"זה הזמן להחליט, את צריכה לבחור אם את הטיפוס שנלחם או שאת מוותרת" - את המשפט הקשה הזה שרון מזרחי לא יכולה לשכוח. בשבוע ה-24 להריונה התאומות בבטנה פיתחו תסמונת שהובילה למות עובר אחד, וספק רב היה באשר למצב העובר השני. "בין סיפורים על ניסים ונפלאות לשיחות עם הורים לתינוקות פגועים, קיבלנו את ההחלטה הקשה והכואבת לעבור להפסקת הריון בשבוע 24. המשמעות היא לידה רגילה לכל דבר, רק שבסופה אין תינוק", סיפרה מזרחי.
לידה שקטה מתרחשת לרוב החל מהשבוע ה-22 כשהעובר מת ברחם, או כשנאלצים להפילו בשל מום ואין אפשרות להוציאו על ידי טיפול תרופתי, הליכי שאיבה או גרידה. כ-1% מהלידות בישראל הן לידות שקטות. על פי החוק, יולדת שילדה ולד מת משבוע 26 והלאה זכאית לכלל הזכויות הניתנות ליולדת תינוק חי - בהן מענק לידה, דמי לידה וזכאות לחופשת לידה. אלא שנשים שילדו ולד מת בין שבוע 22 ל-26 לא זכאיות לדבר, על אף שעברו הליך רפואי זהה לגמרי ליולדות שילדו משבוע 26 והלאה. על פי נתוני משרד הבריאות, 10%-20% מהלידות השקטות מתרחשות במהלך שבועות אלו.
החודש מצוין בעולם חודש המודעות ללידות שקטות. ב-25 באוקטובר תובא לאישור הממשלה הצעת החוק של ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), פרי יוזמה של שדולת הנשים בישראל, להרחבת תחולת זכויות הלידה לנשים העוברות לידה שקטה מהשבוע ה-22. זאת, במקום השבוע ה-26 הקבוע בחוק היום.
עוד בוואלה! NEWS:
מי מטפל בנפגעי החרדה?
הרופא הערבי שמטפל בנער שנדקר בפיגוע ומנסה לרפא את הגזענות
"תסריט אימה": שני תינוקות הושארו לבד בבית, אחד כמעט נפל מהחלון
בשל מעקב היריון לקוי, רק בחודש החמישי להריונה של מזרחי ובת זוגה לפני יותר משנה וחצי, אובחן רשמית כי התאומות, שלהן שלייה משותפת פיתחו תסמונת TTTS. משמעותה של תסמונת זו היא שכלי הדם בשליה המשותפת התחברו והדם עובר מעובר אחד לשני. מדובר בתסמונת קשה אך לא סופנית, בהנחה שמאובחנת בשלב מוקדם. עקב המצב הקשה פונתה מזרחי לניתוח בניסיון להציל את אחד העוברים, אך הדבר לא צלח.
שישה שבועות לאחר הניתוח זומן הזוג לפגישה עם הרופאים. שם נתבשר כי יכולתן לקבל החלטות על התינוקת שלהן מסתיימת תוך כמה ימים עם ההגעה לשבוע ה-24, אז, במקרה של לידה יהיה על הרופאים לפעול על מנת להציל את חייה - ולא משנה מה מידת הפגיעות. "ידענו שבאותו שלב התינוקת נמצאת בסכנה ועלולה להיוולד פגועה", תיארה מזרחי, "אמרו לי 'תבחרי במה להאמין - באלוהים או בסטטיסטיקה'".
לאחר לבטים ושיחות עם משפחות שחוו קשיים דומים החליט הזוג על סיום ההיריון, כשמה שנותר היה ללדת את העוברים המתים. "הלידה ארכה שעות ארוכות כשהבכי וזעקות הכאב עדיין צרובים בזיכרוני", נזכרת מזרחי. "הידיעה שאני עומדת ללדת תינוקות ללא רוח חיים הייתה קשה מאוד. שום ציפייה אין במצב הזה, מה שהפך את החוויה לטראומתית עוד יותר. ללא הכנה, ללא תמיכה נפשית, כשברקע הערות חסרות רגישות של המיילדת. ילדתי את התאומות שלי, הן היו מושלמות ויפות. החזקנו אותן דקות אחדות ונפרדנו מהן בנשיקה".
אם נדמה היה שהליך הלידה הוא הקשה בסיטואציה, לדברי מזרחי הימים שאחרי קשים הרבה יותר: "אחרי הלידה החל הסיוט האמיתי - השקט שאחרי, הבטן הריקה, המבטים ומשפטי הנחמה המתסכלים שמבטיחים לי ש'יהיה בסדר', שאני אהיה שוב בהיריון ו'הכול לטובה'. מבחינתי, חזרתי הביתה בידיים ריקות ובלב שבור ושום דבר לא מנחם. אז גם הבנתי עד כמה אני לבד. אין מעקב רפואי, אין ליווי פסיכולוגי ושום תמיכה כלכלית אחרי שהפסדתי ימי עבודה רבים. נותרתי לבד בהתמודדות עם החוויה הנוראית הזאת ועם קושי גדול מאוד מכל בחינה אפשרית".
שלושה שבועות אחרי הטראומה נאלצה מזרחי לשוב לעבודה מתוך צורך בפרנסה וחשש לאבד את מקום עבודתה. "החזרה לשגרה הייתה קשה וטראומתית, כשלא הייתי בשלה פיזית או נפשית למאמץ הגופני ולחשיפה לחברה", סיפרה. "בשבועות אלה ניהלתי מאבק עיקש מול חברה קדישא במטרה לגלות היכן בנותיי קבורות, וגם היום אני עדיין נלחמת בכדי להפוך את חלקת הקבר המוזנחת הזו לראויה ומכבדת".
אחרי החוויה הקשה שחוו ניסו השתיים להיכנס להיריון. לפני שלושה חודשים הביאו לעולם תאומות - שחר ורוני. "אירוע כזה מותיר בך טראומה וההיריון היה מלא בפחדים וחרדות", אומרת מזרחי, "לשמחתי הוא הסתיים באושר גדול מאוד".
"אחרי הלידה שאלו אותי אם אני רוצה לראות את העובר ואמרתי שלא"
שנה לאחר לידתו של בנם הראשון, נכנסו אפרת ועומר ניצן להיריון שני, לפני חמש שנים. תחילה, הכל היה נראה כרגיל, אך בדיקה שגרתית העלתה ממצאים קשים. "במהלך סקירה עלה החשש שקיים מום בעובר שלא אפשר את המשך התפתחותו, והבנו שעלינו לסיים את ההיריון", תיארה ניצן, "זה רגע קשה כשאני מרגישה כל תנועה ותנועה שלו בבטן ואומרת לעצמי שזה הולך להיגמר".
את הלידה בשבוע 24 עברה ניצן בבית החולים וולפסון לאחר שהתעקשה על כך, ולשמחתה צוות בית החולים הבין את הסיטואציה הקשה וסייע לה. "הם חיזקו אותי ותמכו מאוד. טשטשו אותי כי הסבירו שבעצם דואגים לי ולא לעובר, אז היה מצב שהייתי שם אבל לא הייתי שם, ואולי זה עזר לחוויה". לדבריה, "אחרי הלידה שאלו אותי אם אני רוצה לראות את העובר ואמרתי שלא. היום אני קצת מצטערת על זה, כי אולי איפשהו פחדתי שזה יעשה לי רע יותר, אבל פרידה זה אולי משהו שהיה צריך לעשות".
ניצן אושפזה בבית החולים ליום, חזרה לביתה ומיעטה לדבר על הנושא. "יש דבר טוב בחזרה לשגרה כי אין מה לעשות בבית כשאין תינוק לטפל בו", אמרה. פנייה של עו"ד אילנה קוורטין הובילה את ניצן לפנות למוסד לביטוח לאומי ולבקש חופשת לידה. היא נענתה בחיוב, אך בחרה לחזור לעבודה אחרי חודש.
"ביררתי את הנושא לעומק והבנתי שהחוק קובע שלידה נחשבת רק משבוע 26, אך בבתי החולים הפרוטוקול קובע שמיילדים משבוע 24, כך שקיים פער שיש לתקן", אמרה עו"ד קוורטין, "נשים לא יודעות שיש להן זכויות ובשל העובדה שהנושא מושתק בעולם ובטח בישראל נשים שחוו לידה שקטה מאושפזות במחלקת יולדות לצד נשים ותינוקות צווחים שזה עתה נולדו. זאת, בזמן שהן מתאבלות. אם הייתה הכרה במצב, היו מבינים שיש לאשפזן במקום אחר או להעביר הדרכת לצוותים בנושא".
לדברי ניצן, היא חזרה לשגרה די מהר אחרי האירוע, הודות לבן זוגה עומר שסייע בכל התהליך, אך עדיין נושאת עמה משקעים שייתכן שלו היה לה גורם מקצועי לשוחח איתו לא היו נאגרים. "אולי איש מקצוע היה מסביר לי את ההשלכות של פרידה מהתינוק והייתי בוחרת אחרת", אמרה, "היום אני יודעת שאי שם יש קבר שבו יש סוג של ילד ואני אפילו לא הולכת לשם. אני מניחה שזה יכול היה לעזור. אמנם התקדמתי והמשכתי אבל זה לא היה קל והשפיע מאוד על הגוף". בינתיים, הביא הזוג לעולם תאומות וילדה נוספת. "אולי זה מעין פיצוי על האובדן", אמרה ניצן, "אבל גם היום אני לא יכולה לומר שלא נותרו משקעים".
לאחר שהבינה את היעדר המודעות לתופעה, הצטרפה מזרחי לקבוצת תמיכה שהקימו נועה פארן ושירי ברלוט, ובהמשך יזמו השלוש יחד עם רות אופק את קבוצת הפייסבוק "חיבוק בשקט" במטרה לסייע ולהעניק תמיכה לנשים שחוו לידה שקטה בעמוד וכן במפגשים שהן מארגנות. כמו כן, פועלות חברות הקבוצה להעלאת המודעות החברתית לנושא ולמתן זכויות שוות ליולדות בלידה שקטה.
"יש לתקן את העוול המתמשך ולסייע לנשים היולדות ב'לידה שקטה'", אמרה ח"כ לביא, "אני קוראת לשר הרווחה, חיים כץ, להיות שותף לתיקון, ולמנוע הבחנה שרירותית הקיימת כיום בין אישה לאישה. לנשים אלו מגיעה את תמיכת המדינה בהכרה בכאבן ובמתן זכויות בסיסיות כמו ימי חופשה. חובתנו כחברה לסייע להן במתן רשת ביטחון, שתגן ברגעים הקשים. זהו חוק הומני, אנושי וחשוב".
(עדכון ראשון: 23:40)