המטען בפגוש ו"הנעדר בחו"ל": כשאברג'יל ניסה לחסל את "הזאב"

עם עליית ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל והתבססותו, אנשיו סימנו גם את האיומים המרכזיים למעמדו של הארגון. אחד מהם היה זאב רוזנשטיין, "הזאב", שאברג'יל ראה בו אויב מספר 1. ביוני 2003 החליט אברג'יל שיש לרצוח את העבריין רוזנשטיין במשרד הנסיעות שבבעלותו, בכיכר פלומר שבתל אביב. אברג'יל פנה לאחד מחברי הארגון, שלימים יהפוך לאחד מעדי המדינה בחקירה נגד הארגון, במטרה לבחון עמו אם ביכולתו להרכיב מטעני חבלה לשימוש הארגון. הוא השיב בחיוב.

התכנית הייתה כזו: אברג'יל ואנשיו יטמינו מטען חבלה רב-עוצמה שיופעל באמצעות שלט רחוק, בתוך מכונית שתחנה ליד המשרד של רוזנשטיין. את כלי הרכב גנבו אנשי הארגון במודיעין וזייפו את לוחית הרישוי שלו. הפגוש פורק ממנו, המטען הוטמן והפגוש הורכב בחזרה. המטען הכיל ארבע לבנות חבלה במשקל של חצי קילו כל אחת, ארבע אצבעות חומר נפץ ונפצים. כמה ימים לאחר מכן, חנה כלי הרכב הממולכד בסמוך למשרדו של רוזנשטיין, כשחזית הרכב לעבר דלת המשרד.

ביום שלמחרת תצפתו אנשי הארגון על הרכב וחיכו להגעתו של רוזנשטיין. כאשר זיהו אותו מתקרב למשרד, לחץ אחד מאנשי הארגון על השלט והפעיל את המטען. הפיצוץ היה עוצמתי, ומיד לאחריו נמלטו אנשי אברג'יל, כמו גם רוזנשטיין, ואנשיו נפצעו בדרגות שונות. האדם שהפעיל את המטען הוברח עוד באותו היום לחו"ל מחשש שידבר, ונעלם כעבור זמן מה בדרום אפריקה.

במהלך החקירה, האזינו החוקרים לשיחות ושמעו התנהלות סביב בחור מסוים, שכולם שמרו עליו שלא יצא לבד. שני עדי המדינה שגויסו סיפרו גם הם על בחור מוזר ששומרים עליו בחו"ל. ביחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז תל אביב החליטו לעשות תרגיל והכניסו את הבחור לרשימת הנעדרים, והתחילו לזמן אנשים שמכירים אותו. כך הגיעה אליהם בת הזוג של אותו בחור וסיפרה שיום אחד הוא פשוט נעלם - יום לאחר ניסיון החיסול של רוזנשטיין בגני התערוכה. היא המשיכה וסיפרה שכמה ימים לאחר מכן הוא התקשר אליה מבלגיה, סיפר שהוא מוחזק שם בניגוד לרצונו ושהוא לא יכול להגיד לה למה, אבל שתפתח עיתון - זה קשור לרוזנשטיין.

הכישלון לא ריפה את ידיו של אברג'יל, ואולי אפילו חיזק את רצונו לראות את רוזנשטיין מת. חברי הארגון המשיכו באיסוף מידע בנוגע לתנועותיו ושגרת יומו של רוזנשטיין כדי למצוא שעת כושר נוספת להביא למותו. בסביבות אוקטובר 2003 זימן אברג'יל את אבי רוחן ושני חברי ארגון נוספים, שהפכו גם הם בסופו של דבר לעדי מדינה, לבלגיה. שם הם החליטו לנסות פעם נוספת לחסל את רוזנשטיין, הפעם במשרד המרת הכספים שנהג לפקוד באופן קבוע ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. הוחלט להטמין מטען חבלה רב-עוצמה על גג המבנה.

מי שהרכיב את המטען הפך גם הוא לימים לעד מדינה. בפגישה ב"קאנטרי דקל" עם אנשי הארגון הוא מנה את המרכיבים שלהם הוא זקוק כדי לייצר את המטען. למחרת חיכה לו מתחת לבית תיק ובו המרכיבים. המטען המוכן הונח על גג הצ'יינג', וכמה שבועות לאחר מכן הגיע לשם רוזנשטיין, מלווה במאבטחיו. כשיצא מכלי הרכב שלו ונכנס למקום, הופעל המטען באמצעות השלט. רוזנשטיין שוב ניצל, אך הפעם שלושה חפים מפשע נהרגו.

לאחרים שהסתכסכו עם יצחק אברג'יל היה פחות מזל: במהלך מפגש שיזם עם עד המדינה ד"ד, אמר אברג'יל כי דוד ביטון, המכונה דיידונה, נוהג "ללכלך" על חברי הארגון, ועל כן יש לגרום למותו. בשיחה עם מוטי חסין סיכמו השניים שצריך לעשות לדיידונה "כיפה אדומה": חסין, שהיה האיש שאחראי על כיפות אדומות בארגון, יביא אותו במועד שייקבע מראש למקום מפגש מוסכם באחד מהמועדונים שאליהם נהג לצאת ולבלות, ושם יבוצע הרצח. האיש שעליו הוטל לבצע את הרצח צויד באקדח 9 מ"מ גנוב.

כמה ימים לאחר מכן הגיעו חסין ודיידונה למועדון הקסטל בחולון. חסין, שהלך לידו, סימן בתנועת ראש כי הוא המטרה. כאשר יצא דיידונה מהמועדון, התקרב אליו האיש המצויד באקדח וירה בו שתי יריות. אחת מהן פגעה בגבו וגרמה למותו. מיד לאחר מכן נמלטו חסין והיורה על גבי אופנוע של חבר, ולאחר מכן נטשו אותו יחד עם האקדח בסמוך למקום החיסול. על המקרה הזה התוודה חסין באוזניו של עד המדינה.

בכתב האישום נגד אברג'יל תואר מקרה נוסף, של בלדרית סמים שהייתה אמורה להעביר קוקאין מדרום אמריקה לאירופה, אך נעלמה – והסמים איתה, לאחר שלא היה מי שיבוא ולקחת אותם ממנה מכיוון שאנשי הארגון היו בבריחה. לאחר ויכוח בנוגע לזהותו של האחראי על כך, איש לא הגיע לבית המלון שבו שהתה, והיא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

המקרה הוביל לוויכוח קשה בשאלה מי אחראי לשלם את הכסף שירד לטמיון עם היעלמותה. הוויכוחים האלה עלו בהאזנות של המשטרה ויצרו מלאי חדש של ראיות, כולל על יצחק אברג'יל עצמו, שלא אהב, בלשון המעטה, את ההפסד שספג בעקבות היעלמות הבלדרית ורשלנותם של אנשיו.

גם כתב האישום השני שהוגש אתמול, נגד ריקו שירזי, מקורו במחלוקת על ענייני כספים. שירזי ואדם נוסף, אסי יריב, מואשמים בשידול לרצח. בשנת 2000 ישבו שירזי ואדם בשם סאשה זלוצ'בסקי יחד במאסר. זלוצ'בסקי גילה לשירזי כי אסי אבוטבול מתכנן לרצוח אותו כחלק ממאבקי שליטה, ובפברואר 2003 נלכדו ליד ביתו של שירזי עבריינים חמושים שתכננו לירות בו למוות.

את הרכב ששימש אותם שכר גיא יחזקאל, מקורבו של אבוטבול. זלוצ'בסקי סיפר לשירזי וליריב כי אבוטבול הזמין ממנו את הרצח של שירזי תמורת סכום של 50 אלף דולר, ואילו שירזי ויריב הפכו את ההצעה והציעו לו 50 אלף אירו כדי לרצוח את אבוטבול. יחד עם חברו, שהפך בהמשך לעד מדינה, רצח זלוצ'בסקי את יחזקאל במכוניתו בשולי הכביש מחוץ לברלין. חברו של זלוצ'בסקי, עד המדינה, הגיע לארץ לאסוף את הכסף, ואת המימון סגרו השניים עם מקורבו של אברג'יל.

אלא שאז הגיע השלב לעלות מדרגה, ולרצוח את אבוטבול עצמו, שהיה אז בפראג. לזלוצ'בסקי ולחברו הובטח תשלום של חצי מיליון דולרים על העבודה. בשלב הראשון, הם קיבלו שקית ובה כ-50 אלף אירו במזומן על מנת לרכוש אמצעים לרצח. כמבצע התכנית לרצוח את אבוטבול בחרו זלוצ'בסקי וחברו במקורבם יעקב מושאילוב, שבאוגוסט 2004 זרק לעבר הג'יפ הממוגן של אבוטבול רימון יד כאשר הגיע לקזינו רויאל בפראג. הרימון התפוצץ וגרם לפציעת עוברי אורח ולנזק לרכבו של אבוטבול.

משנוכח מושאילוב כי אבוטבול נותר ברכבו ולא נפגע, נמלט במהירות מהמקום. אלא ששירזי התלבט בעניין התשלום – האם מדובר בדולר או באירו? הוא התעקש לקבל החזר של 50 אלף אירו – ולא דולר כפי שהובטח לו, לטענתו, ורוחן פנה לברר אצל בכירי ארגון אברג'יל. השיחות האלה נקלטו בהאזנות המשטרה. אם שירזי רק היה סופג את ההפרש הקטן בין הדולר לאירו, אמר השבוע גורם המקורב לחקירה, אולי לא היה מוגש נגדו כתב אישום.