הנאשם בהרג לבלוביץ': "הלכתי לזרוק אבנים כי הושפלתי על ידי שוטר"

עבד דוויאת, תושב הכפר צור באהר בן 19, שמואשם בהריגת אלכסנדר לבלוביץ' בערב ראש השנה בירושלים עם ארבעת מחבריו, גרר את חבריו לבצע את המעשה משום שהושפל זמן קצר לפני כן על ידי שוטר שעצר אותו לבדיקה – כך עולה מעדויות מחקירתו שהגיעו לידי וואלה! NEWS ומתפרסמות לראשונה. "הלכתי לזרוק אבנים כי באותו ערב שוטר שעצר אותי לבדיקה קילל את הוריי וזרק לי את תעודת הזהות על הרצפה", העיד. "כעסתי, אז אמרתי לחברים 'בואו נלך להכות כלי רכב של מתנחלים".

בין היתר, ממצאי החקירה מעידים על הספונטניות שבה נעשו מעשיהם של חבורת הצעירים מהכפר, שנפגשנו כדי לשחק קלפים ולעשן יחד נרגילה. כמו כן, העדויות חושפות את הקושי של הפרקליטות להאשים את החמישה ברצח, לאור העובדה שעולה מהן כי לחמישה לא היית כוונה להרוג את לבלוביץ', דבר שמאפשר להאשימם בהריגה בלבד.

גל טרור - כותרות נוספות:
הפיגוע בערב ראש השנה: חמשת המחבלים הואשמו בהריגה
קורבן פיגוע האבנים הובא למנוחות; בנו: "נרצחת בעיר שכה אהבת"
פיגוע האבנים בירושלים: ההרוג הוא אלכסנדר לבלוביץ'

כל החמישה נעצרו ימים ספורים לאחר התקרית שאירעה בכביש שבין צור באהר לארמון הנציב. האבנים שזרק דוויאת ממרחק מטרים ספורים היו אלו שפגעו בלבלוביץ' והובילו לאובדן השליטה על רכבו - עד שנהרג. דוויאת הודה מיד בחקירתו כי היה מעורב בתקרית הקשה. "באותו ערב זה היה ראש השנה של היהודים ואני חזרתי מצפייה בכדורגל בבית לחם", שחזר. "קבעתי עם חבר להיפגש ליד המסגד בכפר. בדרך חזרה שוטרים בג'יפ עצרו אותי ליד ארמון הנציב וביקשו ממני תעודת זהות, וכאשר הוא לקח את התעודה ובדק אותה הוא זרק לי אותה על הרצפה ואמר לי 'קח אותה מהרצפה', עשה עליי חיפוש וקילל את ההורים שלי. שתקתי. הוא שאל אותי 'למה אתה לא אומר מילה?' ואמרתי 'עזוב', ועזב אותי".

לאחר מכן חזר דוויאת לכפר, וכשהוא "מאוד כועס על התנהגות השוטר" לקח דגל של חמאס שקיבל חודש לפני כן בעצרת "אל-אקצא בסכנה", שמארגן בכל שנה הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, וכיסה בעזרתה את פניו. לאחר מכן נפגש עם חבריו ליד המסגד הקרוב, ולא סיפר להם מה קרה עם השוטרים זמן קצר לפני כן. "אחרי חמש דקות אמרתי להם 'בואו נלך להכות רכבים של מתנחלים'", העיד. "בהתחלה הם לא הסכימו אבל אחר כך אמרתי להם 'יאללה, נלך' והם הסכימו". יתר המעורבים בפיגוע סיפרו כי אחד המניעים שלהם הייתה ההבחנה שהיהודים עושים "חאפלות" בראש השנה, דבר שהוביל לטענתם לסגירת כבישים לתנועת ערבים.

בשלב זה ירדו החמישה לרחוב אשר וינר הסמוך, כאשר פניו של דוויאת עדיין מכוסים בדגל של חמאס ואילו חבריו מכסים את פניהם בחולצות, כשאחד מהם מתצפת. "לקחתי אבנים והתחלתי לזרוק על רכבים של יהודים שירדו מכיוון רחוב 'דרך חברון'. היו שם שישה-שבעה כלי רכב ולא שמתי לב בכמה מהם פגענו. הרכב האחרון היה מאזדה קטנה שירדה במהירות ואני החזקתי אבן שלקחתי מהרחוב. היו ברכב שני אנשים והייתי מטר-שניים ממנו. זרקתי את האבן על החלון של הנהג והזכוכית של הרכב התנפצה קצת", תיאר את רגע הפגיעה.

זמן קצר לאחר הפגיעה לקה כאמור לבלוביץ' בלבו ואיבד שליטה על רכבו, שהדרדר לתעלה בצד הכביש. "אני וחבריי ברחנו לכפר וראינו את אותו רכב שזרקתי עליו אבנים בוואדי וניידות משטרה ואמבולנסים. מישהו הסיע אותי הביתה ולא אמרתי לו כלום. נכנסתי לחנות, קניתי משהו לשתות וכשחזרתי הביתה ראיתי בפייסבוק שנהרג מתנחל בגלל תאונה עקב השפעת אלכוהול או דום לב. אחרי כמה ימים נפגשנו וסיכמנו בינינו שאם המשטרה תעצור אותנו, נספר שהלכנו לשתות ולעשן חשיש בצד השני של הוואדי", המשיך דוויאת וסיפר.

דוויאת, שהיה כאמור הרוח החיה שגררה את החמישה למעשה, נשאל פעמים רבות אם התכוון להרוג את לבלוביץ', אולם בכל פעם מחדש הכחיש זאת. לדבריו, הוא השליך את האבנים מטווח קרוב כדי לפגוע במכוניות וכדי להבחין בין כלי רכב של יהודים וערבים. "לא התכוונתי להרוג אף אחד, לא הייתה לי כוונה להרוג יהודים", אמר.

החוקר: האם אתה יודע מה אבן יכולה לעשות אם היא פוגעת במכונית שנוסעת במהירות של 90 קמ"ש?

דוויאת: היא יכולה לפצוע את הנהג או להבהיל אותו וזה יגרום לתאונה.

החוקר: ואם תהיה תאונה?

דוויאת: יכול להיות שהם ייפגעו או ימותו.

החוקר: למה השלכת אבנים על כלי רכב בנסיעה אם אתה יודע שהדבר יכול להרוג?

דוויאת: באותו יום שהלכתי לכביש הייתי עצבני על המשטרה והצבא בגלל הסיפור שהיה אתי, כשהשוטרים הרביצו לי, ולכן לא חשבתי על שום דבר. חשבתי רק על נקמה או פורקן לחץ.

כשנשאל מה הרגיש כשהבין שלבלוביץ' נהרג ממעשיו, השיב, "התחלתי להגיד לחבר'ה 'אכלנו חרא' ויש מאסר עולם. כששמעתי שזה יהודי, הפסקתי לקלוט". בסיום חקירותיו הביע דוויאת - בדומה לשאר חבריו - חרטה על המעשים. כמו כן, בין היתר הועלתה ההצעה להשליך בקבוק תבערה לעבר כלי רכב, אולם החבורה נסוגה מהרעיון בטענה שלא רצתה להסתבך.

בפרקליטות מחוז ירושלים, שמטעמה הגישה את כתב האישום עו"ד לי-זו וולפוס, הוחלט ברגע האחרון להאשים את חמשת הצעירים מצור באהר בעבירה של הריגה בלבד לאחר שאיש מהם לא אמר כי יידה אבנים מתוך כוונה להרוג, דבר הנדרש כדי להעמיד אדם לדין באשמת רצח. בעקבות המקרה, העבירה אתמול שרת המשפטים איילת שקד בוועדת שרים לענייני חקיקה, שינוי בחוק העונשין, שיביא להחמרה בעונשם של מידי אבנים, כך שגם אם לא הוכחה כוונה לפגוע, והמעשה גרם למותו של אדם - יהיה ניתן להאשימו ברצח. ההצעה אמורה לעבור בכנסת בקריאה ראשונה, אולם בכל מקרה לא תחול על מידי האבנים בתיק מותו של לבלוביץ'.

"אם היה ספק אז הוא מתפוגג בכל יום שעובר", אמר הערב ניר לבלוביץ', בנו של אלכסנדר. "המחבלים ידעו מה משמעות מעשיהם והיכולת שלהם לרצוח. אנחנו מברכים על הקריאות לשינוי החקיקה אבל הגיע הזמן לבצע ולהכיל את החוק רטרואקטיבית כדי שחמשת הרוצחים של אבא לא יראו עוד יום חופשי בחייהם".

עו"ד סימון חדד, המייצג את אחד הנאשמים הקטינים מסר בתגובה לדברים: "אני עסוק במלאכת לימוד חומר הראיות כאשר כבר מעיון ראשוני בחומר יש פערים מסויימים בין מה שנטען לגבי נסיבות האירוע והתכנון שקדם לו, אל מול מה שהיה בפועל . מדובר במקרה מצער אשר מרשי לא ציפה שיקרה כלל וכלל".