פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כך נראה הסדר שתי המדינות שבו לא תפונה אף התנחלות

      ירושלים לא תחולק, יהודים יחיו בפלסטין, ועדה משותפת תתמודד עם איום ביטחוני מבחוץ. את המתווה הזה, שאולי נשמע דמיוני, מקדמים יהודים – משמאל ומימין, וגם פלסטינים. "תכנית צודקת וגם ריאלית" עם קריאות האפרטהייד? מדינה בהפרדה, פרק אחרון. דיווח באולפן וואלה!NEWS

      כך נראה הסדר שתי המדינות שבו לא תפונה אף התנחלות
      עריכה: ניר חן

      במשך עשרות שנים פיתחו המתנחלים את חזונם - הרחבת ההתיישבות בשטחי הגדה. כיום יש ביניהם מי שקוראים לבחון מחדש את המשך הדרך. מודעים ללחץ העולמי על ישראל, לטענות על חוסר שוויון ולמגמות הדמוגרפיות, מעלים גורמים שונים במפעל ההתיישבות הצעות משלהם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שאינן כוללות נסיגה משטחים ופינוי יישובים. היוזמות שוברות את המשוואה הקלאסית ששולטת בשיח הפוליטי: או נסיגה, או המשך הקיפאון הקיים.

      אחד הראשונים שביקש לחשוב מחוץ לקופסה היה אורי אליצור, עיתונאי ואחד מראשי מועצת יש"ע, שקרא בשנות חייו האחרונות לפתרון של מדינה אחת שאינה דו-לאומית. במאמר במעריב במאי 2014 טען אליצור כי לצד חזון שיבת ציון והגדרת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, יש להעניק שוויון זכויות לפלסטינים. "אני שומע את הקולות האומרים שהדמוקרטיה לא כתובה בתורה ולא בחזון הנביאים, ואם אפשר לשמור עליה מה טוב, אבל אם אי אפשר לא נורא. צריך להיאמר דבר אחד עובדתי, לקוח מן המציאות: אם תהיה פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית, לא תהיה לנו מדינה.

      "הדמוקרטיה היא מרכיב יסוד של מה שמחזיק יחד את היהודים היושבים בישראל ומעניק למדינה שלהם את רצון הקיום. מי שיפגע אנושות בדמוקרטיה יפרק את ישראל היהודית לשתי מדינות ואחר כך ישבור אותה לרסיסים. לא יכול להיות פה לא גר תושב ולא עבד כנעני ולא אזרח סוג ב', גם אם בתורה הם כתובים. אם נהיה מדינת אפרטהייד לא נהיה בכלל, ושום פלפול רבני לא יועיל".

      אליעז כהן (עומר מירון)
      "היוזמה מנסה לחלוק ולהיות שותפים במקום להפריד או לחתוך". אליעז כהן (צילום: עומר מירון)

      "אם אנחנו מספיק חזקים כדי להתמודד עם מדינה פלסטינית ואסונותיה, אנחנו בוודאי מספיק חזקים כדי להתמודד עם 20 חברי כנסת ערבים פלסטינים, גם עם 30", טען אליצור במאמר אחר ביוני 2013. "סיפוח של מיליון וחצי ערבים פלסטינים לישראל במהלך מדורג ומבוקר לאורך 30 שנה, לא מוכרח להפוך אותנו למדינה דו-לאומית. יש כמה וכמה צעדים שאפשר לעשות כדי למנוע את זה. הבעיה היא שבמשך 40 שנה התנהל פה ויכוח בין שתי האפשרויות האחרות - נסיגה לקווי '67 של השמאל מול המשך המצב הקיים של הימין. על האפשרות השלישית בכלל לא חשבנו ולא דיברנו. חייבים להתחיל".

      הפרדה בגדה? תחנות אוטובוס רק ליהודים, פחות מחסומים לפלסטינים

      אליצור קיבל כתף קרה מהציבור שאליו השתייך. אליעז כהן, משורר תושב גוש עציון, שנכח בכנס שבו הציג אליצור את תכניתו, סיפר כי לאור התגובות הפושרות להן זכה ניגש אליו העיתונאי ואמר לו: "לפחות ניסיתי". "ראיתי איך הוא מתרסק שם לאחר שהציג את ההצעה בכינוס מליאת מועצת יש"ע. הוא היה מאוד מחובר לחזון שיבת ציון ולכן התעקש על סיפוח ולא על הכרה בהגדרה של הפלסטינים. ביקשתי שינסה לעשות עוד צעד כדי להשתחרר גם מזה, אבל נפרדנו בחיבוק ובלי הסכמה בנושא".

      ועדה ביטחונית עליונה משותפת

      כהן, תלמידו של הרב מנחם פורמן, פעיל ביוזמת "שתי מדינות מולדת אחת" - יוזמה משותפת של אנשי שמאל, מתנחלים ופלסטינים. בשלוש השנים האחרונות, הם עמלו על פיתוח עקרונות היוזמה החדשה, שמוצגת במהלך סוף השבוע בכנס בירושלים. על פי היוזמה, לשני העמים ישנה זכות להגדרה עצמית בשטח שבין הירדן ולים ועל כן תקום מדינה פלסטינית שגבולה קווי ארבעה ביוני 1967. שתי המדינות יהיו דמוקרטיות ומבוססות על עקרון שלטון החוק וזכויות האדם על פי המשפט הבינלאומי. שתיהן יחרתו על דגלן את ערכי השוויון, החירות וקדושת חיי האדם.

      למרות הדמיון, ההבדל בין היוזמה החדשה לרעיון שתי המדינות הנפרדות גדול: אף אדם לא יזוז ממקומו בישראל או בגדה. ההצעה מדגישה את זכות שני העמים על כלל השטח שבין הירדן לים. מדובר בחזון של ארץ פתוחה בה לאזרחי שתי המדינות, ישראל ופלסטין, זכות לנוע ולהתגורר בכל חלקיה. לפי עקרונות התכנית, "שתי המדינות יפעלו למימוש מלא של החזון במספר שלבים, בהדדיות, ותוך שכל התקדמות מחייבת את הסכמת שתי המדינות. אזרחי המדינות ייהנו משוויון זכויות אזרחי מלא. הערבים אזרחי ישראל ייהנו מייצוג הולם במוסדות השלטון וממעמד של מיעוט לאומי. ככל שייווצר מיעוט יהודי בפלסטין, הוא ייהנה מזכויות דומות".

      מפגש "שתי מדינות – מולדת אחת", ירושלים, יוני 2015 (מערכת וואלה! NEWS , אוריה תדמור)
      "שוויון זכויות אזרחי מלא". דיון ביוזמת "שתי מדינות מולדת אחת" בירושלים, השבוע (צילום: אוריה תדמור)

      "הרב פרומן לימד אותנו את העקרונות", מסביר כהן. "הוא גרס שצריך להפוך את הסלוגן 'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל', שעליו התחנכנו בבני עקיבא ובמרכז הרב, ל'עם ישראל שייך לארץ ישראל'. גאונותו הייתה בכך שהפך את הבעלות לשייכות והכיר בעובדה שגם העם הפלסטיני שייך לאותו השטח. אנחנו ניסנו להפוך את זה לתכנית שהיא גם צודקת וגם ריאלית. תכנית שלוקחת את הזיקה של שני העמים לאדמה הזאת".

      לדבריו, "גם בצד הפלסטיני מודעים לכך. בפגישה הראשונה שלנו בנושא לפני כשלוש שנים מצאנו פרטנרים לעניין. לשמחתי הנציגים הפלסטיניים אמרו לנו: 'היהודים שבו לציון כי הם רצו לחזור לשילה, שכם וחברון, וגם אנחנו. אנחנו צריכים ללמוד את זה ולא לשקר בעניין הזה - וכמונו גם אתם צריכים להכיר בעובדה שלא רק הסיפור שלכם הוא כל ארץ ישראל, אלא שגם הסיפור שלנו הוא כל מדינת פלסטין'. התכנית לוקחת את כל מערך הזהויות הללו ומתייחסת לכל השטח כמולדת אחת, בזיקה עמוקה ביותר לשני הצדדים".

      ירושלים לא תחולק, איש לא יפונה

      "התכנית לוקחת בחשבון את המציאות הגאוגרפית והדמוגרפית המורכבת. לאור העובדה שההיסטוריה הפגישה אותנו במולדת אחת, היוזמה מנסה לחלוק ולהיות שותפים במקום להפריד או לחתוך. שני עקרונות חשובים בתכנית שגיבשנו הם ששתי האוכלוסיות המרכזיות בסיפור הזה, המתנחלים והפליטים הפלסטינים, הם לא המכשול, אלא הפתרון. שפתרון של עוול לא יימצא בגרימת עוול אחר, כמו למשל בהתנתקות, ולכן אף אחד לא יעקר מביתו".

      בהתאם לעקרונות התכנית, ירושלים לא תחולק. היא תהיה בירת שתי המדינות, עיר משותפת ופתוחה. המקומות הקדושים ינוהלו בצוותא. כל מדינה תהיה אחראית על השמירה על הסדר הציבורי והביטחון האישי בתחומה. ועדה ביטחונית עליונה משותפת תתמודד בהסכמה עם איומים חיצוניים. יוקם בית משפט משותף לזכויות אדם כערכאה עליונה לפתרון סכסוכים בין שתי המדינות. כמו כן, יוקמו מוסדות משותפים נוספים בתחומי כלכלה ותשתיות, תוך ייצוג הולם לשני הצדדים.

      עיקרי יוזמת "שתי מדינות מולדת אחת" (עיבוד תמונה)

      מנגנון משותף יפעל להשבת הרכוש שאבד או הופקע כתוצאה מהסכסוך ו-ועדות פיוס משותפות יקיימו דיון מעמיק בעוולות העבר משני הצדדים. יגובשו תכניות משותפות לקידום הפיוס ברמת הקהילה, מערכות החינוך, מוסדות התרבות. "לצורך מימושו של הסכם הפיוס יוקם גוף בינלאומי המקובל על שני הצדדים, ובו נציגים מהליגה הערבית, האיחוד האירופי והאו"ם, שיערוב לתהליך יישום מתווה 'שתי מדינות, מולדת אחת', וייתן לו גיבוי דיפלומטי, משפטי וכלכלי". במסמך העקרונות של היוזמה מצוין עוד כי "חזון 'שתי המדינות, מולדת אחת' ישמש בסיס לשילוב של שתי המדינות העצמאיות במסגרת הסכם שלום עם מדינות המזרח התיכון".

      גישה שונה מציע יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין, שמצהיר כי ב-20 השנים הקרובות לא יהיה פתרון לסכסוך. במהלך השנים האלה, מבקש דיין להביא לשיפור מהותי בחיי הפלסטינים. "תופעת הפערים וההפרדה לא ייחודיות רק ליהודה ושומרון", הוא אומר. "גם במדינה יש חינוך נפרד בין ערבים ליהודים, המצב הסוציואקונומי של האוכלוסייה היהודית גבוה יותר משל הערבים ואין כמעט יישובים מעורבים. כבר שנים אני מטיף לשינוי המדיניות כלפי הפלסטינים, וצריך שינוי דרסטי ביהודה ושומרון, אבל ההפרדה בתל אביב גדולה הרבה יותר".

      דני דיין (נועם מושקוביץ)
      "לקדם מדיניות של זכויות אדם". דני דיין (צילום: נועה מושקוביץ)

      "אני קורא לממשלה לקדם מדיניות של זכויות אדם והסרת מחסומים, כשהמטרה היא שתרד גדר הפרדה. אני רוצה לראות מהנדסי הייטק מרמאללה עובדים במרכז, רופאים פלסטינים עובדים בהדסה ובתל השומר", הוסיף. לדבריו, "צריך לשאוף לחזור לימים שלפני האינתיפאדה. ימים שבהם השכן שלי מעזון יכול לומר לילדיו בבוקר, 'איזה יום יפה, בואו ניסע לתל אביב ולים'. ואישה מכפר סבא תיסע לרופא שיניים בקלקיליה כי היא מעדיפה אותו".

      "זה תהליך הדרגתי שייקח הרבה זמן", פורש דיין את משנתו. "אני חושב שעשר שנים אחרי האינתיפאדה צריך טיפול כדי לצאת מהטראומה ולחזור למה שהיה קודם לכן. הכול בשלבים, תוך לקיחת השיקולים הביטחוניים ובניית אמון, אך תוך שימור היכולת להגיב אם יהיו כאלה מהצד הפלסטיני שינצלו את ההקלות. אני לא רוצה מצב שבו אנחנו סוגרים את עצמנו בגלל חששות מנושאי הביטחון. צריך לנסות את זה לאט ולא לתת לשיקולי הביטחון לחנוק אותנו. ערבים ויהודים יחיו לנצח בארץ הזו וצריך להוביל לנורמליזציה. לכן צריך לשקול תמיד את השיקול הביטחוני, אך במובן הצר של המילה. לא להפריז בו, כדי שנוכל לחיות חיים נורמליים".

      "אני בעד ענישה שווה ליהודי שזורק אבן וערבי שעושה זאת", אמר. "אני לא רואה שום הבדל. ששני הצדדים ישפטו באותו בית משפט, ואותו עונש ייגזר עליהם. יש הרבה מה לעשות בחברה הישראלית שלא התעניינה בכבודם וברווחתם של הפלסטינים. זה נכון מבחינה מוסרית וזה גם אינטרס ישראלי לשפר את מצבם".

      להסדר המדיני הסופי, דיין לא מוכן עדיין להתייחס. "שלב הביניים הזה ימשך לפחות דור אחד. אני לא מאמין שיהיה הסדר בדור הקרוב. בבוא הזמן אפרוש את התוכנית המדינית שאני מאמין בה".

      בני קצובר, סיום תקופת ההקפאה, אירוע בישוב רבבה ספטמבר 2010 (אורי לנץ)
      "הערבים יבינו שחזונם לא בר-השגה והם ישלימו עם המציאות של מדינת ישראל - או שילחמו" בני קצובר (צילום: אורי לנץ)

      בני קצובר, עד לא מכבר יו"ר ועד מתיישבי השומרון וממייסדי תנועת ההתנחלות, מתייחס לפלסטינים כאל אויב שצריך לנצח את האג'נדה שלו לפני שניתן יהיה לחתור לפתרון. לדבריו, "עצם נקודת המוצא של שוויון נותנת תמונה מזויפת כיוון שמדובר פה בציבור שהוא אויב שלנו ולאורך כל ההיסטוריה הכריז על עצמו כראש החנית לחיסול המדינה הציונית. זה ציבור שלכל אורך הדרך הגדיר את עצמו אויב, ולמרות זאת העם היהודי, שהוא רחום וחנון, חיפש בכל שלב לתת את המרב שניתן. הדברים התפרשו אצל הערבים כחולשה ונקודת שבירה של מדינת היהודים".

      הפלסטיני שנתקע מחוץ לגדר, המתנחלת שמבשלת כשלצדה אקדח

      "התקווה הערבית להתקפלותנו מבוססת על שלושה מרכיבים: המציאות בשטח, הוויכוח החריף בתוך החברה היהודית והתמיכה הגורפת מהקהילה הבינלאומית. זאת הסיבה שבגינה גם מנהיגים בשמאל הישראלי שהפליגו בוויתורים לא נענו על ידי המנהיגות הפלסטינית, משום שיצאו מתוך הנחה שאין להם סיבה לוותר אפילו על אחוז אחד מהתביעות שלהם".

      צריך מיליון מתנחלים

      כדי לבטל את התקווה להתקפלות המדינה היהודית דרושים לדברי קצובר כמה מהלכים. "ראשית, התיישבות מסיבית נוספת מעבר לקו הירוק. הייתי שם את הרף סביב מיליון יהודים בשטחים ששחררנו בששת הימים. הדבר הנוסף הוא החלת החוק הישראלי על שטחי C, המהווים כ-60% מהשטח. בשינוי מציאות כזה הערבים יבינו שחזונם לא בר-השגה והם ישלימו עם המציאות של מדינת ישראל או שילחמו. אז נשיב במלחמת חורמה והוצאת הלוחמים מהאזור לצמיתות".

      קצובר משוכנע שגם הקהילה הבינלאומית תשלים עם המצב, כפי שהשלימה דה-פקטו עם המציאות בירושלים. הקהילה הבינלאומית אמנם לא מכירה בירושלים כבירת ישראל, "אבל הנחישות שלנו והמציאות בשטח הובילה לכך שהם לא מבקשים מאתנו להתקפל משם וההתפתחות ממשיכה". לדבריו, אחד היתרונות הבולטים בפתרון שהוא מציע טמון בעובדה ש"מדובר בפתרון שתלוי רק בנו ולא באף גורם אחר, פתרון הזה לא נוסה מעולם".

      "לאחר שהעובדות בשטח יהיו מוגמרות והערבים ישלימו באמת עם הנוכחות של מדינה יהודית כאן, ניתן יהיה לבחון את שילובם כאזרחים או כאוטונומיה, אך כמובן רק אם תיבחן הסוגיה הדמוגרפית ולא יהיה חשש לחיסולה של המדינה היהודית", הוסיף.

      כל פתרון אחר, לדבריו, הוא סוג של התאבדות. "אין מקום למדינה פלסטינית ואין מקום למדינה דו-לאומית. רק אם הרוב הברור יהיה שלנו, ניתן עוד 20 שנה, לאחר הגדלת ההתיישבות, לבחון יותר שוויון עבורם. כרגע לא רלוונטי לשקול אזרחות וצריך לבחון בהמשך מה יקבלו ומה לא מבחינת זכויות".