מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג כינס אתמול (שני) את משפחותיהם של 69 חללי אסון אח"י דקר וחשף בפניהם את הדוח על טביעת הצוללת בים התיכון בשנת 1968. נורית מנור, אלמנתו של דן שנפל באסון, יזמה את הפנייה שהובילה לחשיפת המסמכים וסגירת התיק. בראיון לאולפן וואלה! NEWS אמרה מנור: "חשבתי שהגיעה העת לפרסום הדוחות כדי למנוע סבל והמשך ציפייה מצד המשפחות".
מה למדת?
"הנקודה הראשונה שתפסה אותי היא שכבר בדוח הראשון של האלוף שלמה הראל רשמו סימון מרובע וביקשו לחפש בו את הצוללת, אבל זה נזנח. לאחר 30 שנה החליטו לחזור לחפש שם ומצאו את שרידי הצוללת".
קריאה נוספת:
דוח דקר: הצוללת טבעה בגלל כשל טכני או תאונה ימית
היעלמות ה"דקר": פרסומים נדירים מוועדת החקירה
צפו: המשט האחרון של הצוללת דקר והחיפושים אחריה
מבחינת מנור הסיבות שסיפקו בחיל הים לטביעת הצוללת אינן מספיקות. "מבחינתי התעלומה תישאר איתי לכל החיים", אמרה מנור והוסיפה: "אחת האפשרויות לטביעה הייתה שכלי שיט אחר פגע בצוללת. בדוח גם רואים שהיו הרבה כלי שיט ששרצו בים התיכון וסביר להניח שכל מיני צבאות ידעו עליה, או שזה קרה באקראי". לדבריה, "היו הרבה אינפורמציות של שמועות שהסתובבו לאורך השנים, אחת מהן זה שכלי שיט רוסי פגע בצוללת אך איך לכך בסיס. אולי יום אחד אדם בן 90 יגיד 'אני הייתי הקפטן' וירצה להתוודות".
אחד הוויכוחים העתיקים והכואבים בסוגיית אסון הצוללת הוא אם להוציא אותה מקרקעית הים. מנור מאמינה שעדיף להשאיר אותה במצולות. "יש הרבה משפחות שמעורבות באסון ותמיד יש דעות לכאן ולכאן, במיוחד כשאין פתרון מוחלט. יש כאלו שרוצים להוציא את הצוללת בעיני זה מיותר. הוציאו את הגשר ושמו בחיפה. כשאתה נוגע בו אתה נוגע בצוללת", הסבירה.
למרות כל הביקורת, מנור גם מודה לצה"ל על סגירת המעגל. "לא נפגשנו כמה חודשים לפני האסון, כי הוא (דן, בעלה, ה"ס) היה בסקוטלנד ואני בארץ. אפילו על שמו של הבן השני החלטנו בשיחות עם צופנים סמויים מהצוללת. אני מרגישה שאתמול סגרתי מעגל שנתנו לנו לראות את המסמכים החשובים זה בעצם סוף העניין מבחינתי".
