פיצוץ עז החריד את רחוב יהודה הלוי בתל אביב בדצמבר 2003. התקופה היא תקופת פיגועים. בתחילה חשבו כי מדובר באירוע לאומני נוסף, אולם עד מהרה מתברר כי מדובר בפיצוץ מטען חבלה על רקע פלילי, שמטרתו הייתה ככל הנראה העבריין זאב רוזנשטיין שבדיוק יצא מהצ'יינג' שבו הונח המטען. האירוע, שקיבל את התואר "פיגוע פלילי", גבה שלושה קורבנות שחלפו במקום: נפתלי מגד, בנו של בעל העסק, רחמים צרויה ומשה מזרחי. עוד 51 אנשים נפצעו.
הזרקור מופנה לארגון של יצחק אברג'יל. ניסים מרום, איש פרקליטות מחוז תל אביב שמחזיק בתיק, מתחיל לחקור את הנושא והופך לאיש לענייני אברג'יל. מאוחר יותר מגויס עד מדינה בשנת 2008, לא לפני שבארגון הפשע מנסים לחסל אותו ביפן לאחר עימות עם אחד מאנשי הארגון. הוא קבע עם עוד שניים לחכות לו מחוץ למועדון והשלושה הגיעו למקום ברכב. השניים הוציאו את אותו אדם מהמועדון ועד המדינה החל להכותו. כשהגיע לפתוח את דלת הרכב ולהוציא את סכיניו, הדלת הייתה נעולה. שני חבריו לארגון לא פתחו לו אותה. אז התנפל האיש שאותו בא להרוג וחתך אותו בצווארו באמצעות סכין שהייתה ברשותו. לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום והעד נותר על הארץ כשהוא מתבוסס בדמו. הוא נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים. בשנת 2008, הוא הופך לעד מדינה נגד אנשי הארגון בארצות הברית ובפרקליטות מבינים שיש לו מה לתת גם להם. הוא שופך אור על מאורעות הפיגוע הפלילי וניסיון חיסול נוסף אולם הראיות, ללא דבר מה נוסף, לא מספיקות לגיבוש כתב אישום. למרות מעצרים בפרשה של אנשי ארגון אברג'יל הם משתחררים. התיק נתקע.
נקודת המפנה הייתה יוזמה של אנשי הפרקליטות לפנות לעד נוסף שנמצא באותו זמן בדרום אמריקה, בשיתוף פעולה עם ראש אגף החקירות לשעבר יואב סגלוביץ', לאחר שזיהו כי המצב בעייתי שבו הוא נמצא עשוי לגרום לו לשתף פעולה. נציגים מישראל נוסעים אליו. התיק הופך להיות בטיפול משולב של פרקליטות מחוז תל אביב, פרקליטות מחוז מרכז המחלקה הבינלאומית, להב 433 והיחידה המרכזית (ימ"ר) תל אביב. תחילה הוא מסרב, אך בהמשך מחליט לחתום כשמצבו מחמיר. אבל אז מוחלט במדינה שבה הוא נמצא לא להעבירו לישראל. לאחר הליך משפטי של יותר משנתיים שבו סייעו גם ממשרד החוץ, לאחר שנציגים מישראל מצליחים לשכנע את השופט שקבע כי לא יעבור לישראל את חשיבות העברתו, בסיוע פרקליט המדינה שי ניצן שמתעקש על הנושא הוא הופך לעד המדינה השני בתיק. בפברואר 2015 החקירה מתקדמת לכיוון מצב ה"פרוץ" בחקירה.
מכאן, החלקים החלו להסתדר כמו פאזל. חמישה עדי מדינה נוספים סומנו במהלך החקירות ואכן הפכו לעדי מדינה. אתמול הוגשו שני כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב: נגד ארגון אברג'יל על ניהול ארגון פשיעה, רצח ועבירות סמים, ונגד ריקו שירזי ואדם נוסף על שידול לרצח. הם מצטרפים לכתב אישום קודם שהוגש במסגרת הפרשה בשבוע שעבר. פרשה 512 כוללת צוות של 11 פרקליטים מפרקליטויות מחוז תל אביב (פלילי) ומחוז מרכז בראשות עורך הדין ניסים מירום מפרקליטות מחוז תל אביב. הצוות כולל את עורך הדין גיא גורן, אלכסנדרה קרא, ניר ביטון ואיריס רמתי מפרקליטות מחוז תל אביב, ומיכל מזור קולר, נתנאל בוג'ו, איתן פינקלשטיין, דנה אלון, אילה אורן והילה כהן מפרקליטות מחוז מרכז.
כתב האישום נגד אברג'יל מתפרש על פני 70 עמודים וכולל 18 נאשמים, 13 אישומים, שישה עדי מדינה ויותר מ-600 עדים מטעם התביעה. הוא מתאר ארגון פשיעה בינלאומי בראשותו של יצחק אברג'יל, ארגון חובק עולם שפעל בתבנית מאורגנת והיררכית בשנים 2006-2002. הארגון חולק לזרועות: הזרוע האירופית הייתה בבלגיה ובספרד, הזרוע היפנית פעלה במזרח הרחוק וזרוע נוספת פעלה בישראל.
כל קבוצה בארגון פעלה באופן עצמאי לקידום מטרות הארגון. בראש כל אחת מהקבוצות עמד מנהל שהיה בקשר ישיר עם אברג'יל וקיבל ממנו הנחיות, תוך כדי מידור מושלם בין הקבוצות והבכירים. כל קבוצה שנזקקה קיבלה את הגב ואת העוצמה של ארגון אברג'יל, על כל המשמעויות הנגזרות מכך.
למימון פעילויותיו, עסק הארגון, בין היתר, בעסקאות סמים, בכללם קוקאין ואקסטזי בכמויות עצומות, העברתם ממדינות דרום אמריקה והפצתם במדינות אירופה, ארצות הברית, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה, יפן וישראל, בשווי כולל של כ-228 מיליון שקלים. ברווחים ממכירתם והברחתם רכש הארגון כלי נשק שונים, מטעני חבלה, רימונים, טילי לאו ואמצעי לחימה אחרים.
עוד שימשו הרווחים לתשלום לאנשי הביצוע של הארגון, שכירת כלי רכב, שכירת דירות מסתור ברחבי העולם, רכישת כרטיסי טיסה ודרכונים מזויפים וייצוג משפטי והפקדת סכומי כסף עבור חברי הארגון שהיו עצורים או אסירים בחשבון ה"קנטינה" בבית הסוהר.
יצחק אברג'יל, שמואשם בעמידה בראש ארגון פשיעה, הוא הקודקוד שעל פיו יישק דבר: אישיותו מתוארת בכתב האישום ככריזמטית וכוחנית כך רכש את נאמנותם של אנשיו, תוך הטלת אימה. הוא קבע את חלוקת הרווחים ותיעול הכספים להוצאות.
"העסקה הגדולה"
ב-2002 חברה לארגון הקבוצה של אבי רוחן, שעסקה בעבירות סמים, וקבוצה עבריינית בראשותם של עד המדינה השני ושמעון זריהן שעסקה בעבירות של ניהול בתי הימורים. במהלך שנה זו הכריזו האחים אברג'יל ורוחן על סכסוך בין הארגון לעבריין זאב רוזנשטיין, העבריינים ממשפחת אוחנה, והעבריינים פליקס אבוטבול ואסי אבוטבול - מה שמכונה "המשפחות היריבות" - על רקע החשד של יצחק אברג'יל כי המשפחות היריבות חברו יחדיו והן אחראיות לרצח אחיו יעקב אברג'יל.
אחד האישומים שנחשפו בפרשה כונה "העסקה הגדולה". ב-1998 רכשו מנשה אליהו ואשר אבוטבול כ-800 קילוגרמים של קוקאין, אותם הסליקו בתוך גלגלי ברזל המורכבים במכונה תעשייתית בפרו. בשנים 2002-2001, לאחר מותו של אליהו, פנה אדם בשם אלי לוי לאבי רוחן וסיפר לו על הסמים המוסלקים. לאחר דין ודברים השניים סיכמו על שותפות בחלוקת הסמים בתמורה לעזרתו של רוחן ועד המדינה ג.ג בהעברת המכונה מחוץ למדינה הדרום אמריקאית. לוי וג.ג טסו לספרד במטרה להקים חברה שבאמצעותה יעבירו את המכונה מפרו לאירופה, אבל לא הצליחו לקדם את התכנית. הם עזבו את ספרד, ועד המדינה, יחד עם רוחן, הקימו שותפות חדשה בתמורה לעזרה בהעברת המכונה מחוץ לפרו. בפברואר 2002 נערכה פגישה בין רוחן, לוי, ג.ג ומאיר אברג'יל. במהלכה סוכמה השותפות ונקבע כי ג.ג ייפגש בפרו עם אשר ומוטי חדד, אנשי קשר מטעמו של מאיר אברג'יל, במטרה להעביר את המכונה מפרו לקנדה.
תכנונים זה דבר יפה בתיאוריה. במציאות, רוחן והאחים אברג'יל ערכו פגישה נוספת במקום מבודד בסמוך להרי ים המלח, וסיכמו - בניגוד להסכמות הקודמות - כי לאחר שהמכונה תועבר לצפון אמריקה, יימכרו הסמים באמצעות מוטי חדד, והתמורה תתחלק בין ג.ג, האחים אברג'יל ורוחן, ללא שותפות עם אלי לוי.
התכנית יצאה לפועל: המכונה הגיעה לקנדה ובסמוך לכך נפגשו אנשיו של רוחן במחסן של סמי ביטון, חבר הארגון תושב קנדה, שם אוחסנה מכונה. הנוכחים פתחו את אחד הגלגלים והוציאו מתוכו כ-60 קילוגרמים של קוקאין. נקבע כי סמי ביטון יהיה שותף בכך שיהיה אחראי הן על אחסון ושמירת המכונה עד לסיום מכירת הסמים והן על הלבנת כספי העסקה. בתמורה לכך יקבל כ-10% מכספי מכירת הסמים. הקוקאין נמכר בקנדה ב-22 אלף דולר קנדי לקילו, כ-70 אלף שקלים.
מצג שווא והשקעה כושלת
הכספים הולבנו באמצעות העברות בנקאיות שביצעו סמי ביטון או מוטי חדד לחשבון של ג.ג בישראל. חלק מהכספים הפקיד בחשבון של חברת Sanielle Finance בקנדה שבשליטתו. בכך יצר מצג כוזב ולפיו הכספים שהופקדו בחשבונו של ג.ג הם החזר השקעה כושלת שביצע לכאורה עד המדינה בחברת סניאל. יצחק אברג'יל קיבל את כספי המכירה בפגישות באירופה, וסכום של כעשרה מיליון נשאר בידי הקבוצה של רוחן.
כספים אלה, טוענים בפרקליטות, שימשו את ארגון אברג'יל במעשי האלימות. כך, למשל, במרץ 2000, פעל גולן אביטן, על דעת יצחק אברג'יל, להשיג משדרים ושלטים, באמצעותם ניתן להפעיל מטעני חבלה. הוא פנה לישי וענונו וביקש ממנו לרכוש עבור אביטן שלטים ומשדרים, בתואנה כי מדובר במכשיר המיועד להגדלת טווח טיסה של טיסנים, וזאת באמצעות כסף שיקבל מחלפן כספים.
למרבה האירוניה, חלפן הכספים ששימשו להכנת המטענים הוא אביו של אחד ההרוגים בפיגוע הפלילי. עם 10,000 השקלים שקיבל מהחלפן פנה וענונו לחברת "KP electronics systems ltd" בפארק התעשייה בתפן שבגליל, כשהוא מתחזה ל"רוני אבן חן", ורכש שתי ערכות הפעלה בתמורה לתשלום של 2,500 שקלים עבור כל ערכה. בשנתיים לאחר מכן, רכש וענונו שמונה ערכות הפעלה נוספות, והעביר לאביטן.
במסגרת סכסוך המשפחות, החליט יצחק אברג'יל ביוני 2003 שיש לרצוח את העבריין זאב רוזנשטיין במשרד הנסיעות שבבעלותו של העבריין בכיכר פלומר בתל אביב. יצחק פנה לעד המדינה ה.ה במטרה לבחון עמו אם ביכולתו להרכיב מטעני חבלה לשימוש הארגון, והאחרון השיב בחיוב. התכנית הייתה כזו: אברג'יל ואנשיו יתקינו מטען חבלה רב עוצמה שיופעל באמצעות שלט רחוק מהערכות שנקנו בתפן. את המטען הם יטמינו בתוך כלי רכב שיחנה ליד המשרד של רוזנשטיין. את כלי הרכב גנבו אנשי הארגון ממודיעין וזייפו לוחית רישוי. הפגוש פורק ממנו והמטען הוטמן בו והורכב בחזרה לרכב. המטען הכיל ארבע לבנות חבלה תקניות במשקל של חצי קילוגרם כל אחת, ארבע אצבעות חומר נפץ ונפצים.
כמה ימים לאחר מכן עבר כלי הרכב הממולכד סמוך למשרדו של רוזנשטיין כשחזיתו לעבר דלת המשרד. יום למחרת תצפתו אנשי הארגון על כלי הרכב וחיכו להגעתו של רוזנשטיין. לאחר שזוהה מתקרב למשרד, בסמוך לרכב הממולכד, לחץ אחד מאנשי הארגון על השלט והפעיל את המטען. פיצוץ עז זעזע את הרחוב. אנשי הארגון נמלטו בעוד רוזנשטיין ואנשיו נפצעו בדרגות שונות. האדם שהפעיל את המטען הוברח לחו"ל מחשש שידבר עוד באותו היום, ונעלם כעבור זמן מה בדרום אפריקה.
בפרק השני: כך כשל "הפיגוע הפלילי" שנועד לחסל את רוזנשטיין