השוטר רועי אברהמי הוא בחור מרשים. דבר לא מסגיר את הטרגדיה הנוראה שעברה על משפחתו לפני 15 שנה רועי הוא בנו של רב-סמל יוסי אבהרמי, שנרצח בלינץ' בפאתי רמאללה בימי האינתיפאדה שנייה יחד עם ודים נורז'יץ. "ראיתי את הסרטון של הלינץ' 30-20 פעמים, וניסיתי לצייר לעצמי תמונה בראש שאוכל להבין מה הלך שם", מספר אברהמי, שהיה אז בן חמש בלבד. עם החלטתו לעבור מצה"ל לשירות המשטרה, זימנו אותו מפקדיו לשורה של הרצאות מורשת במכללה הלאומית לשוטרים, על מנת להמשיך את דרכו של אביו ששירת כמתנדב במשטרת התנועה של תחנת רמלה.
אברהמי מסביר כי הזמן שחולף מעמעם את זכר אביו. "בשנים האחרונות,בני הנוער לא מכירים את הסיפור הזה", הוא אומר. "רק אנשים בני 35 ויותר זוכרים, וזה קשה וחסר לי שאנשים לא מכירים את האירוע. רציתי להעביר שיעור למחלקה שלי על הנושא, דיברתי עם החונכת והם הציעו לי משהו גדול יותר במסגרת המחלקה כולה. אם יש לי את האפשרות לפנות לכמות כזו של אנשים ולא רק למחלקה שלי, אלא לשאר הקורסים, אז לכבוד הוא לי וכבוד לאבא שלי להציג את האירוע".
עוד בוואלה!NEWS:
בנט נגד "מחאת הסרדינים": "אפשר לשלוח את הילדים לבית הספר"
המדיניות החדשה למבקשי מקלט: "עד מתי סהרונים? עד שתחליט לעזוב"
כשבניינים יהפכו למלכודות מוות: האם ישראל ערוכה לרעידות אדמה?
אברהמי מתגורר באבן יהודה יחד עם אמו, חנה, ולו שני אחים: האחד משרת ביחידת עוקץ בצה"ל, ואחות גדולה. במשך שנים ניסתה המשפחה שלא לחשוף את ילדיה לזוועה שפקדה אותה האב, שתעה בדרכו והגיע אל העיר הפלסטינית, נרצח בידי המון זועם לעיני מצלמות. "הילדות שלי לא הייתה שונה מילדות של כל ילד", מעיד אברהמי על עצמו. "נכון שקרה מה שקרה, אבל חשוב לזכור שהאירוע של אבא שלי קרה כשהייתי בן חמש. הייתי נורא קטן, חסכו ממני ומאחי הקטן 99% מהפרטים. אימא שלי דאגה טוב טוב שלא יחסר לנו כלום גם אחרי מה שקרה: שנגדל באווירה רגילה ובסביבה רגילה ושלא נרגיש שונים".
לדברי אבהרמי, אחיו והוא נחשפו לאסון המשפחתי רק כשהיה בן תשע. "התחלתי לחקור ולהבין את האירוע. עד היום אני לא חושב שיש נציג מהמשפחה שסיפר את הסיפור המלא. כל מה שאני יודע זה מלחקור בעיקר באינטרנט ולראות את הסרטון", הוא אומר. "לאט לאט, עם הכתבות שעשו והפרטים והגיל, הצלחתי להבין מה קרה שם".
במשפחה לא דיברו על זה בכלל?
"כמעט שלא. עם השנים, כשהתבגרתי, אימא שלי הרגישה שיותר קל לדבר איתנו על זה. היא זרקה פה ושם פרטים, אבל באמת לשבת ולדבר על כל הנושא? לא אימא שלי, לא סבא שלי ולא סבתא שלי, שהלכה לעולמה לא הרבה אחרי אבא שלי, עשו זאת. היינו צריכים לגלות ולחקור את זה לבד. לא שאני כועס על המשפחה שלי, חס וחלילה, אני מבין את הקושי לפתוח את העניין".
בקרב בני המשפחה היה ברור במשך שנים כי בשל הלינץ', רועי לא יתגייס לשירות קרבי. למרות זאת, הוא החליט אחרת, נאבק בכך והתנדב לשירות קרבי כדי להמשיך את מורשתו של אביו, ששירת במילואים בצנחנים והתנדב במשטרה. "כל החיים, עד גיל 16, קיבלתי חינוך מאימא שלי, ומהדרך שהיא הסבירה לאחי ולי הבנו שאנחנו לא מתגייסים לקרבי כי המשפחה סבלה מספיק ואנחנו לא רוצים שתסבול שוב", מספר אבהרמי. "הייתי ממש נגד גיוס קרבי, עד שבגיל 16 תפישת העולם שלי השתנתה".
בגלל אבא שלך?
"יכול להיות. לא יודע לומר שזה 100% בגלל הסיפור אתו, אבל יכול להיות. במובן מסוים, לסיפור של אבא שלי יש השפעה על כל דבר שאני עושה, בין אם אני רוצה ובין אם לא. אני הבן שלו, זה סיפור החיים שלו, שלי ושל המשפחה שלי. זה יחכה לי בכל רגע. הנוער אמנם פחות מכיר, אבל אנשים מבוגרים שזוכרים את התקופה הזו ישר פותחים עיניים ושואלים שאלות, מתעניינים. למרות שלא אמרתי לעצמי שהסיפור של אבא שלי יתווה לי את הדרך, אני לא אוהב שמרחמים עליי או מקלים עליי".
רועי החל את דרכו הצבאית בגיל 16, בפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, והתעקש ללכת בדרכו של אביו. "אבא שלי היה כל הזמן ברקע, אין מה לעשות. לקראת סוף י"ב הייתה לי שיחה עם המפקדים על לאן אני רוצה להתגייס, והבהרתי שאני רוצה צנחנים. הם ידעו והסכימו איתי שזה הדבר הכי טוב", הוא מספר.
אלא שבמשפחה לא קיבלו את זה בהבנה. "אימא הייתה נגד. כל המשפחה הייתה נגד. אבא שירת בסדיר בתותחנים ובמילואים בצנחנים. לצערנו, הוא איבד את החיים שלו במהלך השירות בצנחנים. זה היה קשה. המשפחה קיבלה מכה אנושה, אבל לקראת סוף התיכון זו הייתה הדרך הברורה בשבילי להמשיך את הדרך שלו ולהתגייס לצנחנים".
אברהמי עבר את המסלול הייעודי לקצונה. בין היתר, שירת במבצע "צוק איתן", אך בעיות רפואיות הכריעו אותו. "הגעתי למצב שהגב התחיל לכאוב יותר. לא עשיתי טיפולים, ניסיתי להסתיר את זה, אבל לא יכולתי יותר לעמוד יותר משעתיים עם ציוד על הגב מרוב כאבים. הלכתי לאורתופד והתגלתה אצלי בעיה חמורה בגב. הרופא של הגדוד פסל אותי מיד מלוחמה ומפיקוד מבלי לשאול אותי וללא התראה מוקדמת. ככה סיימתי את דרכי כחולם בצנחנים".
רוחו העיקשת של אברהמי לא נשברה כאן וגם לאחר שהעבירו אותו לתפקיד עורפי הוא לא ויתר. דודתו שמשרתת במשטרה ייעצה לו לעבור למדים הכחולים. "לא הכרתי את מסלול שח"מ (שירות חובה במשטרה - י"א), זו דרך שונה לחלוטין ולא ידעתי שאפשר לעשות זאת", נזכר אברהמי. "התייעצתי עם דודתי, אחותו של אבי, ומאחר שאבא שלי היה מתנדב זה הרגיש לי נכון. זה מאפשר לי להמשיך את דרכו באופן קצת שונה, אפילו שונה לחלוטין, אבל זה עדיין להמשיך את דרכו. הבנתי שמה שאני עושה זה בשבילי ובאותה מידה גם בשביל המשפחה, בשביל לסגור מעגל. לא הייתי מדמיין לפני שנה וחצי שאעמוד פה".