"תושב הגבעות לא היה מצית בית במרכז הכפר, שקשה לברוח ממנו"

(אחמד דוואבשה בבית החולים: "מתי אבא יבוא לקחת אותי?")

מיד לאחר הפיגוע בכפר הפלסטיני דומא, שבו נרצחו שלושה בני משפחת דוואבשה, הופנתה האצבע המאשימה אל תושבי המאחזים הסמוכים בגוש שילה, ובפרט אל המאחז אש קודש. כוחות הביטחון פשטו על כמה מהמאחזים שעות אחדות לאחר הפיגוע, ערכו חיפושים ועיכבו לחקירה ואף עצרו כמה מתנחלים. בריאיון לוואלה! NEWS, נציגי המאחזים מגיבים לראשונה להאשמות ומצהירים: לפיגוע אין קשר אלינו ואין לנו שום כוונה לקחת אחריות על מה שקרה. הם מתארים שגרה רוויית עימותים עם שכניהם מהכפר הפלסטיני קוסרא, וזאת במקביל לגל פיגועי זריקת האבנים ובקבוקי התבערה במזרח ירושלים ובכבישי הגדה. לטענת המתנחלים, הפלסטינים וארגוני השמאל מנסים לעשות פרובוקציות ולערער על זכותם על האדמה. אנו חיים חיי שליחות, הם טוענים, ונמשיך בכך למרות כל הקשיים.

הכביש המוביל למאחזים מהצד המזרחי של שבות רחל נקרא דרך נוף הכרמים. משני צדי הכביש, נגלים לעין הכרמים ששתלו המתנחלים לאורך השנים וכן המאחזים הבלתי-חוקיים הפזורים על הגבעות: אחיה, גאולת ציון שפונה פעם נוספת לאחר הפיגוע בדומא, עדי עד, אש קודש וקידה. מסביבם שוכנים תורמוס עיא, אל-מועיירף, קוסרא, דומא וכפרים פלסטינים נוספים. על פי המנהל האזרחי, חלק מהשטחים החקלאיים וכן חלקים קטנים מהמאחזים עצמם הם אדמות בבעלות פלסטיניות. בשל כך, כמעט מדי שבוע פורצים עימותים בין הצדדים, שכל אחד מהם מאשים את משנהו בפגיעה בקרקעותיו ובפרובוקציות. כל המבנים במאחזי גוש שילה אינם חוקיים ותלויים נגדם צווי הריסה, בהיעדר תכנית בנייה מאושרת.

לקריאה נוספת:
קצין בכיר: "הפיגוע בכפר דומא הוא טרור יהודי"
"נגן על עצמנו": תושבי ארמון הנציב נערכים לבלום את הטרור
נתניהו מציע: מעצרים מנהליים לזורקי אבנים ובקבוקי תבערה

המאחז אש קודש הוקם ב-1999. כמו שאר המאחזים בגוש, הוא החל את דרכו כהרחבה של השטח המוניציפלי של ההתנחלות הסמוכה שילה. במקום חיות כארבעים משפחות; מחציתן בבתי קבע, והיתר במבנים יבילים. האוכלוסייה במאחז מגוונת למדי. יש בין התושבים כאלה שניתן להגדירם נוער גבעות שהתבגר, לצד משפחות מהציבור הדתי-לאומי. יש בעלי מקצועות שונים, וגם מבחינה אידאולוגית - לא כולם מקשה אחת.

שלושה צעירים מייצגים את אנשי המאחזים בשיחה טעונה עם וואלה! NEWS: דובר אש קודש, אהרון קצוף, בן 31, נשוי ואב לחמישה ילדים; רפאל מוריס, בן 20, נשוי פלוס אחת מהמאחז הסמוך אחיה, ומעטי בלומברג, בת 27, גרושה ואם לשלושה. קצוף ובלומברג עלו ארצה מארה"ב והם מתגוררים באש קודש חמש וארבע שנים, בהתאמה. השלושה מוחים נמרצות על ההאשמות שהוטחו בתושבי המאחזים, ולפיהן המפגעים שהעלו באש את בית משפחת דוואבשה בדומא יצאו מקרבם.

"כל הסיפור הוא ניצול ציני של רצח למטרות פוליטיות", טוען מוריס. "לא משנה מי עשה את זה, יהודי או פלסטיני. לקחו את האירוע הזה וניצלו אותו כדי לסגור חשבון עם אנשים שהרשויות לא מסכימות איתם, שמנסים לתפור אותם משפטית. תמיד אחרי פיגוע של פלסטינים מתרצים שאין צורך בענישה קולקטיבית, שמדובר במפגע בודד, אבל כשמדובר ביהודים לא שומעים כלום. הורסים בתים כמו בגאולת ציון, מוציאים צווים מנהליים נגד אנשים שלא קשורים לסיפור, והכול כדי לאפשר לשר הביטחון להשחיר את מתיישבי הגבעות ולסגור איתם חשבון על דברים אחרים".

בלומברג מוסיפה ושואלת: "אם יהודים עשו את זה, למה לא עוצרים אותם? זו שאלה עם סימן קריאה. במדיה לא יודעים מי עשה את זה, אבל פרסמו מיד שאלה יהודים. זה עוול לא יאומן. אני לא יודעת מי עשה את זה, וגם אם זה יהודים - לא בטוח שמדובר ברקע לאומני. יש לנו כל מיני עדויות שהאדם הזה היה מעורב בעניינים פליליים".

לדברי קצוף, אין סיכוי שיהודים אחראים לפיגוע ובטח שלא אנשי הגבעות שאליהם הוא משתייך. "בעוד שאחרי רצח מלאכי רוזנפלד שמענו כל הלילה צהלות מהפלסטינים בדומא, אני לקחתי את הילדים שלי והסברתי להם שזו לא דרכנו. הנקמה שלנו, אמרתי להם, היא בבנייה ובהתיישבות. אני לא מאמין שזה יהודים, בטח לא מהגבעות פה, כי המפגעים נכנסו לאמצע הכפר במקום ללכת לבית בקצה שיהיה קל לברוח".

שר הביטחון משה יעלון אמר באחרונה כי קיימת "סבירות ממשית" לכך שהרוצחים נמנים עם קבוצה יהודית קיצונית, אך אין די ראיות כדי לעצור חשודים. כשהוא מתבקש להתייחס להצהרות החד-משמעיות שיוצאות ממערכת הביטחון לגבי זהות המפגעים, תוהה מוריס: "למה אחרי שערבים רוצחים, בשמאל ובמרכז מנסים להבין אותם? מדברים על הדיכוי שלהם ואומרים בואו ניתן להם עוד דברים, נדאג לאיכות החיים שלהם, שלא יפגעו בנו. למה כשמדובר ביהודים לא מתחשבים בנסיבות, לא חושבים מה אפשר לשפר כדי למנוע הסלמה? אנשים חיים פה בתנאים לא קלים. אף אחד לא מדבר על המצב שלהם ועל מה שדוחף אותם לקצה, אלא מכניסים אותם למעצרים מנהליים".

אתה חושב שהצתה היא מעשה לגיטימי?

"צריך לראות מה מוביל לאירוע כזה. גם אם זה היה יהודי, האשמים היחידים הם ביבי ובוגי. כשאתה דוחק אנשים לפינה, כל שבוע מפנה, עוצר על ימין ועל שמאל, זה יכול להוביל למצב כזה. מה הם רוצים?"

רדיפה והתנכלות, כך מגדירים השלושה את הפעולות שקטו במערכת הביטחון אחרי הפיגוע בדומא. לדברי מוריס, דווקא הבקיאות שמגלה שירות הביטחון הכללי בנוגע למה שמתרחש במאחזים מעידה על היעדר ממצאים של ממש. "אני עובר שיחות בשב"כ, והם אומרים לי עם מי אני יושב ומה אני שותה – ואני נער גבעות בדימוס מאז החתונה – אז קשה לי להאמין שמשהו עובר מתחת לרדאר שלהם. זה מראה שאין להם כלום ושזו סתם התנכלות".

קצוף: "באש קודש לא היה מעצר אחד, אבל בתקשורת הייתה אצבע מאשימה כלפינו. בעדי עד לקחו אדם עם נשק ופרסמו שמצאו סליק, למרות שהוא בכיתת כוננות וזה נשק ברישיון. בסוף כמובן שחררו אותו בלי כלום".

בלומברג: "בושה שמישהו במדינה מאשים ציבור שלם ברצח עוד לפני שיודעים מי זה ומה קרה. בתור תושבת אש קודש, אני לא חושבת שאנחנו צריכים לקחת אחריות. לא אנחנו עשינו את זה, וזה ברור לכולם".

באחרונה, גברו העימותים על הקרקעות בין תושבי אש קודש לתושבי קוסרא. בלומברג וקצוף מתארים את המאחז כיישוב נורמטיבי ופסטורלי, עם קהילה חמה. מקום שכיף לגדל בו ילדים. הם ערים לעימותים, כמובן, אך מציינים כי רוב הזמן שקט אצלם ורגוע.

אתם לא חושבים שההימצאות שלכם פה מעוררת תסיסה בקרב הפלסטינים, ובפרט העובדה שזאת התנחלות לא חוקית?

"ממש לא", מוריס פוסק. "הבעיה שלהם היא לא המתנחלים, אלא גם המקומות שאנחנו חיים בהם על כפרים שלהם, למשל בתל אביב. הבעיה היא לא עם המתנחלים אלא עם העם היהודי. אם לא נהיה פה, לא נהיה בכפר סבא ולא בתל אביב - אלא בים".

ומה עם העובדה שחלק מהקרקעות פה, גם על פי המנהל, שייכות לפלסטינים?

בלומברג: "יש פה קו כחול (הקו התוחם תכניות מתאר, ש.ב.) לכל היישובים, אתה יכול לבדוק את זה. לא חסרים פה שטחים, זו לא הנקודה. אף אחד לא בא לפה בשביל לריב או להתווכח על מטר לכאן או לכאן, אנחנו פה כדי לבנות ולפתח".

קצוף: "כשהגענו לפה לקחנו רק את האדמות שלא היה בהן כלום והן בתוך הקו כחול של שילה. הפלסטינים מזניחים חלקות שצמודות אליהם ופתאום נאבקים, בסיוע של ארגוני שמאל, דווקא בחלקות הסמוכות אלינו. זו פרובוקציה".

תושבי הגבעות צועדים בראש מורם, מאתגרים את המערכת, אומר מוריס, וזה מה שמבדיל אותם מוותיקי תנועת ההתנחלות וראשיה. לדבריו, הטיעון בדבר אי-חוקיות המאחזים פשוט לא תופס. "'האח הגדול' שלום עכשיו דואג מול בג"ץ שכל מה שיש סיכוי שהוא של פלסטיני, יפונה. מה שלא פינו כנראה לא שייך לפלסטינים, כי בג"ץ לא בדיוק לטובתנו. לגבי החוק היבש - כאן החוק היבש לא קיים. על פי החוק היבש, מי שזורק אבנים צריך ללכת לכלא וכל איום על נפש צריך להיות מטופל מאוד בחומרה, וזה לא תקף פה לצערנו. אתה נתפס על קטנות, על בנייה בלתי חוקית, שקיימת גם בתל אביב וגם בירושלים ובכל מקום בארץ".

קצוף: "אנחנו בתהליכי אישור, יש קו כחול, יש מספרי מגרשים, מה שיש לנו פה מבחינת קידום התכניות הוא יותר ממה שיש במקומות אחרים במרכז הארץ. מה שחסר לנו הוא חתימה של שר הביטחון, והשימוש בטיעון הזה הוא בדיחה".

לדברי בלומברג, המתיישבים והמדינה חד הם. "אני בטוחה שאנחנו לא פועלים נגד הציונות או הממשלה או הכנסת. אנחנו דוחפים קדימה, כי הם רוצים שנדחוף אותם, הם רוצים שנהיה פה - ואני שומעת את זה מגורמים רשמיים".

בתשובה לשאלה מה מניע את אנשי המאחזים, מה האידאל שלהם, מסביר מוריס: "הארץ הזו היא שלנו בזכות. אנחנו מוכנים לקבל פה אנשים שלא מסכימים אתנו או לא יהודים בצורה מסוימת. אנחנו לא מוכנים לקבל פה אנשים שאומרים מעל כל במה אפשרית שהם רוצים להרוג אותנו ומנסים לעשות את זה כל הזמן. בסופו של דבר אנחנו ממשיכים את חזון הציונות".

ומה אם העם החליט לשנות את האידיאלים שלו?

מוריס: "מבחינתם הם הגיעו למנוחה והנחלה, ואנחנו מנסים לשמור על ציונות האמתית. אני אמשיך, גם אם העם יהיה נגדי. גם כשהקימו את המדינה רוב העם היה נגד, למשל בנוגע למלחמה בבריטים. לנו יש עמוד שדרה. נמשיך ליישב בכל מקום ולהרחיב את גבולות המדינה למרות שזה מוביל לחיכוכים". על שכניו הפלסטינים הוא אומר: "אנחנו בעלי הבית במדינה הזו, ואם מישהו טוען שזה שלו, מקומו בחוץ. מי שיקבל שאנחנו בעלי הבית יחיה כמו שהוא, עם זכויות מוגבלות. הם צריכים להבין שגם אם הם גרים פה, הם אורחים".