אלוף (במיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, אמר היום (ראשון) בריאיון לאולפן וואלה! NEWS כי חלון ההזדמנויות הטוב ביותר לתקיפת מתקני הגרעין של איראן היה בין 2011 ל-2012. זאת, ברקע הפרסום בחדשות 2, שבו נשמעו הקלטותיו של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, שטען כי ב-2011 לא יצא לפועל המבצע בעקבות התנגדותם של השרים משה יעלון ויובל שטייניץ.
"אני לא יודע בדיוק מה היה באותן ישיבות קבינט, כי כמובן שלא השתתפתי בהן", התייחס איילנד, שהיה בעבר גם ראש אגף המבצעים, לקלטות. "אבל אני נוטה להאמין שהיו כמה דיונים במהלך השנים 2011 ו-2012, שבהן נבחנה ברצינות האפשרות של ביצוע תקיפה צבאית באיראן". לדבריו, "בדיונים האלו, ככל שאני מבין, היו שתי בעיות - הצבא הציג הסתייגויות מהצד המבצעי, והדבר השני, שפחות ניתן לו דגש, הוא שגורמים ביטחוניים טענו שיש בכך סיכון מדיני מאוד גדול. זאת התרסה נגד כל העולם, ואם היא גם מאוד לא תצליח, כל העולם יכעס עלינו".
עוד בנושא צבא וביטחון
המאבק בטרור היהודי: צווים מנהליים לשמונה צעירים
"נקמה על רצח דוואבשה": נתפסה חוליה שהשליכה בקבוקי תבערה בבירה
כך רקמו כוח העילית האיראני והג'יהאד האיסלאמי את הירי לצפון
איילנד עוד אמר כי "ראש הממשלה כעס על הצבא ואמר שהוא יכול להביע את דעתו על השיקולים המדיניים, אבל בסופו של דבר לו יש יותר ידע וניסיון מכם. העובדה שהצבא השתמש גם בטיעונים האלה בנוסף לטיעונים צבאיים יצרה אצל ראש הממשלה ושר הביטחון את התחושה שצה"ל מאוד לא מעוניין בפעולה הזאת, ואולי הוא מנסה לגייס כל הסבר אפשרי וכל טיעון אפשרי נגד וזה גרם לתסכול מסוים. ראינו את זה היטב בדברים שאמר אהוד ברק".
כשנשאל אם לנתניהו היה נוח לשמוע את ההתנגדויות של מערכת הביטחון משום שלא באמת רצה לתקוף באיראן, השיב האלוף במילואים: "לא יודע מה התחולל בתוך מוחו. כשאתה הולך לפעולה צבאית, בעיקר כזאת עם משמעויות מרחיקות לכת, והרמטכ"ל מתנגד לה - ולא משנה מאיזה טיעונים - אז נכון שמבחינה פורמלית הדרג המדיני יכול להחליט והצבא יבצע, אבל אין לזה כמעט תקדים. יש לנו הרבה דוגמאות הפוכות, שבהן הצבא המליץ על איזושהי פעולה צבאית והדרג המדיני פסל אותה או צמצם אותה. אני יכול להבין למה שר הביטחון וראש הממשלה לא ממהרים ללחוץ פוליטית על פעולה שצה"ל מתנגד לה".
במהלך הריאיון הביע איילנד ביקורת על החלטתו של ברק לשתף את המידע המסווג מהפרשה. "אני חושב שלא עבר מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לנהל דיון פתוח על פרוטוקולים של דיוני קבינט", אמר. "לא מדובר באירועים שקרו לפני 30 שנה, אלא בסך הכל לפני שלוש שנים. יותר מכך, חלק מהדילמות עדיין רלוונטיות להיום, ולכן לפתוח יותר מדי את כל השיקולים הללו זה באמת היה מוקדם מדי. אני חושב שזה היה באמת לא ראוי".
לטענתו של איילנד, ניתן היה להבין את כוונתם של נתניהו ושל יעלון לצאת למתקפה באיראן חרף הסיכונים. "מי שתמך בה, חשב שזה יגרום לעיכוב מתמשך בתוכנית הגרעין האיראנית", הסביר. "יש מי שמשווה זאת לפעולה בעיראק ב-81', שכשביצעו אותה לא ידעו אם היא תיצור עיכוב של שנתיים או חמש שנים, ובפועל היא יצרה עיכוב של עשרות שנים. אפשר היה לקוות שתוצאה דומה תהיה גם ביחס לאיראן. גם אם האיראנים ירצו להגיב, הרי עצם העובדה שהם יגיבו אולי גם נגד מטרות אמריקניות במפרץ, הם יביאו עליהם את העולם כולו ולפחות את ארצות הברית. לפי ההנחה של אותם גורמים, איראן תהיה מוגבלת ביכולת הפעולה שלה גם נגד ישראל.
"יש פה סיכון מחושב שיכול להיות שאפשר לקחת אותו"
איילנד עוד הדגיש כי "ישראל רחוקה מאיראן ואין לה (לאיראן) יכולת לפגוע פגיעה משמעותית. היכולת לפגוע במטרות במפרץ תיצור סוג של עימות שהאיראנים לא רצו להגיע אליו. לכן, גם מבחינה מדינית יש פה סיכון מחושב שיכול להיות שאפשר לקחת אותו. זאת הייתה התפיסה פחות או יותר של ראש הממשלה ושר הביטחון באותו זמן, ככל שאני יכול להבין אותם".
באותן שנים, אמר, "גם אני כתבתי על כך שהאופציה הצבאית היא אופציה רלוונטית מאוד, ואני חושב שהיא לא רק צריכה להישקל, אלא גם בנסיבות מסוימות לא צריך להימנע מלפעול בה, משום שכנראה חלון הזמן, גם המדיני וגם הצבאי, שהיה באותן שנים, היה יותר טוב מאשר שנים קודם, ואולי גם שנים אחר כך". איילנד טען כי "לא היה לי את כל המידע, כי לא הייתי בתהליכי קבלת ההחלטות, אבל בניגוד לאנשים שחשבו שזו החלטה הזויה, אני חשבתי שזו אולי החלטה מסוכנת, אבל לא בלתי סבירה בנסיבות שנוצרו".