הרושם המתקבל מסקירת העיתונות הערבית בימים האחרונים הוא שמשטרו של בשאר אסד מתפרק ועומד על סף חיסול. ואולם, רגע לפני שמתחילות חגיגות הסיום, צריך להזכיר שנשיא סוריה היה בסיטואציה דומה כבר בעבר. סוריה של פעם מתפרקת לה כבר אט-אט זה ארבע שנים וחודשיים ליתר דיוק - ביולי 2012, בימים שלאחר הפיגוע במפקדה של המטכ"ל הסורי בדמשק שבמהלכו חוסלו כמה מבכירי המשטר, התחזיות השונות של הפרשנים (ובכלל זה כותב שורות אלה) דיברו על ימים, על שבועות ומקסימום על כמה חודשים עד לנפילתו של בשאר. והנה חלפו להן כבר כמעט שלוש שנים, והנשיא הסורי עדיין נאחז במה שנותר משלטונו: רצועה צרה ומצומצמת בין דמשק לבין לטקיה.
כמו כן, לא מעט דובר בתקשורת הערבית והמערבית על ההישגים האחרונים של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בלחימה בסוריה. דאעש כבש את העיר ההיסטורית תדמור, שיושבת על צומת דרכים משמעותי, והארגון הסורי לזכויות אדם, שממוקם בכלל בלונדון, טוען כי הארגון שולט בכמחצית משטחה של המדינה. הבעיה שקשה לאמוד במדויק אחיזה שכזו - דאעש שולט כמעט בכל אזור הגבול שבין סוריה לעיראק ובערים שונות במרחב של צפון ומזרח סוריה, אך אינו מתפרס בכל השטח שבתווך. מכאן שהטענה הזו אינה מדויקת לחלוטין, אך גם אינה שגויה - אף אחד לא מנסה לכבוש את המדבריות שבין הערים השונות באזור הזה של סוריה.
לקריאה נוספת על המלחמה בסוריה
מתקרבים לגבול: דאעש כבש אזורים בצפון סוריה הסמוכים לטורקיה
דיווח: רוסיה פינתה עשרות יועצים בכירים מדמשק
דאעש פוצץ את "כלא האימים" של משטר אסד בתדמור
כיבוש תדמור והדיווחים על ההשתלטות של דאעש על שטחים באזור הגבול עם טורקיה אינם בגדר "קו פרשת מים" או רוביקון שמעולם לא נחצה עבור אסד - הארגון האיסלאמיסטי כבר ידע לא מעט ניצחונות ולאחר מכן הפסדים בקרבות על עריה השונות של סוריה וגם של עיראק. דווקא המפלה המשמעותית ביותר עבור אסד בשבועות האחרונים לא זכתה לסיקור תקשורתי נלהב כל כך זאת בין היתר מאחר שהצד הכובש לא היה דאעש. קואליציה של ארגוני מורדים, ובראשם ג'בהת א-נוסרה, הצליחה לכבוש חלקים ניכרים ממחוז אידלב ובכך לקבוע מאחז מאיים על אזור לטקיה הקריטי כל כך למשטר העלאווי.
אז איך זה שבשאר מצליח בכל זאת לשרוד אחרי כל המפלות הללו? יש לכך כמה הסברים. ראשית, מבחינת יכולת שליטה ומשילות, דאעש מגרד את קצה היכולת שלו. הוא מתקשה להתפרס ולהתקדם באזורים קריטיים, ולכן הוא מתקדם במקומות בעלי רוב סוני מובהק בסוריה כמו בעיראק - מבלי באמת לאיים לעת עתה על המשטר המרכזי. כוחות "המדינה האסלאמית" לא פתחו במתקפה נרחבת לעבר בגדאד או דמשק, משום שהארגון מבין שמבחינה צבאית הוא אינו ערוך לכך. קל לו יותר להתמקד בכיבוש כמו תדמור, שיעניק לו שפע של סיקור תקשורתי, אך יגרום לו למעט נפגעים.
שנית - ואולי זו הסיבה המרכזית - איראן ובעלות בריתה עושות כל שביכולתן כדי למנוע את קריסת משטר אסד. הוא אמנם נתון לחסדיהן, אך עבור טהראן וחיזבאללה שרידותו של הנשיא הנוכחי היא נכס אסטרטגי. נוסף על כך, למרות הדיווחים בתקשורת הפרו-סעודית בימים האחרונים, אין עדיין אינדיקציה מובהקת לכך שרוסיה נוטשת את אסד, שגם עבורה מהווה נכס אזורי אסטרטגי.
אז לאן כל זה הולך? לא ברור, אך כנראה שלקראת עוד ממה שראינו עד כה - עוד שפיכות דמים, עוד הוצאות להורג, עוד קרבות ועוד אינספור נפגעים. סוריה תמשיך להתפרק לאטה, כמו גם שכנתה ממזרח עיראק. האם זה יימשך שנתיים או 20 שנה? ואולי רק חודשיים? קשה לומר, כשגם לאחר לכתו של בשאר מרחץ הדמים לא צפוי להיפסק. לשתי המעצמות המזרח תיכוניות איראן וסעודיה - ולמעצמות העל ארצות הברית ורוסיה - אין אמנם אינטרס לראות את מדינות האזור מתפרקות בזו אחר זו, אך זה המצב בפועל, אם ירצו בכך או לא.