"המדינה שכחה אותנו": בצד האפל של בית שמש לא מופתעים מעוד רצח

במקום שמרגיש כמו החצר האחורית של המציאות, לא הופתעו מהרצח של שטזרה טקאו, שהותקף באכזריות בבניין נטוש בשולי העיר. הם רגילים לסמים ולאלכוהול ברחוב ולתחושה שאפילו המשטרה מבקרת רק כדי להציק לתושבים בשל צבעם

יאיר אלטמן
מור שאולי, עריכה: יאיר דניאל

(גופת צעיר נמצאה במבנה נטוש: "רוצצו את גולגולתו באבן")

עוד בוואלה!

יותר כסף בחשבון: איפה הכי משתלם לפתוח תוכנית חיסכון?

לכתבה המלאה

בקהילה האתיופית בבית שמש לא הופתעו מהרצח של תזארה טקאו בן ה-21, שהותקף באכזריות באבן בבניין נטוש בשולי העיר בידי שני צעירים שהיו תחת השפעת סמים ואלכוהול ושביקשו לשדוד ממנו 130 שקל. רחוב הנרקיס, שבו גרות משפחות רבות מהקהילה האתיופית, נחשב לאחד הרחובות הקשים בעיר, ומה שנהוג לכנות "הצד האפל של בית שמש".

רבים מבני הקהילה סירבו להתראיין מתוך חשש מהשלכות של דבריהם, חשש מהמשטרה, מהעירייה ומעבריינים, אך ההזנחה בשכונה הקשה בבית שמש מדברת בפני עצמה. שורות של בלוקים מבטון, בעלי קירות מתקלפים, מזכירים כי המבנים נבנו במקור ב-1976 עבור חיילים אמריקנים במסגרת שיתוף פעולה בין הצבאות – חיילים שמעולם לא הגיעו. בשנות ה-80 נכנסו לרחוב סטודנטים ומשפחות צעירות, ובתחילת שנות ה-90, עם גלי העלייה מברית המועצות ומאתיופיה, החלה להתעצב אוכלוסיית הדיירים הנוכחית במקום. כיום 70% מתושבי המקום בני הקהילה האתיופית, שאליה משתייכים כ-2,000 משפחות בעיר כולה.

"אף אחד לא הופתע כאן מהרצח", סיפרה קסידה, שהכירה את טאקו באופן אישי. "יש כאן פשיעה קשה, סמים, אלכוהול, גניבות ומאפיה. פשוט לא רואים את זה ברחוב. זה נעשה בפינות חשוכות, בבתים נטושים ובלילות. בעיקר בלילות. לאף אחד לא אכפת ממה שקורה בצד הזה של העיר". קסידה הטילה על הרשויות את האחריות למצב הקשה של השכונה. "כולם נטשו אותנו – העירייה לא מספקת לנו שירותים עירוניים, משרד הקליטה לא מסייע, המדינה שכחה אותנו", טענה. "רק השוטרים עדיין מגיעים להציק, לא באמת לפתור בעיות או לסייע לנו חלילה, אלא לבדוק אותנו בדיקה משפילה ברחוב וללכת".

עוד על הקשיים של הקהילה האתיופית:
"הנשירה הסמויה" של יוצאי קהילת אתיופיה ממערכת החינוך
פנייה לשר הקליטה: בטל המכרז על מתחם קליטה של עולי אתיופיה
יוצא אתיופיה בכנסת: "במשרד הפנים אמרו לי: 'לך הביתה, אין ויזה'"

יש כאן פשיעה קשה, סמים, אלכוהול, גניבות ומאפיה. פשוט לא רואים את זה ברחוב. רחוב הנרקיס בבית שמש (צילום: ראובן קסטרו)

גם אשר, משה ובני, צעירים המתגוררים ברחוב, מספרים סיפור דומה. "אין יום שבו אנחנו הולכים ושוטרים לא עוצרים אותנו", אמרו השלושה. "השוטרים שעושים כאן סיורים רואים שלושה צעירים אתיופים הולכים ברחוב ומיד מתבייתים עלינו. כאילו כתוב עלינו שאנחנו שותים אלכוהול ומעשנים סמים. ככה, באמצע הרחוב, קוראים לנו ברמקול לעצור, מפשיטים אותנו ומחטטים בכלינו. בכל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, אותו ריטואל חוזר. אבל כשבאמת צריך אותם, כשיש ריב בין חמולות, כשמוצאים שיכור במצב קשה באיזה מקלט, אז הם נעלמים".

"לא נותנים לנו דבר, אך לוקחים מאיתנו הכול"

"רואים שלושה צעירים אתיופים הולכים ברחוב ומיד מתבייתים עלינו"

בסיור ברחוב לא ניתן למצוא זכר לשירותים עירוניים. לא פחי אשפה, לא ניקיון ולא גינון עירוני. הגורם – מסיבה שאינה ברורה, שטח הרחוב נחשב "שטח פרטי", שאינו שייך לרשות אלא לתושבים עצמם. אלא שלהם אין מנהל קהילתי או כל ארגון אחר שיכול לדאוג לדברים הללו, וכך הפך רחוב נרקיס למערב הפרוע של בית שמש. הזבל נערם בצדי הרחוב ומדיף ריח חריף, העשבים השוטים חודרים מבעד לסדקים בקירות המתקלפים.

ואולם, כשמדובר בכספים שהרשויות גובות, אז מתגלה הניצול והחזירות האמיתית כלפי בני הקהילה: את הארנונה התושבים נדרשים לשלם כרגיל, כאילו היו מקבלים שירותים מלאים מהרשות המקומית. יתרה מכך, התושבים משלמים זה שנים חשבונות מים מופקעים משום שרשות המים המקומית לא עדכנה את מספר התושבים בכל בית וגובה מהם את העלות המרבית. "בני הקהילה הם אנשים פשוטים ותמימים, אך בתרבות שממנה אנו מגיעים אסור להיות חייבים כסף לאיש", הסביר טגניה, המתגורר ברחוב הנרקיס. "במשך שנים שילמנו פי שלושה מהמחיר שהיינו אמורים לשלם ואיש לא פצה פה. לא נותנים לנו דבר, אך לוקחים מאיתנו הכול".

"יש כאן הרבה מאוד קשישים, אבל אין גישה לנכים בשום בניין" (צילום: ראובן קסטרו)
"היינו פשוט המומים מכך שעם ישראל יכול לתת לחרפה כזו להתרחש"

המצב שטגניה מתאר נמשך שנים, אולם קומץ של בחורי ישיבה תורנית הפיח תקווה בקרב תושבי השכונה לפני כעשור, כשהקים את גרעין "יחד", שחבריו תורמים מזמנים למען הקהילה המקומית. "הגרעין פועל במתכונת של מנהל קהילתי", הסביר מנהל הגרעין, אמיתי גאולי. "יש מחלקות כמו מחלקת חינוך המרכזת את כל נושא החינוך בשעות אחר הצהריים לצעירים, מחלקת רווחה-חסד, המחלקת מזון וביגוד, ומחלקת קהילה המסייעת בשעת הצורך, כמו למשל במבצע 'צוק איתן'. בתחילת השנה סייעה לנו החטיבה להתיישבות, אך שום גוף אינו מתקצב אותנו. כל משפחה מהגרעין נדרשת לתרום כמה שעות לקהילה ותרומה כספית לפי היכולת האישית על מנת שנוכל לממן את הסיוע שלנו".

על תשלומי המים המופרזים סיפר גאולי: "שמנו לב שמשפחה אחת נאלצה לשלם תשלום מים בודד של 1,500 שקלים. זה היה נראה לנו מוזר. בדקנו, ומתברר שחברת המים המקומית גובה מכל בית כאן ברחוב כאילו גרים בו זוג נפשות, כשלמעשה לעתים ניתן למצוא כאן 11 נפשות בדירה ויותר. מדובר בתעריף הגבוה ביותר שניתן לגבות, ובשל מוסר תשלומים מאוד גבוה של הקהילה, הם פשוט שילמו שנים מבלי לדבר. התארגנו מול רשות המים, הצלחנו להוריד את המחירים ולהחזיר לדיירים רטרואקטיבית סכומי כסף נכבדים".

על פי גאולי, חברי הגרעין מתייחסים לעבודתם כאל שליחות. "המטרה שלנו היא לפגוש אנשים שהם לא אנחנו, דווקא לחיות במקומות אחרים ממה שהכרנו, ולעודד הגירה חיובית של משפחות צעירות, יוצאי צבא שיוכלו לתרום לתושבים כאן ולהוציא אותם מהמעגל הזה", הסביר. "ההורים שלנו באו מתל אביב, הלכו לשומרון כדי להפריח את ארץ ישראל, אבל היום ברוך השם ארץ ישראל פורחת. הציונות היא כאן ועכשיו".

"נשכחו מהלב"

בשנה האחרונה נוספה לפעילות של הגרעין בקהילה האתיופית בבית שמש עמותת "קרן שמש", הפועלת עם מוסדות חינוך לרווחת הילדים והקימה לראשונה זה שנים ועדי בניינים. לאורך שנים איש לא טיפל בבניינים, שסבלו מהזנחה קשה. לא היה חשמל בחדרי המדרגות, לא ניקיון, חלונות שנופצו לא הוחלפו ונזילות לא תוקנו מעולם. "לקחנו 24 סטודנטים, סטודנט לכל בניין, ולקחנו על עצמנו משימה להקים ועדים", הסביר מנכ"ל "קרן שמש", מאיר מלכא. "צריך להבין שאנו מתמודדים עם קטסטרופה, לא פחות. מתגוררות כאן 480 משפחות, ומתוכן 320 מאתיופיה. אלף ילדים בשיכונים שאיש לא נגע בהם מאז 1976. היינו פשוט המומים מכך שעם ישראל יכול לתת לחרפה כזו להתרחש. אנשים היו מטפסים בחדר המדרגות ארבע קומות בחושך, עם ריח נורא ונזילות. אנשים בעלי קשיי שפה ותקשורת לא ידעו למצוא את עצמם ופשוט נשכחו מלב. צריך הרבה מאוד רוע כדי להביא למצב כזה מוזנח, כשהעירייה ושאר הרשויות מתנתקות מכל אחריות".

כדי לחבר את הבניינים לחשמל שילמה העמותה חובות בסך 8,500 שקלים, צבעה בניינים, תיקנה נזילות ושיקמה תשתיות בעלות כוללת של 600 אלף שקלים. מפעל "נשר" השכן תרם חשמלאים ששיקמו את התשתיות הישנות, מפעל "אליקים" תרם רתחים שהתקינו מעקות לחדרי מדרגות, וכיום בכל בניין יש ועד שדואג לתחזוקה השוטפת. "אנו מרגישים כבוד גדול לעשות את זה. זה פשוט חורבן מה שקרה כאן. אנו עושים מה שאפשר, אבל לפנינו עוד הרבה עבודה", סיכם מלכא.

"לא לעירייה ולא לאף אחד אכפת ממה שקורה כאן". שמואל מקוריה (צילום: ראובן קסטרו)

"הם האור שבקצה המנהרה", אמר שמואל מקוריה, בעל פיצוציה שכונתית, על הגרעין ועל העמותה. "חוץ מייאוש לפני כן לא היה כאן כלום. צריך להבין שלא לעירייה ולא לאף אחד אכפת ממה שקורה כאן. אנחנו החצר האחורית של העיר. אין כאן פעילויות לילדים, המתנ"ס הקרוב מרוחק מכאן מאוד, יש כאן הרבה מאוד קשישים, אבל אין גישה לנכים בשום בניין. האבטלה גדולה, הנוער מסתובב בחוסר מעש. החבר'ה האלה הפיחו בכולם תקווה. פתאום יש מישהו שמתעניין בהם, מישהו שבאמת אכפת לו. הם מתאגדים, מגיעים עם המון אנרגיות ומניעים תהליכים. יש להם רצון נפלא, אבל הם סובלים מהיעדר תקציב. את מה שהעירייה, שזה תפקידה, לא עשתה – עושים הבחורים הנפלאים האלה".

תגובת הרשויות

ממשרד הקליטה נמסר בתגובה: "משרד העלייה והקליטה משרת את יוצאי אתיופיה בבית שמש במגוון רחב של דרכים הכוללות גם תמיכה בהפעלתו של מוקד סיוע הבא לסייע עבורם אל מול רשויות המדינה. המוקד פועל בשמונה השנים האחרונות בצורה מיטבית תוך מתן דגש על שיתוף פעולה עם יוצאי אתיופיה בעיר והפעלה של פרויקטים שונים הנועדו לרווחתם, המוקד אף מגשר בין יוצאי אתיופיה בעיר לבין העירייה בסוגיות שונות. אנו מצרים על הניסיון לכרוך את פעילות משרד העלייה והקליטה אשר עושה רבות לקליטת העולים בישראל, יחד עם תלונות התושבים אל מול הרשות המקומית".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "משטרת ירושלים מבצעת אכיפה שוויונית בכל יישובי המחוז ושכונותיו, ברגישות ובמקצועיות ללא משוא פנים כלפי עדות, דתות וקבוצות בחברה. עם זאת, המשטרה שמה דגש על שותפות העשייה בין המשטרה לקהילה, למען האזרח ומפעילה בבית שמש את פרויקט מיל"ה בקרב העדה האתיופית. מפקד התחנה, סנ"צ שלומי טולדנו, ריכז מאמץ באיתור בני נוער יוצאי העדה האתיופית אשר מבלים את מרב זמנם בשוטטות ברחובות, ובשל כך עלולים למעוד לתחום העברייני. משטרת ירושלים תמשיך בפעילותה החשובה למען הקהילה לצד אכיפה נחושה ומקצועית, גם אם בעלי אינטרס כזה או אחר ינסו להכפיש ולפגוע בעשייה הברוכה".

מעיריית בית שמש נמסר: "קליטתם ושילובם של עולי אתיופיה הוצבו על ידי ראש העיר בקדמת סדר העדיפויות העירוני. רק לאחרונה בנתה העירייה מבנה גדול ומפואר המשמש כמרכז הקהילתי לעולי אתיופיה. בנוסף משקיעה העירייה משאבים רבים בתוכניות ומיזמים שונים להעצמת הקהילה, כפי שניתן להיווכח בשביעות הרצון הגבוהה של עולי אתיופיה בעיר.

"לגבי תחזוקת שטחים פרטיים, כפי שנעשה בכל שכונה אחרת ובכל רשות מקומית אחרת, העירייה מנועה על פי החוק להיכנס לשטחים פרטיים ולתחזקם".

לפניות לכתב: talk2yaira@walla.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully