לו לצאת מגבולות ישראל למדינות אחרות? אף שעברו שנים רבות מאז הפעם האחרונה שפולארד נחשף למידע סודי כלשהו, במערכת האמריקנית עדיין חששו שיש לו פוטנציאל להזיק.
נתניהו כבר נכווה פעם אחת בנושא פולארד: ב-1998 הנשיא קלינטון הבטיח לו את שחרור פולארד כחלק מ"הסכם וואי", אבל חזר בו לאור איומו של ראש ה-CIA דאז, ג'ורג' טנט, להתפטר מתפקידו כמחאה. נתניהו לא התכוון שדבר דומה יקרה לו פעם נוספת. שחרור האסירים הפלסטינים והערבים-הישראלים, הוא הודיע לאמריקנים, ייצא לדרך רק לאחר שהוא יקבל מסמך רשמי וחתום מהבית הלבן, עם תאריך יציאתו של פולארד מהכלא. אבל קבלת המסמך הזה הייתה תלויה, כאמור, במשא ומתן שהתנהל על תנאי השחרור שלו.
בשעה שהישראלים והאמריקנים המשיכו להתווכח על חייו החדשים של פולארד לאחר יציאתו מהכלא (גורם אמריקני בכיר אמר לוואלה! NEWS ש"זה יכול היה להימשך עוד כמה ימים"), הפלסטינים איבדו סבלנות: קרי הבטיח להם את שחרור הפעימה הרביעית עד 29 במרץ 2014, אבל התאריך כבר היה אחד באפריל. צוות המשא ומתן של קרי הבטיח להם אחת לכמה שעות ש"הישראלים עוד מעט מצביעים על שחרור האסירים". תוך כדי כל זה, משרד השיכון - אז בראשות השר אורי אריאל מהבית היהודי, שרצה מאוד להכשיל את המשא ומתן - הודיע במפתיע על 700 יחידות דיור חדשות בשכונת גילה בירושלים.
למה קרסה העסקה?
קצת אחרי שבע בערב, כאשר נמאס לו לשמוע את ההבטחות הריקות של האמריקנים, כינס אבו מאזן מסיבת עיתונאים, והודיע שבכוונתו לחתום על מסמכי הצטרפות ל-15 אמנות בינלאומיות. באותו רגע, העסקה לשיחרורו של פולארד קרסה, והדיונים בין הישראלים לאמריקנים על תנאי חייו החדשים הופסקו. הם לא חודשו מאז.
מכיוון שהממשל האמריקני הסכים באפריל 2014 שפולארד יגיע לישראל, בכפוף למגבלות ביטחון שדה מסוימות , אי אפשר שלא לשאול - מדוע שההסכמה הזו לא תהיה רלוונטית גם בנובמבר 2015?
הדיון שהופסק ב-1 באפריל, 2014, בשבע וחצי בערב, כאשר אבו מאזן עלה לדבר, יכול להתחדש ב-21 בנובמבר בשעות הצהריים, כשפולארד ייצא לחופשי. הדיון הזה יכול להשתלב היטב בניסיון המשותף של הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו להראות שיחסי ישראל-ארצות הברית חוזרים למסלול תקין ובריא, אחרי המאבק הקשה בנושא הסכם הגרעין.
אלא שכמו באפריל 2014, גם הפעם, לא בטוח שאובמה ישוש לתת לנתניהו "פרס" בדמות הגעת פולארד לישראל, תמורת מחיר נמוך. את ההודעה הכוזבת על הגעתו ארצה "לפני ליל הסדר", אפשר יהיה בקלות להחליף בכותרת מרגשת על כך ש"פולארד ידליק נר ראשון של חנוכה בישראל". השאלה הגדולה היא מה יהיה הצעד שיאפשר לזה לקרות.