ברגותי על גל הטרור: "לא יהיה שלום עד סיום הכיבוש"

"לא יהיה שלום עם ישראל עד שהכיבוש יסתיים" – כך כתב מנהיג התנזים לשעבר מרואן ברגותי במאמר דעה שפורסם אמש (ראשון) בגרדיאן הבריטי. ברגותי, שנשלח לחמישה מאסרי עולם בעקבות מעורבותו בפיגועים באינתיפאדה השנייה, התייחס לגל הטרור הנוכחי. "ההסלמה הנוכחית לא התחילה עם הרצח של שני מתנחלים", טען מי שנחשב בעיני רבים ליורשו של יו"ר הרשות הפלסטינית, שהתייחס לרצח בני הזוג הנקין.

לדבריו, "זה התחיל לפני זמן רב ונמשך שנים. בכל יום פלסטינים נהרגים, נפצעים ונעצרים. בכל יום הקולוניאליזם מתקדם, המצור על בני עמנו בעזה נמשך, הדיכוי לא נפסק". ברגותי הוסיף כי "בזמן שרבים מאתנו רוצים שנחשוש מהתוצאות האפשריות של גל האלימות החדש, אני מבקש להתמודד עם שורשי הבעיה, כפי שאמרתי ב-2002 – שלילת החירות מהפלסטינים".

לקריאה נוספת בנושא
"זכרו את פני הנבזים": פלסטינים הפיצו תמונות של מסתערבים
הפיגוע בגן שמואל: המחבל עצר את המכונית - ודקר את ליאת בת ה-15
נתניהו הנחה לפעול להוצאת התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק

בהמשך כתב כי "יש מי שטען כי הסיבה לכך שלא נחתם הסכם שלום היא חוסר רצונו של יאסר עראפת או חוסר יכולתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן), אבל שניהם היו מוכנים ויכולים לחתום על הסכם שלום. הבעיה האמתית היא שישראל בחרה בכיבוש על פני השלום, והשתמשה במשא ומתן כדי להסתיר את קידום הפרויקט הקולוניאלי שלה. כל ממשלה ברחבי העולם יודעת את העובדה הפשוטה הזאת ועדיין רבות מהן סבורות כי חזרה לנוסחאות הישנות של העבר ישיגו את החירות ואת השלום". בציטוט דבריו של המדען היהודי אלברט איינשטיין, הדגיש הבכיר הפלסטיני: "טירוף הוא לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות אחרות".

ברגותי הבהיר כי "לא יכול להיות משא ומתן ללא התחייבות ברורה של ישראל לנסיגה מלאה מהשטחים הפלסטיניים שכבשה ב-1967, כולל מזרח ירושלים; סיום המדיניות הקולוניאלית; הכרה בזכויות העם הפלסטיני, כולל זכות השיבה; ושחרור כל האסירים. אנחנו לא יכולים לחיות בדו-קיום עם הכיבוש ואנחנו לא ניכנע לו. נקראנו לנהוג בסבלנות, וכך היה, נתנו הזדמנות אחר הזדמנות להגיע להסכם שלום. ייתכן שזה הזמן להזכיר לעולם שהנישול שלנו, הגירוש והטרנספר שלנו והדיכוי שלנו נמשכים כמעט 70 שנה.

ברגותי הוסיף כי "זאת הסוגיה היחידה שנותרה על סדר היום של האו"ם מאז הוקם. נאמר לנו כי אם ננהג בדרכי שלום ונפנה לערוצים דיפלומטיים נזכה בתמיכת הקהילה הבינלאומית לסיום הכיבוש. ועדיין, כמו בסיום תקופת המעבר ב-1999, הקהילה הזאת נכשלה שוב לנקוט צעדים מועילים, לא ביצירת מסגרת ליישום החוק הבינלאומי והחלטות מועצת הביטחון, ולא בהפעלת צעדים כגון חרם וסנקציות, ששיחקו תפקיד מכריע בהפלת משטר האפרטהייד".

ולכן, הסביר ברגותי, "בהיעדר פעולה מצד הקהילה הבינלאומית לסיום הכיבוש והחסינות או להספקת הגנה, מה אנחנו מתבקשים לעשות? לעמוד מנגד ולחכות למשפחה הפלסטינית הבאה שתישרף, לילד הפלסטיני הבא שייהרג או ייעצר ולהתנחלות הבאה שתיבנה? כל העולם יודע שירושלים היא הלהבה שיכולה לתת השראה לשלום או להצית מלחמה.

אז מדוע העולם לא עושה דבר בזמן שההתקפות של ישראל נגד העם הפלסטיני בעיר ונגד המוסלמים והנוצרים במקומות הקדושים נמשכת ללא הפרעה? מעשיה של ישראל ופשעיה לא רק הרסו את פתרון שתי המדינות והפרו את החוק הבינלאומי, אלא הם מאיימים להפוך סכסוך פוליטי למלחמת דת בלתי-נגמרת שתערער את היציבות באזור, שכבר עתה נמצא במשבר חסר תקדים.

"אף עם בעולם לא יסכים לחיות בדו-קיום עם הכיבוש. באופן טבעי, בני אדם רעבים לחירות, נאבקים עבורה, מקריבים למענה. העם הפלסטיני היה צריך לקבל את חירותו כבר מזמן. במהלך האינתיפאדה הראשונה, ממשלת ישראל נקטה במדיניות "לשבור להם את העצמות כדי לשבור את הרצון שלהם", אך דור אחרי דור הוכיחו הפלסטינים כי לא ניתן לשבור את הנחישות שלהם וכי אין לבחון אותו.

אסיר העולם כתב בסוף כי "הדור הנוכחי לא ממתין לממשלת אחדות שהפלגים נכשלו בהקמתה, אלא התעלה מעל המחלוקות הפוליטיות והפיצול הגיאוגרפי. הוא לא ממתין להוראות כדי לממש את זכותו וחובתו להתנגד לכיבוש. הוא עושה זאת כשהוא לא חמוש מול אחד מהצבאות הגדולים ביותר בעולם. אנחנו עדיין משוכנעים כי החירות והכבוד ינצחו. הדגל שהנפנו בגאווה באו"ם יתנוסס יום אחד בחומות העיר העתיקה בירושלים ויסמל את העצמאות שלנו.