"נסראללה" בדרך: הפולשים הארסיים שיגיעו אלינו עקב פתיחת תעלת סואץ

(פתיחת תעלת סואץ החדשה, אתמול)

בתום 12 חודשי חפירות בלבד, שכללו עבודות אינטנסיביות שבהן השתתפו לא פחות מ– 25 אלף עובדים מצרים, חנך אתמול (חמישי) נשיא מצרים עבד אל-פתאח סיסי, בטקס חגיגי, את תעלת סואץ החדשה. למרות שמאז סיום כרייתה ב-1869, תעלת סואץ הורחבה והועמקה כמה פעמים, העבודות שנעשו בשנה האחרונה להכפלת התעלה והעמקתה הן הדרמטיות ביותר.

עבור נשיא מצרים ובני עמו חנוכת המיזם השאפתני היא יום חג היסטורי, המהווה לפי כותרות עיתוני מצרים "הגשמת חלום" ופרויקט דגל להבראת כלכלת המדינה. ואולם, עבור מאות מדענים מהארץ ומהעולם הרחבת והעמקת התעלה, פירושה הגדלת מסדרון הפלישה הימי הגדול ביותר על פני כדור הארץ והגברת הסיכון במעבר מינים מים סוף לים תיכון, ובהם בעלי חיים רעילים, ארסיים ומסוכנים לבריאות הציבור.

עוד באותו נושא:
9 מיליארד דולר וחשש מדאעש: מצרים חונכת את תעלת סואץ החדשה
היכונו לצריבות: המדוזות הראשונות הגיעו לחופי ישראל
צפו: תעלת סואץ השנייה שכורה מצרים

"מ–1869 ובמשך 110 השנים הראשונות לקיומה של התעלה, הגיעו ותוארו בים התיכון 191 מינים שהגיעו מים סוף דרך התעלה. ב–30 השנים שבאו לאחריהן, הגיעו 154 מינים פולשים נוספים דרך התעלה. ההבדל בין עוצמת הגירת הפולשים בשלושת העשורים האחרונים לבין קצב כניסתם ב-110 השנים שקדמו להם הוא עצום", אומרת בדאגה ד"ר בלה גליל, ביולוגית ימית במכון לחקר ימים ואגמים בישראל. "עכשיו הרחיבו את התעלה עוד יותר וגם העמיקו אותה. ההעמקה מאפשרת מעבר ליצורים ימיים שמקום חיותם במים עמוקים יותר ואשר עד עתה נמנע מעברם לים התיכון. ההרחבה הקודמת של התעלה הסתיימה בשנת 2010 ושמנו לב שנכנסו מינים שחיים במים עמוקים יותר. מישהו מוכן לנחש כמה מינים פולשים יהיו כאן בעוד עשר שנים?".

עם כרייתה, יצרה תעלת סואץ חיבור ימי בין הים התיכון לים סוף (הים האדום). בכך קיצרה משמעותית את השיט מאסיה לאירופה. לפני חפירתה, נאלצו הספינות להקיף את כל יבשת אפריקה על מנת להגיע לים התיכון ומשם למדינות אירופה. עם השנים, הפכה התעלה לאחת מתעלות המים החשובות בעולם (כ–10% מהסחר העולמי עוברים דרכה) ולסמלה הלאומי של מצרים. אורך התעלה כ–162 קילומטרים ועם השנים היא הורחבה ובחלקה אף הוכפלה.

העבודות האינטנסיביות שבוצעו בשנה האחרונה, הוסיפו להרחיב אותה והשלימו למעשה את הכפלתה בכך שפרצו את 72 הקילומטרים שנותרו עד ליציאתה לים התיכון. התעלה החדשה היא מקבילה לתעלה המקורית שהוקמה ב-1869 והנתיב שנפתח אתמול הוא תעלה מקבילה שתאפשר תנועה דו סטרית של ספינות. על פי הערכת המצרים, הנתיב המקביל יביא להכפלת קיבולת הספינות בתעלה מ–49 ל–97 כלי שיט ביממה. עד היום הניבה אגרת השיט בתעלה חמישה מיליארד דולרים בשנה, אבל כעת צופה ממשלת מצרים כי הרחבתה תניב בשנים הקרובות הכנסות של 13.5 מיליארד דולרים בשנה.

אלא שבדומה להגדלה הדרמטית בקיבולת התעלה לספינות, חוששים כאמור מאות מדענים כי גם מעבר היצורים הימיים מים סוף לים התיכון יתעצם. מאז ההכרזה על ההרחבה באוגוסט 2014, עמלה קבוצה של 500 מדענים מ–40 ארצות על העלאת המודעות לסיכונים הסביבתיים של הפלישה הימית בין מדעני הים, נציגי העמותות הירוקות, נציגי ציבור ומדיה. זאת, כדי לעורר את הציבור שאינו מכיר את ההשלכות ההרסניות, אינו מכיר אותן מספיק או חושב שהתופעה הזאת תחלוף. המדענים מכירים בחשיבותה הכלכלית של התעלה ובנחיצותה, אולם סבורים שיש למנוע או לפחות לצמצם את נזקיה הסביבתיים. "ברגע שהתעלה הורחבה, תורחב גם עוצמת ההגירה של המינים הפולשים מים סוף לים התיכון", אומרת ד"ר גליל.

סביר להניח שהמינים אשר יפלשו בעתיד יהיו בני אותן קבוצות שנציגיהן חצו את התעלה והתיישבו לחופי הים התיכון, כולל מדוזות, כמדוזות הקופסתיות (קובוזואה), ודגים ארסיים ורעילים. הם יצטרפו ל-340 המינים הפולשים המתועדים מחופי ישראל ומינים נוספים מתועדים מדי שנה בשנה. כך למשל, דג הזהרון, שתואר לראשונה בים התיכון בשנת 1991, ולאחרונה גדלה אוכלוסייתו. הדג המרהיב ביופיו עלול לסכן את המתרחצים הנדקרים מקרני סנפיריו שבהם בלוטות ארס. למרות שארסו אינו קטלני לבוגרים, הפגיעה גורמת לכאב עז, בצקת, בחילה, חום גבוה וקשיי נשימה.

הלגינון המאורך משתייך למשפחת הנפחותיים המוכרים בכינוי "אבו נפחא". איבריו הפנימיים אוצרים בתוכם רעלים. אכילת בשרו עלולה להביא להרעלה שסימניה הזעה מוגברת, כאבי ראש, בחילות, שיתוק שרירי הנשימה וחנק, ובמקרים נדירים אף למוות. הדג, שהתגלה לראשונה בים התיכון בשנת 2003, נפוץ היום מצפון מזרח הים השחור ועד גיברלטר. הוא גורם לנזקים חמורים לדיג.

גם השפמית הארסית נמנית על המינים אשר פלשו דרך תעלת סואץ. לשפמית קוץ חד, משונן וחלול בסנפיר הגב ובסנפירי החזה המכילים ארס מסוכן. דקירה מאחד מקוציה עלולה לגרום לכאבים חזקים, חום גבוה, שטפי דם ואף לאובדן הכרה. השפמית, אשר אוכלוסייתה גדלה מאוד בשנים האחרונות, זכתה בפי הדייגים לכינוי "נסראללה".

הפולשת המוכרת ביותר שהגיעה אלינו מים סוף היא החוטית הנודדת, המדוזה הצורבת שפוקדת את חופינו בנחיליה ההמוניים מידי קיץ וצריבותיה פוגמות בהנאותינו מן הים. המהגרת הלא רצויה הגיעה אלינו בשלהי שנות ה-70 ודחקה כמעט לחלוטין את המדוזה הים תיכונית. השבוע הציבור בישראל נשם לרווחה כשהמכון לחקר ימים ואגמים הכריז כי החוטיות עזבו את חופינו, אולם צריבתה של החוטית הנודדת שכל כך מטרידה את הציבור בישראל, היא אחד הנזקים השוליים של הפולשת השתלטנית.

"רק השבוע עזב אותנו נחיל מאוד גדול, עם פרטים מאוד גדולים, ששהה כאן שמונה שבועות, שהות ארוכה במיוחד לעומת שנים קודמות", מספרת ד"ר גליל. "נחיל עצום ממדים של חוטיות הניזונות מצעירי דגים וצעירי סרטנים מבטיח למעשה דילול של אוכלוסיות הבוגרים וזה חלק מדעיכת המארג האקולוגי בחוף שלנו. הציבור אמנם נשם השבוע לרווחה כשנחיל החוטיות עזב את חופינו, אבל הוא הותיר אחריו נזק אקולוגי".

בעוד שצריבתה של המדוזה הכניסה אותה לאור הזרקורים בשל הטרדה שהיא גורמת לציבור, הציבור אינו מודע למאות מינים פולשים שנזקם עמוק מתחת לפני הים הוא בלתי הפיך. הסיכן שהגירתו תועדה לראשונה בים התיכון ב–1924 הוא אחד מהם. הסיכן ניזון מאצות וכאשר אוכלוסייתו גדלה מאוד היא שינתה את בית הגידול על ידי "רעיית יתר" עד כדי יצירת אזורים צחיחים מאצות. האצות החופיות הן בית גידול, בית אומנה לדגים וחסרי חוליות צעירים ומקלט לחיות בוגרות מקבוצות שונות שהאצות הן גם מקור התזונה שלהן. כאשר הסיכנים כילו את האצות עד לסלע, אבד בית הגידול הזה.

הנזק של המינים הפולשים אינו תמיד מידי וגלוי לעיין. הסיכן מצוי בחופינו כבר 90 שנה, אולם רק כשאוכלוסייתו רבתה, גילינו את ההיקף העצום של נזקיו. אנחנו לא יודעים אם עליית טמפרטורת המים או שינוי בתנאים הסביבתיים יגרמו להתפוצצות אוכלוסין של המינים הפולשים ויגרמו למינים שנראים לנו חביבים לגרום לנזק. אבל מה שברור הוא שאין דרך להחזיר את הגלגל אחורה.

על פי דוח שפרסם לאחרונה המכון לחקר ימים ואגמים על מצב הים התיכון בשנים 2013-2014, הים התיכון מתחמם בקצב של 0.1 מעלות בשנה בממוצע. בשלושת העשורים האחרונים בלבד התחמם הים בלא פחות משלוש מעלות. כך נוצרים תנאי מחיה נוספים לטובתם של הפולשים ולרעתם של המינים המקומיים שרגילים לטמפרטורות נמוכות יותר. כשהטמפרטורות הולכות ומתקרבות לאלו שאליהן רגילים היצורים הימיים שמגיעים מים טרופי דרך תעלת סואץ, הסיכוי להתיישבותם גובר.

"הפלישה אינה מעבר של תכולת בתי גידול מים סוף לים תיכון, המינים הפולשים הם האופורטוניסטים", מוסיפה ד"ר גליל. "הם חופשיים בים התיכון ממערכת האיזונים הטבעיים שבים סוף, הם משתחררים מהטורפים, מהטפילים, מהמחלות ומממשים את פוטנציאל הרבייה שלהם בביתם החדש. כך זה בחוטיות, בסיכנים, בשפמיות וגם במינים שהופיעו ממש לאחרונה כמו הכילון ארבע קו, המטוטה והשהרון. וזה יכול לקרות למינים אשר יתווספו לים התיכון דרך התעלה המורחבת. גם אם בתחילה לא ברורה מידת נזקם, הרי האפשרות שאוכלוסיותיהם תגדלנה מאוד הופכת אותם למזיקים, כדוגמת הסיכנים. הפולשים הללו ממוטטים את הבניין שהאבולוציה הקימה במשך מאות אלפי שנים".

למרות התמונה העגומה שמצטיירת, מסבירה ד"ר גליל, יש פעולות רבות שניתן לבצע על מנת לבלום את ההידרדרות של המערכת האקולוגית בים התיכון. הגבלות דייג, צמצום זיהום הים משפכים יבשתיים וימיים ופעולות ארוכות טווח לבלימת השינויים האקלימיים הם חלק מרשימת הפתרונות האפשריים. אבל גם נכונות של ממשלת מצרים לנקיטת פעולות הנדסיות שיביאו להפחתת עוצמת ההגירה מתעלת סואץ תוכל לסייע במידה ניכרת. "התעלה נחפרה על ידי בני אדם ובני אדם יכולים גם להנדס אותה בצורה שתהיה יותר אחראית מבחינה אקולוגית כפי שעשו בתעלת פנמה", מסכמת ד"ר גליל. "באמצעות שלוש זוגות של דלתות סוגרים יצרו באמצע תעלת פנמה אגם מלאכותי שיצר מכשול אקולוגי. בעבר היה קיים בתעלת סואץ מחסום אקולוגי בשל מליחות היתר של האגמים המרים, יש לשקול אפשרויות לחדשו".

(עדכון ראשון: 20:48)