פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסכין, החולצה והדוד הקבלן: השאלות המטרידות על רצח איציק מור

      שני חברים נחשדו בדקירה קטלנית, האחד הורשע והשני זוכה. מדוע התעלם בית המשפט מעדות ראייה דרמטית, למה לא התאמצה המשטרה למצוא ראיות חותכות, ומה הקשר ליזם יאיר ביטון ולרונאל פישר? האם בית המשפט שלח לכלא את האדם הלא נכון? דיווח מאולפן וואלה!NEWS

      הסכין, החולצה והדוד הקבלן: השאלות המטרידות על רצח איציק מור
      עריכה: ניר חן

      "וואי וואי, נראה לי דקרתי שלושה אנשים, נראה לי אחד מהם מת". כמה מילים שפלט נחום בן יצחק, צעיר ממעלה אדומים, הן הראיה היחידה שעליה נסמך בית המשפט כשהרשיע אותו בהריגת החייל איציק מור מחוץ למועדון "ואן גוך" בירושלים. ראיות אחרות בתיק מספרות סיפור אחר: מצלמת אבטחה במועדון תיעדה את חברו של בן יצחק, אוהד דדון, מתעמת עם מור. מצלמה אחרת צילמה את דדון לובש חולצה מגואלת בדם. נוסף על כך, חברתו של דדון העידה כי הוא הדוקר. אף-על-פי-כן, החליט שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יורם נועם להרשיע את בן יצחק ולגזור עליו 13 שנות מאסר ולזכות את דדון. תחקיר וואלה!NEWS חושף את חומרי החקירה שלא נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט, חומרים המעוררים כעת סימני שאלה במח"ש וגורמים לאי-נחת במשטרת ירושלים.

      13 שנות מאסר לרוצח החייל איציק מור: "ירצח שוב" (צילום מסך , ערוץ 1)
      ניסה להגן על חברתו. איציק מור (צילום מסך: ערוץ 1)

      אוהד דדון הוא אחיינו של הקבלן יאיר ביטון, בעל השליטה בחברת יזמות הנדל"ן "ב. יאיר", השקוע עד מעל לראש בפרשת רונאל פישר. ביטון צפוי לעמוד לדין בגין הלבנת כספים בעבור ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל. על פי כתבי האישום שכבר הוגשו בפרשת פישר, קצין להב 433 לשעבר ערן מלכה שפעל בשליחותו של פרקליט הצמרת, הדליף מידע על החקירה נגד ביטון, וזאת בתמורה לדמי שוחד. כפי שנחשף בוואלה!NEWS, במסגרת חקירה במחלקה לחקירות שוטרים, העיד מ', אחד החוקרים בצוות החקירה המיוחד שהופקד על תיק רצח החייל, על שיחה שניהל עמו חוקר משטרה לשעבר, שכיום עובד בחברת "ב. יאיר".

      לדברי השוטר, ניסה הקולגה לשעבר לשכנע אותו להחליף את גרסתו בנוגע למעורבותו של דדון בדקירה: "תשנה את העדות, נסדר לך עבודה בב. יאיר". החוקר מ' אף העיד כי מפקד מרחב ציון דאז, ניצב בדימוס ברונו שטיין, קיבל עדכונים שוטפים על ההתפתחויות בחקירה מהקצין הבכיר שפיקח עליה, ניצב-משנה מוטי אדרעי, כיום מפקד ימ"ר מרכז. באותה התקופה נרקמה החברות השנויה במחלוקת בין שטיין לפישר, חברו הקרוב של יאיר ביטון ויועצו המשפטי. פישר הוא גם הפרקליט שנשכר להגן על דדון בתיק הרצח.

      "ראיתי את המנוח נופל לרצפה, ואת אוהד רץ לאוטו"

      הרצח שעדיין ממשיך להעסיק את חוקרי מחוז ירושלים אירע באוקטובר 2009. דדון ובן יצחק הגיעו למועדון, שהספיק להיסגר מאז, לבילוי משותף עם ל', בת זוגו של דדון. החייל איציק מור בילה אף הוא במועדון יחד עם בת זוגו יעל. מור ודדון לא הכירו זה את זה ולא היו מסוכסכים – עד שפרץ הוויכוח בין ל' לבת זוגו של מור. ל' דחפה את יעל, וזו הטיחה בה: "מה נסגר איתך? את רוצה לדחוף את כל הבנות במועדון?". "הן התחילו לריב במילים, 'סתמי ת'פה, סתמי ת'פה...'.", העידה חברתה של ל'. "אוהד התערב ואמר ליעל, 'אל תתקרבי לחברה שלי, עוד מילה אחת שתגידי...' ודחף אותה". יעל מיהרה לספר לבן זוגה שדדון דחף אותה. מור ניגש לדדון ושאל אותו: "למה אתה מרים ידיים על חברה שלי?". דדון השיב: "אם אתה חושב שאתה גבר, בוא תצא בחוץ". השניים יצאו מהמועדון לרחוב כורש, ובקטטה שהתפתחה נדקר מור למוות.

      סימני השאלה בחקירת תיק "ואן גוך" (עיבוד תמונה)
      אוהד דדון בבית המשפט ב-2010 (צילום: עומר מירון)

      עדותה של ל' היא העדות המרכזית שממנה החליט בית המשפט להתעלם כמעט לחלוטין. בתחילה, כשהיא זומנה לחקירה, סיפרה ל' כי בן יצחק הוא שדקר את מור. חוקרי המשטרה לא השתכנעו כלל ועיקר; הראיות והעדויות הצביעו על כך שאדם גבוה שלבש חולצה לבנה הוא ששלף סכין ודקר את מור - תיאור שהתאים בדיוק לתיאורו של דדון. התפנית בגרסה של ל' הגיעה באופן מקרי: בזמן שנסעה באוטובוס, שוחחה הצעירה עם חברתה וסיפרה לה כי דדון הוא שדקר את מור וכי היא שיקרה למשטרה כדי לחלץ את בן זוגה. למרבה המזל, בין נוסעי האוטובוס הייתה מתמחה בפרקליטות שהכירה את התיק. ל' הוזמנה לחקירה חוזרת, שינתה את גרסתה ובהמשך העידה בבית המשפט.

      "האם נכון שהסיטואציה שבה את עומדת בבית המשפט ומעידה נגד אוהד קשה לך גם עכשיו?", נשאלה ל' בחקירתה בבית המשפט. "קשה, אבל אמרתי את האמת", השיבה ל'.

      התובע: "בחקירתך במשטרה במשך שש עדויות, את סיפרת שמי שרב עם המנוח עד הרגע שנפל היה נחום. מה התייחסותך לכך שזה מה שאמרת במשך שש עדויות במשטרה?"

      ל': "בהתחלה, לפני שאמרתי את העדויות האלה, היו כמה עדויות שיש דברים שהחוקרים שאלו ולא עניתי. אמרתי שאני שומרת על זכות השתיקה ושיחקתי משחקים וכל מיני דברים כאלה. ניסיתי לבוא לטובת מי שהיה איתי ומי שהיה חבר שלי ומי שאהבתי. אמרתי לחוקרים סתם דברים. מה שהיה בא לי, בלי לחשוב על זה. הבנתי בסופו של דבר שאני אפסיד מכך ושאני צריכה להגיד את האמת ולצאת מהסיפור כי אני אסבול בסופו של דבר".

      התובע: "לפני שהסתובבת, כשראית את הבעיטות והמכות ברחוב כורש, בין אוהד לבין המנוח, בשלב שלפני שאת מסתובבת, באיזה מרחק היית מהם?"

      ל': "שלושה מטרים".

      השופט: "בשלב הזה שאת רואה את המכות והבעיטות לפני שאת מסתובבת, היו עוד אנשים לידם?"

      ל': "לא".

      השופט: "את בטוחה?"

      ל': "אני זוכרת שאני עמדתי בצד, הם רבו. לפני שראיתי את אבירן (עד נוסף באירוע, י"א), ראיתי בצד שמאל את נחום ואבירן, ואז כשאני מסתכלת על המנוח ועל אוהד, הם ממשיכים לריב, מתעמתים ביניהם, ואז הסתובבתי לשנייה וחזרתי להסתכל ואני רואה את המנוח נופל ברצפה ואוהד רץ לכיוון האוטו".

      השופט: "כשראית את המנוח נופל על הרצפה, מי עמד לידו?"

      ל': "אוהד, הוא התעמת עם אוהד".

      השופט: "רק אוהד?"

      ל': "כן, הוא התעמת עם אוהד".

      התובע: "אשרי לי שברגע שאמרו לך שיש מצלמה, זה גרם לך, בין היתר, לבוא ולספר את האמת, לגבי אותו אירוע ספציפי".

      ל': "אחרי שהראו לי את המצלמות, אז הבנתי שגם ככה אין מה להסתיר פה - יש מצלמות".

      עדות נוספת שמחזקת את גרסתה העדכנית של ל' היא עדותו של אביה, שנמסרה למשטרה עוד בשלב שבו התעקשה ל' שבן יצחק הוא הדוקר. לדברי האב, אחרי הקטטה הגיעה ל' לבית משפחתה במעלה אדומים. הוא סיפר כי ל' אמרה לו: "אבא, היה רצח במועדון. זה אוהד".

      "ומה אם מנטרלים את העדות של ל'?"

      על אף דבריה הנחרצים של ל' על דוכן העדים, במהלך המשפט רמז השופט נועם כי הוא מבקש לנטרל את עדותה, כלומר לא להתחשב בה – דבר שלא מצא חן בעיני התובע מטעם פרקליטות מחוז ירושלים ארז פדן. "סדרת הראיות הנסיבתיות שהוא (דדון, י"א) דקר, אז אתה אומר עיקר העימות הוא איתו. אם המנוח נדקר, כנראה זה הוא, כי עיקר העימות הוא איתו, לפי מרבית העדים", אמר השופט לפדן. "לא רק זה, אדוני. אין מחלוקת שעד שנייה לפני מותו של המנוח, מי שהתעמת איתו היה נאשם 2 (דדון, י"א). אין מחלוקת בזה. השאלה היא, וזה מה שאנחנו טוענים בראיות, היא שעל פי עדותו של דדון במשטרה, וזה גם על פי עדותה של ל', בשנייה אחרונה היא סובבה את הראש ואז היא לא ראתה, אבל כשהיא סובבה שוב את הראש הוא (מור, י"א) היה על הרצפה".

      ואז הטיל נועם פצצה: "ואם מנטרלים את העדות של ל'?"

      פדן: "השאלה היא למה לנטרל אותה".

      כתבי אישום לשני החשודים ברצח איציק מור בירושלים ינואר 2010 (עומר מירון)
      שינה את גרסתו שש פעמים. אוהד דדון בבית המשפט (צילום: עומר מירון)

      שאלתו של פדן נותרה ללא תשובה. בהמשך ציין השופט כי עדותה של ל' היא העדות המרכזית והחשובה ביותר בתיק, אך עד תום המשפט שינה את דעתו. בהכרעת הדין הוא מאזכר את העדות אזכור לקוני ולא מייחס לה חשיבות יתרה: "באשר לעדותה של ל', ייאמר בקצרה, כי בהודעותיה הראשונות בחקירה היא הפלילה את נאשם 1 (בן יצחק, י"א) כמי שדקר את המנוח, ובשלב מאוחר יותר לאחר שנעצרה לחקירה, ציינה בהודעותיה כי העימות הפיזי האחרון של המנוח היה עם נאשם 2 (דדון, י"א) בלבד".

      בני משפחתו של בן יצחק סיפרו לוואלה!NEWS כי לפני הכרעת הדין, אמר עו"ד פישר לבני משפחתו של דדון שהם יכולים להגיע לבית המשפט עם סוכריות, וכך עשו. אחרי הכרעת הדין התעוררה מהומה גדולה בבית המשפט והתפתחה תגרה בין משפחתו של דדון למשפחתו של מור.

      "אוהד עושה לי: 'נחום, תהיה חבר'"

      שאלות נוספות שטורדות את מנוחת החוקרים במחוז ירושלים נוגעות לאופן המרושל שבו התנהלה החקירה. רוב העדים בתיק, ובהם ל', סיפרו כי ראו את חולצתו הלבנה של דדון מגואלת בדמו של מור. החולצה, שיכלה להיות ראיה פורנזית חותכת, לא נמצאה עד היום. למעשה, חוקרי המשטרה לא עשו שום מאמץ כדי למצוא אותה. זאת ועוד, בצילומי מצלמת אבטחה ממקום הדקירה, נראה כתם גדול על חולצתו של דדון. במשטרה משוכנעים שמדובר בכתם דם, אך לא ניתן להוכיח זאת ללא ממצאים פיזיים.

      בפרקליטות ובמשטרה מסכימים: בעוד דדון שינה גרסאות פעם אחר פעם לאורך החקירה, גרסתו של בן יצחק הייתה עקבית וסדורה. אף שברח ממקום הקטטה ונמצא במקום מסתור, לאחר שהוסגר לידי המשטרה, הוא לא סטה מהסיפור שסיפר. בעדותו, גולל בן יצחק את מה שאירע מיד לאחר שמור נדקר. הוא אף הסביר מדוע אמר את המשפט שעליו התבסס השופט בהרשעה.

      כתבי אישום לשני החשודים ברצח איציק מור בירושלים ינואר 2010 (עומר מירון)
      ברח והוסגר. נחום בן יצחק בבית המשפט ב-2010 (צילום: עומר מירון)

      "רצנו לכיוון הרכב", העיד הצעיר בפני בית המשפט, דמעות זולגות מעיניו. "אוהד היה קצת לפניי. רצנו במהירות והספקתי להדביק אותו לכיוון הרכב. הגענו לרכב באותו הזמן. כשהגענו לרכב, אוהד בא, עושה לי במילים האלה: 'נחום, תהיה חבר'. באותו הרגע לא הבנתי מה המשמעות של המילים שהוא אומר לי כאן. הוא אמר לי, 'נחום תגיד לל' שאתה דקרת כדי שהיא לא תיבהל ותילחץ, כדי שלא תעשה לי בעיות'. [...] ל' עוד לא הגיעה, חיכינו לל' בזמן שהוא אמר לי את זה. אני האמנתי למה שהוא אמר לי, שהוא לא עשה להם נזק. נכנסנו, היינו ברכב וחיכינו לל'. ל' באה והתיישבה מאחורה. זה היה אחרי שהוא ביקש ממני להגיד לה שאני דקרתי כדי שהיא לא תעשה לו בלגן, ואני לא דקרתי אף אחד. נסענו לכיוון מעלה אדומים. אני באותו רגע חשבתי שדקרו אותי, כאב לי מאוד, כי הורידו אותי על הרצפה ובעטו בי. האמנתי לאוהד, הוא היה חבר שלי הרבה שנים, היה חבר טוב שלי, לא ידעתי מה הוא עשה להם, לא ידעתי מה המשמעות של זה בכלל, של המילים האלה. באותו רגע הייתי בטוח שמה שהוא עשה להם לא רציני. לא הייתי שם, לא הייתי קרוב, לא ראיתי. ואז אמרתי לל', 'דקרתי שלושה אנשים', והמשכנו לנסוע כאילו לא קרה כלום".

      בן יצחק הבחין שדדון לא לובש את החולצה שעמה הגיע לבילוי. "שמתי לב במהלך הנסיעה שהוא לא נמצא עם החולצה עליו, שהוא נמצא רק עם גופייה", העיד בן יצחק. הוא סיפר כי הם הסיעו את ל' לביתה וכי דדון יצא ללוות אותה. "הוא נעלם לקצת זמן וחזר", ציין הצעיר בעדותו. לאחר מכן, סיפר בן יצחק, הציע דדון שהשניים יעלו לבית אחיו קובי כדי לבחון באור את הפגיעות שספג בן יצחק.

      "החנינו את הרכב ובאותו הזמן אוהד לקח את החולצה שלו ועוד כמה דברים מהרכב", המשיך וסיפר בן יצחק. "אם אני לא טועה, הוא לקח מהאוטו שלי בגדים של אחים שלי הקטנים. יש לי אחים בגן והם משאירים את הבגדים שלהם לפעמים ברכב, כמו גופיות וחולצות. הוא אסף את החולצה שלו, ואני עמדתי בצד השני. אני מתחיל לראות אותו משחק עם הידיים שלו, מנגב את הידיים. הוא לקח את הגופייה של אח שלי והתחיל לעשות איתה משהו, לנגב איתה משהו, לא בדיוק קלטתי. עטף את הכול, גלגל את זה כזה וזרק את זה מתחת לבית של קובי לתוך שיחים, שם את זה בשיח שם".

      לדברי בן יצחק, הוא הראה לאחים דדון את פצעו והם אמרו לו שהוא לא נראה חמור. "אחרי שאוהד יצא מהמקלחת הם הסתכלו במחשב", המשיך והעיד. "הם ראו שניהם כתבה באינטרנט, שיש פצועים, או פצוע קשה. אוהד בא אומר לי שזה לא קשור אלינו. האמנתי לו, חבר שלי, בסדר - לא קשור אלינו. אני לא ידעתי שכורש זה איפה שה'וואן גוך' נמצא".

      כתבי אישום לשני החשודים ברצח איציק מור בירושלים ינואר 2010 (עומר מירון)
      "אוהד לקח את החולצה שלו ועוד כמה דברים מהרכב". בן יצחק (צילום: עומר מירון)

      בשלב זה, הסביר בן יצחק מדוע החליט לברוח. "אוהד קיבל שיחת טלפון לפלאפון שלו או של אח שלו קובי, לא זכרתי בדיוק. הוא אמר לי ככה: 'נחום, הם עולים למעלה אדומים עם אחים שלהם הגדולים, לפגוע בי ובך להרוג אותי ואותך, בוא נברח'. הוא דיבר על לברוח לירדן. לא הבנתי בדיוק למה, לא הבנתי - מה לברוח לירדן. באותו רגע שהוא אמר לי את זה, אמרתי, אני הולך לאבא שלי לבית. נבהלתי שהוא אמר לי את זה. רציתי לברוח מהאיומים. באותו רגע פחדתי, אז הלכתי הביתה, סיפרתי לו מה קרה, הוא התעצבן עליי, ארזתי והלכתי, עזבתי את הבית".

      בית המשפט: "מדוע ברחת מהבית מלכתחילה, אם לפי גרסתך לא עשית דבר?"

      בן יצחק: "אחד, אני פחדתי, כן. אוהד אמר לי שבאים למעלה אדומים וכשהוא אמר את זה הוא בדיוק קיבל שיחת טלפון, אז אני האמנתי לו. דבר שני, אוהד היה חבר שלי, לא רציתי להפליל אותו, וגם פחדתי מאח של אוהד. קובי לא חבר שלי, קובי, אח שלו, במעלה אדומים הרבה פוחדים ממנו, הוא נחשב מישהו שלא כדאי להתעסק איתו. אז נבהלתי וברחתי".
      במשך שלושה שבועות, חי בן יצחק בחופי בצפון ושמר על קשר עם אביו בלבד. בסופו של דבר הוביל האב את המשטרה אל בנו, בתמורה לאי-חקירה בנושא זה. בני משפחתו של בן יצחק בטוחים: המניפולציה שעשה לו דדון היא שהביאה לבריחה, שהעמיקה את הסתבכותו בתיק. דדון, מנגד, הלך מיד למשטרה בהמלצת עורך דינו פישר. בחקירה, הוא שינה את גרסתו כשש פעמים.

      "אמרנו לו אין סכין. לא מצאנו"

      צוות החקירה המיוחד שהופקד על ניהול חקירת רצח החייל מנה שלושה חברים: ראש צוות החקירה י' ושני חוקרים בכירים ממרחב ציון. דברים שאמר על י' אחד משני החוקרים, מ', הוקלטו והועברו למח"ש, והקלטה זו היא שהביאה לעניין המחודש בפרשה. בזכות ההקלטה זומן מ' למסור עדות וסיפר לחוקרים על ההצעה להטות את עדותו. בהקלטה נשמע מ' תוהה כיצד ייתכן שהחוקר הבכיר י', שנקלע למצוקה כלכלית, הצליח במהלך משפט רצח החייל למכור שתי חנויות שהיו לו במרכז מסחרי השייך לחברת "ב. יאיר" של יאיר ביטון, ובמקביל אף קיבל הצעת עבודה מבכיר במרכז המסחרי.

      בתחילת הדרך, לחוקרים לא היה ספק כי מי שגרם למותו של מור הוא דדון. עם זאת, באופן תמוה למדי, אותן הראיות שביססו את אשמתו של דדון קיבלו משמעות אחרת לחלוטין כאשר התיק הגיע לבית המשפט – והצביעו בעיקר על רשלנות המשטרה, כפי שראש צוות החקירה י' הודה פעם אחר פעם בפני בית המשפט.

      הקצין, שהעיד בפני בית המשפט, השתמש לא פעם ולא פעמיים בצמד המילים "לא זוכר", בין היתר כאשר תיאר את החיפוש אחר כלי הרצח, שנעשה בעקבות עדותה של ל'. בחיפוש, שלא התאפיין באינטנסיביות יתרה, השתתפו י', החוקר מ' וקצין בכיר נוסף במחוז. "אני לא זוכר בדיוק את הסיטואציה", העיד י' בפני בית המשפט. "הגענו, אמרנו לו (לאדרעי, י"א) אין סכין, לא מצאנו, הוא דיבר איתה (עם ל', י"א) כמה מילים".

      רונאל פישר, בית משפט המחוזי ירושלים, 10 ביוני 2015 (נועם מושקוביץ)
      ניסה להביך את ראש צוות החקירה. עורך הדין רונאל פישר בבית המשפט, בחודש שעבר (צילום: נועם מושקוביץ)

      בחקירה הנגדית בבית המשפט, עשה פישר כל שביכולתו כדי להביך את י', שהמחלקה לחקירות שוטרים בודקת כעת את עדותו במשפט. בין היתר, שאל פישר את י' שאלה מכשילה על השחזור השני של הדקירה שנעשה עם ל', שחזור שבמהלכו היא שינתה את גרסתה. מסיבה לא ברורה, השחזור הראשון, שבו היא הפלילה את בן יצחק, לא צולם.

      פישר: "אחרי שהראית לה את המצלמה וקראת לה שקרנית, פתאום כשהגרסה מתהפכת ומתאימה לתפיסה שלך (שדדון דקר את מור, י"א), מגיעה מעבדה ניידת לתעד את זה. האם אתה יכול להסביר מדוע מבין שני השחזורים, בחרת לתעד את הגרסה השנייה?"

      י': "ברגע שקיבלנו שחזור שונה, הזמנו מעבדה ניידת לתעד את השחזור האחר והשונה".

      בית המשפט: "מדוע לא הזמנתם מעבדה ניידת גם ביציאה הראשונה?"

      'י: "אין לי תשובה".

      בהמשך, שאל פישר מדוע לא תיעד י' שיחה בין אביו של בן יצחק לבין בנו. י' שב והודה: "אין לי הסבר".

      גם כשנשאל מדוע סרט מצלמת האבטחה, שבו נראה העימות ברחוב כורש, נקטע באופן תמוה ל-18 שניות - בין הוויכוח בין דדון למור לבין נפילתו של מור ארצה - ענה י' תשובות מתחמקות.

      "החוקר שלף ארבע שניות מתוך הסרט והוא הסרט שהוא הציג לכל העדים, הסרט שהוא עשה בו שימוש, ארבע שניות האלה הן דווקא בתנועה של שני אנשים, אבל זה נקטע. זה קופץ מ-07 ל-25. ידוע לך שיש קטיעה כזו?", נשאל החוקר על ידי פישר.

      י': "אני לא זוכר שיש קטיעה. זה יצא קצת יותר מארבע שניות".

      לפי ההסבר שסיפקה המשטרה לקפיצה בסרט, מצלמת האבטחה שתיעדה את העימות - מצלמה המותקנת על גג בניין הפרקליטות – אינה מצלמת כשהיא לא מזהה תנועה.

      פישר המשיך להטיח בי' את מחדלי חקירה, והקצין המשיך לספק תשובות מבולבלות: "אני אומר לך שלמעט מזכר של קדוש (חוקר נוסף, י"א), לא בעדות, לא בצילום וידאו, לא באודיו, אין לנו תיעוד על מה הוקרן לל', איך הוקרן לה, איך היא הגיבה ואיך הסרט הוצג לה".

      י': "אני כמעט ב-99.9% בטוח של' ראתה את הסרט תוך כדי שגבו ממנה עדות וזה מתועד בעדות שלה".

      פישר: "ואם זה לא כך, זה לא בסדר?"

      י': "אם זה לא כך, זה לא בסדר".

      שאלה נוספת, שעליה ענה י' כי הוא טעה כראש צוות החקירה, נוגעת לאי-ניהול יומנים. "יכול להיות שטעיתי בשיקול דעת", השיב י'. "נשפטתי משמעתית על כך שלא ניהלתי יומן, בעיקר כיוון שחשבתי שמדובר בצוות קטן".

      כמו כן, הוא התקשה לזכור מדוע לא נמצא בתיק תיעוד לבדיקת די-אן-איי שנעשתה לנחום בן יצחק והצביעה על התאמה שלילית. הוא השיב גם כי הוא לא זוכר מדוע לא שאל את בן יצחק על שרשרת ועל תליון שנמצאו בזירה, ודווקא את דדון כן.

      הקלטה נוספת בפרשת ב. יאיר (נועם מושקוביץ)
      חברו הקרוב של פישר. יאיר ביטון (צילום: נועם מושקוביץ)

      "לי' היו שתי חנויות במרכז המסחרי", נשמע החוקר שמעיד במח"ש בהקלטה. "הוא ניסה למכור אותן לבעל החנות למטה וניסה למכור אותן לי ולא הצליח. פתאום בתקופה של המשפט הוא משום מה הצליח למכור אותן". במחלקה לחקירות שוטרים לא סגרו בינתיים את התיק ואף מתייחסים אליו ברצינות רבה, אך מתקשים להמשיך לחקור את הפרשה, בעיקר לאור קשר השתיקה שקיים במשטרה. הזיכוי של דדון הדהים את הפרקליטות ובפרט את התובע פדן. עם זאת, בפרקליטות החליטו משום מה לא לערער על ההחלטה.

      "אם הראיות יתגלו כנכונות, זו ללא ספק רעידת אדמה אפילו יותר גדולה ממה שהיה עד כה", אומר גורם בכיר במשרד המשפטים. "כרגע אין מידע נוסף תומך שיכול להוביל לחקירה גלויה. אבל זה יכול להשתנות בן רגע".

      כתבי אישום לשני החשודים ברצח איציק מור בירושלים ינואר 2010 (עומר מירון)
      היחיד שברח אחרי האירוע הטראגי? בן יצחק (צילום: עומר מירון)

      עו"ד נטלי שטרול, שייצגה את דדון, יחד עם עו"ד פישר, מסרה בתגובה, כי "העובדות המופיעות בפרסום אינן נכונות ומצביעות על מגמה ברורה לנסות ולבנות מציאות שקרית המטילה דופי וסימני שאלה במקום שהתמונה הייתה ברורה לחלוטין". לטענתה, "כתוצאה מחקירת העדים בבית המשפט ברור שאין אמת בטענה ש-ל' שינתה את עדותה אחרי שפגשה את המתמחה של הפרקליטות. מי שטוען זאת לא למד את התיק ולא מבין דבר על מה שהתרחש בבית המשפט במהלך ניהולו. מה עוד, שאפילו הפרקליטות לא טענה כך מעולם. ל' שינתה את עדותה והחלה לייצר גרסה, התואמת את רצון חוקרי המשטרה להפליל את אוהד בכל מחיר, לאחר שכבלו אותה למיטה בצינוק, כפי שהוכח במשפט, וביצעו איתה שורה ארוכה של פעולות חקירה שאף אחת מהן לא תועדה על ידי השוטרים. לאחר זמן מה, כששוחררה, שבה וטענה גם בפני הפרקליטות, שהשוטרים הכניסו לה מילים לפה נגד אוהד וכי עדותה, כאילו ראתה את אוהד מתעמת עם המנוח, הייתה שקרית. בית המשפט לא יכול היה לתת אמון בעדות שלה, ובצדק, משום שהשתנתה כמטוטלת, ולכן גם החליט להתעלם ממנה".

      עו"ד שטרול הוסיפה: "כל מי שינסה לערער או להרהר אחרי החלטת בית המשפט המחוזי לזכות את אוהד דדון ולהרשיע את נחום בן יצחק בהריגת המנוח, יצטרך לחצות משוכה גבוהה שבית המשפט נתן לפרקליטו של בן יצחק הזדמנות לענות עליה והוא לא היה מסוגל. לפי עדותו של נחום עצמו וגם לפי עדותה של ל', נחום בן יצחק אמר שניות לאחר אירוע הדקירה, בנוכחותה של ל' ובנוכחות אוהד דדון, 'וואי וואי וואי דקרתי שלושה אנשים נראה לי אחד מהם מת'. הוא אף חזר על הווידוי בפני גיסתו של אוהד שהעידה במשפט, שעדותה לא נסתרה בחקירה נגדית חרף ניסיונו של פרקליטו של בן יצחק. חף מפשע הוא לא וגם לא יכול להיות. אוהד לא הציע מעולם לנחום לברוח. גם טענה זו, כמו טענותיו האחרות של נחום, הוכחו כשקריות ונדחו באחת בהכרעת בית המשפט שקבע שעדותו של נחום לא אמינה. היחיד שברח אחרי האירוע הטראגי היה בן יצחק, מי שהפרסום מנסה לצקת אמינות בגרסתו, שאינה אלא גרסה שלמד ותכנן היטב במהלך תקופת מנוסתו. אוהד, לעומת זאת, התייצב מיד לאחר האירוע בתחנת המשטרה. אדם שיש לו מה להסתיר - בורח. אדם שמתחבא במשך חודשיים, כפי שעשה נחום, יודע שהוא הרג. אדם שאין לו מה להסתיר – נוהג אחרת ומתייצב מיד לחקירה".

      "חולצתו של אוהד לא הייתה מוכתמת בדם"

      עו"ד שטרול הדגישה כי ראוי להעמיד עובדות על דיוקן. "אין אף לא עד אחד שטען שראה את אוהד דוקר את המנוח, בניגוד לעולה מתוך הפרסום", אמרה. "להיפך, במהלך המשפט הובאה עדות מטעם המדינה כי ברגע הדקירה נחום נראה ליד המנוח, בעוד אוהד היה מרוחק מהם. באשר לסרט האבטחה, אנו עדיין ממתינים בקוצר רוח להסבר התמים שיסביר איך סרט אבטחה, שמצלם רק כשיש תנועה, נקטע דווקא בשניות הקריטיות בהן נדקר המנוח על ידי נחום. סנגוריו של אוהד טענו שהסרט ערוך. המדינה ונחום בן יצחק לא הוכיחו אחרת. הניסיון הכושל להלביש את התיק על אוהד דדון נחשף במהלך המשפט, עד שהפרקליטות עצמה נאלצה להודות שהודחו לכל הפחות ארבעה עדים במהלך החקירה להעיד שקר כנגד אוהד דדון. בדיוק כפי שהפרקליטות נאלצה להודות שלא פעלה להוכיח שהכתם הנטען על חולצתו של אוהד הוא למעשה כתם צל – כפי שהוכח לימים על ידי הסנגוריה. חולצתו של אוהד לא הייתה מוכתמת בדם והניסיון של הפרקליטות והמשטרה לטעון זאת במשפט נכשל משום שהתברר כי המומחה מטעם המשטרה שעסק בנושא כלל לא בדק זאת למרות שהיה יכול".

      "באשר לעדותו של י'", אמרה , "היא אך חוליה נוספת בשרשרת הארוכה של המעשים והמחדלים שנועדו להטיב עם בן יצחק ולהביא להרשעתו של אוהד דדון בכל מחיר. הכול במסגרת התנהלות פסולה ובלתי חוקית שנפרשה באריכות, בצירוף ראיות, כבר לפני שלוש שנים בפני המחלקה לחקירות שוטרים אך לא נחקרה על ידה עד עצם היום הזה. כל הסיפורים הרכילויות והשמועות שנוגעות לניסיונות כביכול, מאחורי הקלעים, להשפיע על עדויות שוטרים, נחקרו, נבדקו ונמצאו נעדרי כל אמת וחסרי כל בסיס במציאות".

      "לו הפרקליטות הייתה חושבת, כנטען בפרסום, שפסק הדין של השופט יורם נועם לא היה מנומק כראוי ומעלה סימני שאלה – הם היו מגישים ערעור על הזיכוי של אוהד דדון. הפרקליטות לא ערערה על זיכויו המלא והמוחלט של דדון ומכאן, שאף לשיטתה פסק הדין מוצדק, נכון ומנומק להפליא. לפיכך, כל הטענות המופיעות בפרסום הן לכל הפחות טענות שפרקליטות המדינה סבורה שאין בהם ממש. שום פרסום מגמתי לא ישנה את העובדות הללו", סיכמה עו"ד שטרול את דבריה.

      (עדכון ראשון: 16.7 18:30)