פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האם איום דאעש יאפשר לאיראן להוביל פתרון דיפלומטי בסוריה?

      כשארה"ב תוקפת את דאעש, טורקיה את הכורדים ואיראן ורוסיה תומכות באסד ובחיזבאללה – נוצר בשטח מבוי סתום. ברור כי הפתרון היחיד למצב הוא דיפלומטי, ולכן יוזמת השלום האיראנית מנסה לאחד את כל הגורמים לצד אסד נגד המדינה האיסלאמית

      האם איום דאעש יאפשר לאיראן להוביל פתרון דיפלומטי בסוריה?
      צילום: רויטרס, עריכה: טל רזניק

      (קרבות בעיר זבאדני, בחודש שעבר)

      שתי מגמות תופסות כרגע תאוצה בכל הנוגע למצב בסוריה, וגם בעיראק. האחת היא העמקת המעורבות הצבאית בסוריה, בעיקר מצד ארצות הברית וטורקיה, והשנייה היא הגברת המאמצים הדיפלומטיים לחתור לשלום, ועד אז להסכמי הפסקת אש.

      מדובר בשתי מגמות מנוגדות, אם כי משלימות, שהרי תכליתן של התקיפות אינה להשמיד את כוחות ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), את צבא אסד או את המיליציות הכורדיות, אלא ללחוץ עליהם במטרה להגיע להסדרים נוחים וטובים יותר בעיני ארצות הברית, רוסיה, טורקיה, איראן, ערב הסעודית וקטאר – שכל אחת מהן תומכת בארגונים שונים ונלחמת באחרים. כשכולם נמצאים תחת מתקפה צבאית, צבא אסד וחיזבאללה מצד אחד, דאעש מצד שני, הכורדים מצד שלישי וארגוני המורדים מצד רביעי – מדובר במשחק ללא מנצחים. הפתרון, אם כך, יהיה מוכרח להיות דיפלומטי.

      הפגנה נגד שלטונות סוריה בעיר זבדאני, ינואר 2012 (רויטרס)
      מבוי סתום. הפגנה נגד שלטון אסד בעיר זבדאני, בשנת 2012 (צילום: רויטרס)

      הפסקת האש ההומניטרית ל-48 שעות בין צבא אסד וחיזבאללה לבין המורדים, שנכנסה אתמול לתוקף בשלושה אזורים בסוריה - העיר זבדאני שעל גבול לבנון, שבשליטת המורדים, והכפרים פועה וכפריא באזור אידליב שבצפון-מערב סוריה, הנמצאים בשליטת המשטר - מלמדת שני דברים. ראשית, קיימת תקשורת בין המורדים לבין כוחות אסד שנלחמים בשטח, ואם אויבים כאלה מסוגלים להגיע להבנות בסיסיות כמו הפסקת אש, סימן שנבנה אמון מסוים בין הצדדים.

      הדבר השני שניתן ללמוד מהפסקת האש הוא שיש קיפאון בשטח, או במלים אחרות: מבוי סתום. הכוחות היריבים בסוריה מבינים שהמערכה לא נמצאת על סף הכרעה דרמטית ומידית, וכי השליטה של הכוחות השונים בשטח מבוססת למדי. שליטה זו היא למעשה מפה של "סוריה החדשה" המחולקת בין הכוחות השונים. אסד עצמו הודה לפני שבועיים, בנאום חריג שלו לאומה, שכוחותיו הצבאיים מוגבלים, והוא נאלץ לסגת מאזורים מסוימים ולרכז את כוחותיו סביב הערים והצירים האסטרטגיים. סביר להניח שזו הסיבה שבגינה הוא אפשר הפסקת אש כזו.

      נכון לעכשיו השלום בסוריה, וגם בעיראק, עוד רחוק. רק אתמול דווח על קרבות שהתחוללו בבירה דמשק כשהמורדים שיגרו טילים והרגו חמישה בני אדם. המשטר הגיב בירי כבד שעלה למורדים ב-27 קורבנות.

      ובינתיים בטורקיה ובאיראן

      הכוחות האמריקנים שהגיעו לטורקיה ביום שישי כדי להפגיז משטחה את דאעש, החלו להיערך בבסיס אינצ'ירליק. שישה מטוסי 16-F, מטוסי תובלה ו-300 אנשי צוות אמריקנים התבססו במקום. מנגד, אותה טורקיה שמאפשרת לארצות הברית לתקוף את דאעש משטחה, נמצאת במלחמה נגד האויבים של דאעש – המיליציות הכורדיות. רק שלשום דווח שבהפצצות של המטוסים הטורקיים בשבועיים האחרונים נהרגו כבר יותר מ-400 לוחמים כורדים.

      איראן, מצדה, ממשיכה לתמוך באסד בכל דרך אפשרית – בחימוש ובסיוע לצבאו, בחימוש חיזבאללה ובמתן הוראות לארגון ובשליחת מיליציות שיעיות לפעול בסוריה. טורקיה תומכת בארגוני המורדים המתונים, וערב הסעודית וקטאר תומכות בארגוני מורדים איסלמיסטיים, ובהם "ג'בהת א-נוסרה", המסונף לאל-קאעדה. התמונה אפילו יותר מורכבת מכפי שנדמה, אחרי שבמרץ האחרון התאחדו שבעה ארגוני מורדים סונים, שלחלקם אינטרסים מנוגדים, תחת ארגון גג אחד הנקרא "צבא הפתח".

      נשיא סוריה בשאר אסד – דמשק ינואר 2015 (רויטרס)
      נאום חריג. נשיא סוריה בשאר אסד (צילום: רויטרס)

      סוריה הפכה לבובה שנמתחת ונקרעת על ידי גורמים רבים בעלי אינטרסים מנוגדים, ברמה האזורית וברמה הבינלאומית. בזמן שהמטוסים האמריקנים נערכים לתקוף את דאעש, רוסיה ואיראן, בעלות בריתו הנאמנות של אסד, כבר מקדמות בכל הכוח יוזמת שלום.

      יוזמת השלום של איראן תובעת שכוחות אסד והמורדים ישמרו כל אחד על האזורים שעליהם הם שולטים כרגע, והצדדים יקימו ממשלת אחדות שתנסח חוקה חדשה. לפי היוזמה, אסד והמורדים ישתפו פעולה יחד במלחמה בדאעש, האינטרס המשותף של כולם בעימות. לפי ההצעה האיראנית, העיר הגדולה והחשובה חאלב, הנחלקת בשליטה בין המורדים לבין כוחות אסד – תהיה בפיקוח בינלאומי.

      רוסיה ואיראן מרוצות מהמצב הקיים, מפני שצבא אסד שולט בדמשק, ברצועת החוף ובערי הנמל האסטרטגיות לטקיה וטרטוס, שדרכן האיראנים והרוסים יכולים להעביר לו אספקת נשק. שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, נפגש ביום שלישי במוסקבה עם עמיתו הסעודי, עאדל אל-ג'ובייר. "לחימה בצבא אסד תאפשר לדאעש להשתלט על כל סוריה", הזהיר לברוב כשהציג לסעודים את היוזמה הרוסית-איראנית. לדבריו, הפתרון היחיד במאבק נגד דאעש הוא התייצבות לצד אסד.

      ייתכן שבפועל לברוב צודק, אבל ערב הסעודית, מדינת המפרץ הסונית המובילה, נמצאת במאבק אזורי עיקש נגד איראן, מדינת המפרץ השיעית. שתי המדינות הפכו ליריבות ואף לאויבות, והמתח רק התגבר בחצי השנה האחרונה לנוכח שיחות הגרעין בין איראן למעצמות, ועוד יותר לנוכח המלחמה האיומה בתימן, שבה נהרגו יותר מ-4,000 הרוגים, 20 אלף נפצעו ו-90% מהאוכלוסייה במצב של אסון הומניטרי בתוך פחות מחמישה חודשי לחימה. על כן, ערב הסעודית אינה מוכנה שאסד, בן החסות של איראן, יהיה חלק מהפתרון העתידי בסוריה.

      "מקומו ההיסטורי של אסד חלף"

      גם טורקיה אינה מוכנה לשמוע על אסד כחלק מהפתרון, אחרי שהנשיא רג'פ טייפ ארדואן חזר והצהיר מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה כי "מקומו ההיסטורי של אסד חלף", וכי "חובה להפיל את משטר אסד". גם טורקיה רואה באיראן יריבה אזורית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת השפעתה הפוליטית. מסיבה זו בוטלה ברגע האחרון פגישתם המתוכננת של שרי החוץ של איראן וטורקיה שהייתה אמורה להיערך שלשום באנקרה.

      שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף היה אמור להציג בפגישה את יוזמת השלום של מדינתו, אבל הבין שהטורקים לא יסכימו לקבלה. במקום זאת, הוא המריא שלשום ללבנון ופגש את בן חסותם של האיראנים, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, וניסה לקדם את יוזמת השלום האיראנית כשפגש את ראש ממשלת לבנון תמאם סאלם. אתמול המשיך זריף לדמשק כדי לפגוש את אסד.

      שר החוץ של איראן מוחמד ג'וואד זריף ושרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני בבניין האו"ם בווינה עם הצגת הסכם הגרעין, 14 ביולי 2015 (רויטרס)
      זריף בעת הצגת הסכם הגרעין בווינה, ב-14 ביולי (צילום: רויטרס)

      כעת, בדיוק חודש לאחר שנחתם הסכם הגרעין בווינה, נשאלת השאלה – האם ארצות הברית תהיה מוכנה לקבל את יוזמת השלום האיראנית? האם למען המאבק נגד דאעש היא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם איראן ולהכיר בשליטתו של אסד? הרי משמעות הדבר תהיה הודאה בכישלון במלחמה הקרה עם הרוסים, שינחלו ניצחון יקר אם אסד ישרוד. בכל זירה אחרת ארצות הברית ואיראן הן אויבות מרות.

      מלחמת האזרחים בסוריה גבתה את חייהם של 230 אלף בני אדם מאז החלה לפני כחמש שנים. כ-60% מאוכלוסיית סוריה, שהם 12 מיליון בני אדם, הפכו לפליטים, וגל הגירה של פליטים סורים מאיים על שלומו ועל שלמותו של האיחוד האירופי. פתרון דיפלומטי הוא הכרחי, אבל אולי גם בלתי-אפשרי לנוכח מפת האינטרסים המורכבת כל כך של הכוחות השונים.