(השרה מירי רגב וח"כ אביגדור ליברמן בשיחה לאחר ארבעת הפיגועים שאירעו ביום שלישי השבוע)
פקידי האוצר שפשפו עיניהם בתדהמה. ביום שני השבוע נכנס הבוס הקודם שלהם, יאיר לפיד, למשרד האוצר ופסע בבטחה היישר ללשכת השר. בלשכה רחבת הידיים, מאחורי שולחן העץ הרחב, המתין לו מחליפו בתפקיד, משה כחלון. בפגישה בין השניים, שעל קיומה לא דווח לתקשורת, ניסה כחלון לגשש ולהבין מה לפיד מעוניין לקבל, בתמורה לתמיכת יש עתיד בתקציב המדינה בחודש הבא. ואולם, לדברי מקורות שעודכנו בפרטים, הפגישה המקצועית לכאורה בעניין התקציב הייתה רק סיפור, אך בפועל עסקו השניים בנושאים פוליטיים.
לפיד לא באמת צריך לפגוש את כחלון כדי לדבר על התקציב הקרוב, כיוון שאין שום סיכוי שהוא יתמוך בו. מי שמחפש את אחת הסיבות שהביאו את לפיד ללשכתו של כחלון צריך להביט מעבר לתקציב עליו יצביעו בקרוב, אל התקציב הבא. בלשכתו של יו"ר יש עתיד תלוי לוח שנה, ועליו מסומן בעיגול ענק: יום שלישי, 1.11.16, עם הכיתוב "יום הבחירות". זה התאריך שבו משוכנע שר האוצר לשעבר כי נלך שוב לקלפיות. אמנם הדבר נשמע יותר כמו משאלת לב מאשר כתחזית מדעית, אך הוא משוכנע שהתקציב הבא לא יעבור.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
השר אריאל לנתניהו: "להחזיר את השליטה על קבר יוסף לידי ישראל"
רוסיה: הקמנו "קו ישיר" בין בסיסנו בסוריה לחיל האוויר הישראלי
נתניהו תקף את אבו מאזן: "ממשיך להסית ולשקר"
התרחיש שאותו מצייר לפיד נשען על הנחת היסוד, שלפיה התקציב הנוכחי והנדיב שיעביר כחלון יגרום במהלך 2016 לגירעון שילך ויתפח. זאת, בשל התוספות התקציביות של מיליארדי שקלים לחינוך ולקצבאות הילדים שכלולות בו, הניתנות מבלי להעלות מיסים. את הגירעון, לדעתו, תצטרך הממשלה לקצץ מהתקציב של שנת 2017 - קיצוץ חד וכואב, בדומה לתקציב שהעביר לפיד עצמו ב-2013. כיוון שאיש מהשותפים הקואליציוניים לא יהיה מעוניין להעביר תקציב גזירות שנה לפני הבחירות, הוא מניח כי כבר בשלב הדיונים המוקדמים על התקציב, אי שם באוגוסט 2016, יחליטו נתניהו וכחלון לפרק את העסק וללכת לבחירות. ממש כמו שקרה בנובמבר 2014, ערב הגשת התקציב.
יו"ר יש עתיד, שכבר הודה ברצון שלו להתאחד עם מפלגת כולנו, זקוק לתחזוקה השוטפת הזו - במיוחד אם הוא רוצה לוודא שכחלון, על עשרת המנדטים שלו, לא יחבור לליכוד רגע לפני הבחירות הבאות, מתי שלא יהיו.
תקופת הרגיעה
במסיבת העיתונאים שכינס בשבוע שעבר, נשאל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדוע לא פיטר את שרי הליכוד שהפגינו במאהל המחאה של המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. "עוד חזון למועד", השיב אז. שלושה ימים מאוחר יותר, ביום ראשון השבוע, התכנס צוות השרים לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה בישראל. כשעבר נתניהו על רשימת הנוכחים, הוא הבחין ששר הרווחה, חיים כץ, מאחר. "טוב, הוא בטח הלך למאהל המחאה", העיר נתניהו בסרקזם. כך ביקש להבהיר למי שהיה לו ספק, כי לא שכח ולא סלח על ההשתתפות של אותם שרים בהפגנות נגד הממשלה, וכי יתפנה לעסוק בכך בבוא העת.
באורח פלא, דווקא בגזרה פוליטית טעונה הרבה יותר, זו של נתניהו מול בנט, נרשמה השבוע רגיעה מסוימת. מי שציפה לזעזועים מידיים בקואליציה בעקבות המתיחות בין השניים, צפוי לפי שעה להתבדות. לפחות שני אנשים שהשתתפו בישיבות הקבינט, מעידים כי האווירה בין ראש הממשלה ושר החינוך הייתה קורקטית ופחות מתוחה בשתי הישיבות האחרונות. זאת בהשוואה לשבוע שעבר, כשנתניהו איים כי "מה שהיה ב'צוק איתן' לא יחזור, אחרת הממשלה הזו לא תתקיים".
שרים בממשלה מסבירים, כי הרגיעה בין השניים התאפשרה אחרי שבנט הפסיק בצורה גורפת להשמיע ביקורת על הממשלה, ולצלם סרטונים שלו פועל בשטח במקביל לנתניהו. מנגד, ראש הממשלה אימץ כמה הצעות מעשיות, שגרמו לשר החינוך להרגיש שיש שינוי מגמה במדיניות של נתניהו.
בדיונים עצמם, עלתה השבוע השאלה כיצד צריכה להיראות ירושלים המזרחית ביום שאחרי גל הטרור. קבוצה של ארבעה שרים: נפתלי בנט, איילת שקד, זאב אלקין וישראל כץ, אמרו שלדעתם הממשלה חייבת לבסס את האחיזה שלה במזרח העיר, כך שתהפוך לחלק אינטגרלי מהבירה. מצד אחד הגברת גביית הארנונה והגברת אכיפת החוק, לרבות הקמת תחנות המשטרה במזרח העיר, ומצד שני שיפור השירותים העירוניים הניתנים לתושבי מזרח העיר. "רק ככה העיר תהיה מאוחדת באמת", אמר אחד השרים.
רעיון נוסף שהציע אחד מאותם ארבעה שרים הוא כי מערכת החינוך במזרח ירושלים תעבור להתבסס על תכנית הלימודים הישראלית, במקום על תכנית הלימודים הפלסטינית. כל הצעדים האלה, הסבירו השרים, יכולים לשנות את המציאות ביחסים בין שני חלקי העיר. נתניהו, כך אמר אדם שנכח בדיון, לא פסל את הרעיונות הללו על הסף, אך אמר כי "זה לא הזמן לדון בתהליכי עומק". הוא ביקש להתמקד אך ורק בהצגת צעדים שיובילו להפסקה של גל הטרור.
את מי מעניין הקרב על ראשות קק"ל?
בשבוע הבא תכריע ועידת מפלגת העבודה מי יהיה המועמד מטעמה לתפקיד יו"ר קק"ל. על פניו, נושא כל כך משמים, שגם כותב שורות אלה מתקשה שלא לפהק בכל פעם שהנושא עולה על הפרק. דווקא בחסות חוסר העניין הציבורי בגוף אפוף המסתורין ונעדר השקיפות הזה, צצו ועלו בשנים האחרונות שורה של מקרים בעייתיים בלשון המעטה: חגיגות של בזבוזים, ג'ובים, העדפת מקורבים וניהול לקוי של אחד הגופים העשירים והמסואבים במדינה.
על הרקע הזה, נחשב יו"ר קק"ל הנוכחי, אפי שטנצלר, לדמות שנויה במחלוקת במפלגה. יצחק הרצוג מקורב אליו, והשניים עזרו זה לזה במספר הזדמנויות בעבר. ואולם, על רקע מעמדו של שטנצלר, שהתערער במיוחד לאחר פרסום תחקיר "המקור" על ההתנהלות בקק"ל, חושש הרצוג להיות מזוהה עמו.
בינתיים, בעל הברית של הרצוג, איתן כבל, החליט להריץ לתפקיד את ח"כ דני עטר. ההתמודדות של עטר לתפקיד היא תמוהה בעיקר כאשר בוחנים את עברו והצהרותיו: הוא ניסה להיבחר לכנסת מאז שנת 2006. בשנת 2012 הגיע בפריימריז למקום ה-17, שנחשב אז לריאלי.
עוד בטרם התברר שהמפלגה קיבלה רק 15 מנדטים, החל כבר לתפור חליפות ולהצהיר בראיון לעיתון "זמן חיפה" הצהרות על עתידו בכנסת: "ברגע ששיניתי את הפאזה אצלי בראש, והחלטתי לעבור לרמה הארצית עם תקווה אמיתית ביכולותיי (...) אני לא מאמין שאשתעמם (בכנסת - ע"נ), מכיוון שזה עניין של אופי. אני לא מתכוון להיות חבר כנסת אנונימי, ובהחלט מסמן לעצמי יעדים במוקדי ההכרעה, שיגרמו ליכולות אלה לבוא לידי ביטוי. אני לא מתכוון להשתעמם אפילו לא לשנייה".
אלא שעטר לא נכנס בסופו של דבר לכנסת ה-19, ונאלץ להמתין עוד שנתיים שלמות עד שהצליח, רק כעבור עשור של ניסיונות, להישבע אמונים כח"כ. מאדם שהצהיר (באותו ראיון) כי הוא "הרבה יותר אידאולוג מאשר פוליטיקאי", וכי העבודה במשכן חשובה לו כל כך, היה אולי מצופה שלא יבחר להתמודד על ג'וב מחוץ למשכן. אם ייבחר לתפקיד יו"ר קק"ל, יצטרך להתפטר מהכנסת רק שבעה חודשים לאחר שהחל בה את תפקידו.
כעת נקרע הרצוג בין חברו הטוב שטנצלר, ובין שותפו האולטימטיבי, איתן כבל, שמצפה ממנו לפעול למען בחירתו של עטר בכל הכוח. הרצוג, שלא במפתיע, החליט שלא להחליט, והתיישב על הגדר. דרכו של עטר לתפקיד נראתה עד לפני יומיים סלולה. אלא שאז, ברגע האחרון, חל טוויסט בעלילה: ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון, המקורב מאוד לח"כ שלי יחימוביץ', שאף תרמה לפני שנה לקמפיין הבחירות שלו, הודיע שיתמודד לתפקיד. הוא אף הוסיף שאם ייבחר, יכהן כיו"ר קק"ל בהתנדבות, במקביל להמשך עבודתו כראש המועצה.
ועידת המפלגה מפוצלת עכשיו בין שלושת המועמדים (המועמד הרביעי, נחמן שי, לא צפוי לנצח), וקשה לחזות כיצד זה ייגמר. עם זאת, מי שרצה לקבל איתות כיצד המחנות במפלגת העבודה באים לידי ביטוי, יכול היה להתרשם מכך שיחימוביץ', סתיו שפיר ומיקי רוזנטל העלו אתמול בהפרשים של שתי דקות פוסט תמיכה במועמדותו של ביטון בפייסבוק. המהלך הציג חזית אחידה ונראה כמו איתות ברור: הקרב הזה הוא לכאורה על קק"ל, אבל בפועל הוא על הנהגת המפלגה.