לא ברור אם הירי אמש לעבר הדרום, כמו גם השיגורים שאירעו בשבועות האחרונים בוצעו על ידי הג'יהאד האיסאלמי או על ידי ארגונים סלפיים ב"ברכת" חמאס, או אם הם "חמקו" מעיניו של הארגון השולט בעזה - אשר משווק במרץ את "כוחות הריסון" שלו הפרושים בשטח. מה שברור הוא שהמצב הזה מזכיר מאוד את המצב שהוביל למבצע "צוק איתן" בקיץ שעבר. על אף ששני הצדדים לא היו מעוניינים בהסלמה, ישראל נגררה למבצע מדמם שנמשך כמעט חודשיים.
המצב בעזה נפיץ מכמה סיבות. חרף תנופת הבנייה שם, האבטלה לא יורדת מ-40%, ואנשים מחפשים פתרונות כדי להשתכר. זה מסביר היטב את גל המסתננים לישראל שהולך וגובר ומגיע כבר למאות מתחילת השנה. בנוסף, מתוך סכומי העתק (כ-5.4 מיליארד דולר) שהובטחו לממשל חמאס לשיקום הרצועה אחרי מבצע "צוק איתן", הגיע רק מיליארד אחד וגם זה בתשלומים. 1,600 יחידות הדיור שנבנו הם טיפה בים מול מה שנהרס - פי עשרה מזה. נוסיף לכך את זה שישראל אינה מוכנה לדון בהקמת תחנות כוח ברצועה, מה שיכול היה לשפר דרמטית את חיי התושבים ברצועה, אשר מתמודדים עם שעות של הפסקות חשמל ביממה.
עוד בנושא
בתגובה לירי הרקטה על הדרום: צה"ל תקף יעדים ברצועת עזה
התושבים בשדרות "מפחדים לחזור לימי 'צוק איתן'"
האם ירי הרקטות מרצועת עזה מסמל את תום הרגיעה?
עוד 7 שניות להגיע למקלט: מערכת התרעה חדשה בעוטף עזה
אחרי ההסכם איראן חשה ביטחון - ומגבירה הסיוע לחמאס וחיזבאללה
במקביל, גם הרעיון להניע תהליך שבו יוצבו כוחות של הרשות הפלסטינית במעברי הגבול ברצועת עזה נכשל בהנחיית חמאס, וגם האופק המדיני נראה קודר. מצרים מצדה לא עוזרת בהפחתת הלחץ. בזמן שהנשיא עבד אל-פתח א-סיסי מדבר על פתרון עבור הפלסטינים בעזה, סיים הצבא המצרי את בניית בריכות מים מול רפיח שנועדו לייבש את ההברחות מהמנהרות לתוך הרצועה.
אגב, לצד הנזק הכלכלי והצבאי שסופג חמאס כמו גם המבריחים, את התושבים דווקא מטרידה בעיה אחרת בעקבות המהלך המצרי: המים העומדים מבריכות הדגים יצרו מכת יתושים בלתי נסבלת שמאמללת את האזרחים. אבל המצרים כאמור מעדיפים לאטום אזניים, וליהנות מהירידה בתנועת האמל"ח כחלק מהניסיון למגר את הטרור בסיני.
לשחק את המשחק
אז בכל זאת, איך מונעים את הירי בהנחה שהחמאס לא לוקח בו חלק? התשובה הפשוטה היא שמדובר בבעיה לא פשוטה עבור ישראל. צה"ל אמנם תוקף נקודתית מטרות של חמאס, כדי להבהיר לארגון שהוא רואה בו אחראי לנעשה בעזה. אולם מנגד ישראל לא מעוניינת כעת להחליש אותו מחשש לעליית כוחות קיצוניים יותר ברצועה. משום כך בין היתר מתקיפה ישראל מתקנים אימונים ריקים ומטרות איסוף שהותקנו על תרנים ואנטנות. חמאס מבחינתו מנסה לשחק גם את המשחק, ועוצר חשודים בשיגורים אף שלא ברור כמה זה רציני.
לישראל גם דילמה במובן של הפעלת לחץ כלכלי. בירי הקודם לעבר הדרום נסגרו בתגובה מעברי הגבול עם הרצועה, מה שגרר הפגנות של פלסטינים. העת הנוכחית, זמן חגים פלסטינים, מאופיינת בעלייה בצריכה ופגיעה בהתנהלות האזרחית עלולה להגביר את המתיחות הגבוהה ממילא. ראייה לזה שישראל לא באמת רוצה לדרדר עוד את המצב באה לידי ביטוי בכך שרק הבוקר נכנסו כ-900 משאיות מלאות סחורה וציוד לרצועה. במערכת הביטחון עסוקים מאוד בשמירה על האזרח הפלסטיני ברצועה ולהרחיק אותו מהממד הצבאי.
תחת כל אלה, ולצד הפלונטר שנוצר - אסור להתעלם מהמצב ומהמציאות הנגזרת ממנו. מה שקורה ברצועה, יחד עם זה שהלחץ הישראלי נגד חמאס נותר מדוד מאוד, מביא לכך שההרתעה שלנו נשחקת ואף מקרבת אותנו לעימות נוסף. כך זה כשישראל מבצעת דיקור סיני לחמאס - לא רוצה להכאיב אלא רק לרפא. בינתיים, הנוסחה לא עובדת אלא רק דוחה את הקץ.
