בשדות של ניר-עם ושל נחל עוז כבר לא גדלים שרידי רקטות

בימים אלה מציינת ישראל שנה למבצע "צוק איתן", אך עבור תושבי היישובים הסמוכים לגבול עם רצועת עזה, המלחמה נמשכה עוד זמן רב אחרי סיומה הרשמי. יישובי עוטף עזה נאבקו בשנה החולפת על שיקום הנזקים שגרמה הלחימה, נזקים אליהם התוודענו מקרוב בקיץ שעבר. בחלוף שנה, חזרנו ליישובים צמודי הגדר כדי לשמוע איזה מענה קיבלו מהממשלה.

לאורך גדר הגבול של ישראל עם רצועת עזה ממוקמים עשרים קיבוצים ומושב אחד (נתיב העשרה), שספגו במלחמה בקיץ שעבר את רוב האש, הנזקים והאבידות בנפש (בקרב אזרחים). ברוב היישובים הללו חקלאות הינה מקור הכנסה מרכזי. שלושת המבצעים שהתנהלו בדרום בשש השנים האחרונות – עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן – גרמו להם הפסדים כבדים בשל שילוב קטלני במיוחד של נסיעת כלים כבדים של צה"ל בשטחיהם, ירי מעזה לתחום השדות ואובדן ימי עבודה חשובים וארוכים כתוצאה מהלחימה.

בקיץ שעבר, בשיאה של הלחימה, בילינו יום בשדות עם עופר ליברמן, אחראי גידולי השדה בקיבוץ ניר-עם. הנזקים שראינו היו אדירים. שדות שלמים נדרסו ללא היכר על ידי טנקים וכלים כבדים אחרים של צה"ל בדרכם אל הרצועה. הכוחות שחנו בשדות במשך ימים ארוכים, חשופים לירי הרקטות והפצמ"רים של חמאס, השאירו מאחור כמויות גדולות של זבל (ליברמן הדגיש לאורך כל הסיור שאין לו טענות לחיילים – "לא הייתה להם ברירה"), ואילו משרד הביטחון, כחלק מהתחייבותו לנקות את השדות, שלח דחפורים שקברו את הררי הזבל בתוך האדמה במקום להוציא אותם, מה שיכול היה לגרום נזק בטווח של שנים קדימה.

מעבר לנזקים עצמם, שהוערכו במיליוני שקלים, שמענו בביקור בשנה שעברה גם טענות על קצב הענקת הפיצויים מצד המדינה. מתברר שחלק מהחקלאים לאורך הגבול קיבלו פיצויים על נזקי "עמוד ענן", רק תוך כדי "צוק איתן", כלומר יותר משנה וחצי אחרי המבצע. במציאות בה כל שנתיים-שלוש יש סבב לחימה נוסף ברצועת עזה, העיכובים הללו יצרו תחושה של משבר אין-סופי, שאי אפשר להשתקם ממנו, כי עד שמגיעים כספי הפיצויים על הסבב הקודם, פורץ כבר סבב הלחימה הבא – ובמקרה של "צוק איתן", זה היה סבב ארוך, קשה ויקר במיוחד.

התמונה הייתה קשה באותה מידה, אם לא יותר, גם בקיבוץ נחל עוז, שנמצא במרחק כמה מאות מטרים בלבד מהגבול, ושטחיו החקלאיים ממש נוגעים בגדר. כשביקרנו שם שנה שעברה יחד עם מרכז גידולי השדה של הקיבוץ, איתי מעוז, התמונה הייתה קטסטרופלית. מערכות השקיה יקרות נדרסו, כבישי גישה לשדות נעלמו כאילו לא היו, ושטחים נרחבים נאסרו לכניסת החקלאים, בעקבות פיגוע קשה שבוצע ממינהרה כנגד עמדת שמירה של צה"ל שהוקמה בשדות הקיבוץ, סמוך לגדר הגבול. גם במושב נתיב העשרה ראינו בעיות דומות, כאשר אזורי עיבוד שלמים ננטשו בשל איום המינהרות והרקטות, בנזקים שהיה קשה לאמוד את היקפם.

בשבוע האחרון חזרנו לבקר את אותם חקלאים, ונתקלנו במציאות אחרת לגמרי. גם אצל עופר ליברמן בניר-עם וגם אצל איתי מעוז בנחל-עוז, התרשמנו משיקום מוצלח באופן מפתיע של נזקי הקיץ שעבר. "אני חושב שהצלחנו לשקם את כל הנזקים, אם כי יש שדות שעדיין נראה בהם נזקים בעתיד", הסביר ליברמן. "הבאנו פועלים שינקו את הזבל, ברמה של ללכת מטר אחר מטר ולאסוף בידיים. לצערי, יש הבדל בין השנה הנוכחית לשנים קודמות, ראינו את זה למשל בכמה יבולים של תפוחי האדמה, שהיו לא טובים. אבל באופן כללי, אפשר לומר שהצלחנו לשקם".

ליברמן מבקש להחמיא לאנשי מס רכוש, שלדבריו בסבבים קודמים הקשו על החקלאים ולא תמיד גילו התחשבות במצבם, אבל הפעם פעלו אחרת. "אני חושב שהפעם אנחנו ומס רכוש התנהלנו בחוכמה אחד מול השני. אני לא יכול לדבר בשם כל החקלאים בעוטף עזה, אבל אני ואחרים יצאנו מרוצים. התאחדנו והלכנו יחד למס רכוש, והגענו איתם למתווה טוב. אתם רואים בעצמכם איך אנחנו נראים עכשיו ואיך הדברים נראו בקיץ שעבר, זה לא משהו שאפשר לפספס".

בנחל עוז השינוי שחל בין הקיץ הנוכחי לקיץ הקודם בולט גם כן. בנסיעה של שעה וחצי בשדות הקיבוץ, קשה לזהות סימנים לנזקים האדירים שנשארו פה רק לפני שנה. כמעט כל השדות חזרו לתת תפוקה, בעקבות מאמץ אדיר לשקמם בשבועות שלאחר הלחימה. אפילו שדה החמניות בכניסה לקיבוץ, שבביקורנו בקיץ שעבר היה רמוס מכל הכיוונים, חזר לפרוח. לעומת זאת, בשכונת סג'אעייה, השכונה העזתית שספגה את הנזק הכבד ביותר במהלך הלחימה ושנמצאת ממש מול נחל עוז, נראה שלא הרבה השתנה בשנה האחרונה. "אני רואה את סג'אעייה כמעט כל יום ולא שמתי לב שמשהו התקדם שם", מעיד מעוז.

העובדה שבצד הישראלי כבר שוקמו שדות חקלאיים, אבל בצד העזתי יש עדיין אלפי בתי מגורים שדבר לא נעשה לגביהם, גורמת לתושבים הסמוכים לגדר בעיקר דאגה. "האזור הזה נפיץ, זה ברור", אומר עופר ליברמן. "בשבועות האחרונים היו כמה שיגורי רקטות מעזה לישראל, וכולם מבינים שאם הרקטה הזו נוחתת בשדה, אז בשבילי זו בעיה, אבל אם היא נוחתת חלילה בגן ילדים, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני מעדיף שלא יירו בכלל אבל אם כבר, אז שיפול רק בשדות". לדבריו, סבב מלחמה נוסף בחודשים הקרובים יפגע בכל העבודה שהושקעה בשנה האחרונה לשיפור המצב. גם איתי מעוז אומר כי "הדבר הכי חשוב מבחינתנו כרגע זה שקט ארוך-טווח, כי כרגע ברור לנו שבכל דקה המצב יכול להתהפך".

לליברמן יש טענות רבות גם כלפי כלי התקשורת על אופן סיקורם של יישובי עוטף עזה. לדבריו, "אני מתעסק פה גם בנושא הדוברות, מתקשרים אליי כתבים ותחקירנים עם כל מיני שאלות מטופשות ומעליבות, שאין להן שום קשר למה שמתרחש פה. פעם אחת ביקשו ממני לסדר ראיון עם משפחה שבעקבות המבצע החלה לקבל טיפול פסיכולוגי. עניתי שאם יש משפחה כזו, הדבר האחרון שהיא צריכה זה להתראיין בנושא. אנחנו ויישובים אחרים באזור חווים בשנה האחרונה פריחה דמוגרפית, אנשים רוצים לבוא לגור כאן, רק השנה התווספו 30 איש, אבל מה שמשתקף בתקשורת זו תמונה אחרת לגמרי. זה חשוב להציף את הבעיות אבל אני רוצה שהתקשורת תסקר גם את הדברים החיוביים שקורים פה באזור".

דברים טובים אכן קורים, שכן כמעט בכל היישובים הסמוכים לגבול, הצטרפו בשנה האחרונה משפחות חדשות, למרות ואולי בגלל הקיץ הקשה בשנה שעברה. גם מצד הממשלה, חל שינוי משמעותי במדיניות. בכתבה שפירסמנו בקיץ שעבר, העלינו את דרישתם של היישובים סמוכי הגדר להפריד ביניהם לבין שאר היישובים ב"עוטף עזה", שאינם צמודים לגבול ולכן אינם חשופים לאיומי המינהרות והפצמ"רים. במשך שנים, המדינה התייחסה לכל היישובים בטווח של עד שבעה ק"מ מהרצועה תחת אותה קטגוריה – "עוטף עזה". בעקבות המלחמה האחרונה, התקבלה לראשונה החלטת ממשלה שנותנת עדיפות ל"צמודי הגדר", הזקוקים לתמיכה יוצאת דופן ונפרדת.

ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ומי ששימש בעבר כיו"ר הקיבוצים ניר-עם וכפר עזה, אמר לוואלה!NEWS כי "התכנית הממשלתית שאושרה היא טובה מאוד, אבל היא תקועה בגלל הקשיים עם תקציב המדינה, כלומר בגלל פוליטיקה. התוצאה היא שדברים שהמדינה החליטה לעשות, כגון השתתפות בשכר דירה לתושבים חדשים שמגיעים לאזור או קידום בנייה חדשה, פשוט לא מתבצעים. הוויכוח על התקציב יכול להתנהל עכשיו במשך תקופה ארוכה, ובינתיים היישובים סמוכי הגדר הם אלה שנפגעים".

מאיר אומר כי "בקיץ שעבר אמרנו למשרדי הממשלה שאת התשובה לשאלה אם ישראל ניצחה בצוק איתן, או הפסידה נקבל ביולי 2015, ויהיה לה מדד אחד עיקרי: אם היישובים הצמודים לגבול עם עזה יינטשו, או יפרחו. אם אנשים יעזבו ויישובי הקו הראשון יתרוקנו, זה ניצחון לחמאס. אם היישובים יפרחו ויתרחבו, זה הפסד לחמאס וניצחון לישראל. הממשלה הבינה את זה ואישרה תכנית מתאימה, אבל לצערי בגלל תקציב המדינה, כרגע אנחנו פשוט מפסידים. מגיעות משפחות חדשות לכל היישובים, אבל בהיעדר בנייה חדשה, המאזן הדמוגרפי הוא כזה שבחלק מהמקומות, יותר אנשים עזבו מאשר חדשים הגיעו – ולא בגלל היעדר ביקוש, אלא בגלל היעדר בנייה".

מי שבכל זאת מסייע רבות ל"צמודי הגדר", מוסיף מאיר, היא החטיבה להתיישבות. לדבריו, "זה לא סוד שיש אצלנו מי שלא אוהבים את מה שהחטיבה עושה בשטחים, אבל בכל מה שנוגע לעוטף עזה, אני מוריד בפניהם את הכובע. מותר להגיד להם מילה טובה כשמגיע. הם לא תלויים בביורוקרטיה של הממשלה ולכן הם הגוף שעשה את העבודה הכי משמעתית בעוטף בשנה האחרונה, לצד מערכת הביטחון שעשתה כמה דברים חשובים בנוגע למרכיבי הביטחון של היישובים. התקווה שלי היא שהממשלה תחליט להקצות תקציב מיוחד ונפרד ליישובי הקו הראשון בצמוד לגבול, שזו מטרה שתהיה לה תמיכה גם בקואליציה וגם באופוזיציה. צריך לעלות מעל המחלוקות הפוליטיות במקרה הזה".

בהיעדר תקציב מדינה מסודר, במשרד לפיתוח הנגב והגליל מנסים לקדם פרויקטים מסוימים ברמה המקומית. כך למשל, המשרד הצליח לקבל תקציב מוקדם לצורך שיפוץ דירות ביישובים הנמצאים בטווח של עד ארבעה קילומטרים מהגבול, פעילות שכבר יצאה לפועל בהיקף של כחמישה מיליון שקלים. כמו כן, המשרד הגיש בקשה לוועדת החריגים של האוצר לאישור הצבת קרוואנים חדשים עבור משפחות שמגיעות לעוטף עזה ומחכות להשלמת בניית בתי הקבע שלהן. בקשה נוספת שהוגשה לוועדת החריגים הינה לתכנית העצמה קהילתית ליישובי העוטף בעלות של כשלושה מיליון שקלים.

מנכ"לית המשרד, סיגל שאלתיאל-הלוי, אמרה לוואלה!NEWS כי במקביל לפרויקטים הללו, המשרד נערך לאישור התקציב, אז יתחילו לצאת לפועל המהלכים הגדולים ביותר שהוא אמון עליהם: "מיד כשיעבור תקציב המדינה, המשרד מוכן ליישם את כל החלטת הממשלה הנוגעת לתחום אחריותו, הן ההחלטה הראשונית הנוגעת ליישובים במרחק 0-7 קילומטרים מהגבול והן להחלטה הנוספת הנוגעת ליישובי 7-40 קילומטרים".

בעוד שברמה הארצית נאבקים על תקציבים, ברמה המקומית מקווים בעיקר לקיץ שקט, שאולי יביא איתו אפילו תיירים לאזור. בקיבוץ ניר-עם פועלת מלונית עם חדרי אירוח, שהשנה האחרונה הייתה הקשה ביותר מאז הקמתה. "בזמן צוק איתן היו פה הרבה חיילים, כולל מח"ט גולני, וישר אחרי המבצע היה גל כזה של 'תיירי הזדהות', אנשים שבאו במיוחד לתמוך בנו. אחרי שהגל הזה נגמר, אנשים פשוט הפסיקו להגיע", אומר איציק איבו, מנהל המלונית. "היו כמה קבוצות שרצו לבוא אבל אז שומעים בחדשות שנפל קסאם בחוף אשקלון, ולך תסביר לאנשים שזה בכלל לא אצלך. אולי עכשיו אם יהיה שקט אנשים יתחילו להגיע. זו התקווה שלנו".