פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסוס הטרויאני של דאעש בעיראק

      התחבולה הייתה גאונית: עשרות משוריינים עם כתוביות של משטרת עיראק הוזרמו לרמאדי. עד שהצבא הבין מה קורה, דגלי דאעש כבר הונפו בעיר. ועדיין, הקרב הזה לא יכריע את עתיד המזרח התיכון. שם המשחק האמיתי הוא ריאד נגד טהראן. דיווח מאולפן וואלה!NEWS

      הסוס הטרויאני של דאעש בעיראק
      עריכה: ניר חן

      סופה של מלחמת הדת המתנהלת בימים אלה במזרח התיכון אינו נראה באופק. עוד ועוד זירות לחימה חדשות מצטרפות לרשימה ארוכה ולא מפוארת של ערים, כפרים ומקומות שבהם סונים הורגים שיעים ולהיפך. ההכרעה רחוקה מלהסתמן וקשה לחזות מי ינצח - אם בכלל. לעת עתה נראה ששתי הכתות הללו, שהחלו את מלחמתן במאה השביעית לספירה כחלק ממאבקי הירושה של הנביא מוחמד, ימשיכו לטבוח זו בזו עוד הרבה מאוד שנים. בארבע מדינות לפחות במזרח התיכון משתוללת לה מלחמת השיעה בסונה. שלוש מהמדינות - עיראק, סוריה ותימן - כבר חדלו מלהתקיים. לבנון מצליחה, באופן מלאכותי לפחות, לשמר את מסגרת "מדינת הלאום".

      הנציג האלים והחזק ביותר של הסונים הוא דאעש, אולם הארגון הוא רק מקרה הקיצון של קבוצה כוללת יותר, או הקצה הקיצוני של המלחמה הסונית-שיעית. למעשה, המאבק על עתיד המזרח התיכון נרחב הרבה יותר מהקרבות שמנהל דאעש בשבועות האחרונים ברמאדי שבעיראק או בתדמור שבסוריה. הפטרונית הגדולה של הסונים היא ערב הסעודית ומנגד איראן היא שנותנת את החסות לכל קבוצה שיעית מוכרת כמעט שפועלת במרחב העצום. שם המשחק הוא ריאד נגד טהראן.

      טנק של צבא עיראק ברמאדי שבעיראק (רויטרס)
      טנק של צבא עיראק ברמאדי, השבוע (צילום: רויטרס)

      האירועים האחרונים בסוריה ובעיראק ממחישים ביתר שאת את היקפה של המלחמה הזו. אחד הביטויים לכך היא ההשקעה האיראנית במסע להצלתו של בשאר אסד הגיעה לממדים מופרכים כמעט. בסקירה של מכון "ממר"י", שנכתבה על ידי נ. מוזס, מביאה החוקרת שלל דוגמאות ונתונים על היקף פעילותן של מיליציות שיעיות שונות ברחבי סוריה. מתברר שכ-70 אלף לוחמים שיעים נלחמים בימים אלה על אדמת סוריה. חלקם מעיראק, אחרים מאפגניסטן, פקיסטן ועיראק. המיליציות הללו נהנות מתקצוב איראני, אימון וסיוע באמצעי לחימה. אחד הציטוטים שמביאה מוזס מספר על רכבת אווירית של ארבע טיסות ביום, שמביאה לוחמים שיעים משלל ארצות. תחילה מאיראן, דרך בגדאד והתחנה הסופית היא לטקיה שבסוריה, שבשליטת צבאו של בשאר.

      והנה שמותיהן של כמה מהמיליציות השיעיות העיראקיות שמפרסם המסמך: ההתנגדות האסלאמית - לואא' ד'ו אל-פקאר המגן על המקומות הקדושים בעיראק ואל-שאם, עצאא'ב אהל אל-חק וההתנגדות האסלאמית תנועת חזבאללה אל-נג'באא'. ויש כמובן גם מיליציות אפגניות: חיזבאללה אפגניסטן, לואא' פאטמיון - שהידים אפגנים המגנים על המקומות הקדושים ולואא' ח'דאם אל-עקילה, מיליציה המבוססת על אפגנים שעברו להתגורר בסוריה ולא כאלה שהגיעו במיוחד מאפגניסטן. נוסף על כך, מזכירה מוזס גם מיליציות פקיסטניות, סוריות-שיעיות ואפילו סוריות-פלסטיניות. כולן נתמכות על ידי איראן וזוכות למטרייה כלכלית ולוגיסטית. למעשה, המיליציות הללו הן אחד הגורמים המרכזיים להישרדותו של בשאר אסד, מלבד כמובן חיזבאללה הלבנוני. בעצם תלותו של בשאר בקבוצות השיעיות הללו הפך המשטר הסורי לבן חסות של איראן ולא לנשיא של מדינה עצמאית.

      עלי אכבר ולאיתי, יועצו של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, עורך ביקור בסוריה ולבנון בעקבות ההתפתחויות האחרונות בסוריה ובעיראק. (צילום מסך)
      עלי אכבר ולאיתי, יועצו של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, בפגישה עם אסד בעקבות ההתפתחויות האחרונות בסוריה ובעיראק (צילום מסך)

      ומה באשר לחיזבאללה הלבנוני? בימים האחרונים טרח מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, להתגאות בהישג "האדיר" של ארגונו: טיהור רכס הקלמון מנוכחות הקבוצות הסוניות הקיצוניות, באזור הגבול בין סוריה ללבנון. אולם ספק אם רבים זוכרים שכבר לפני כשנה וחצי, "הצליח" חיזבאללה לטהר את הרכס מנוכחות של דאעש ושל ג'בהת א-נוסרה. המציאות המתעצבת בסוריה בין חיזבאללה ובעלי בריתו מצד אחד לבין האופוזיציה הסורית הקיצונית והמתונה היא של מטוטלת - צעד קדימה וצעד אחורה. חיזבאללה לא הצליח לטהר לחלוטין את רכס הקלמון ונותרו שם עדיין כוחות של דאעש. הוא השתלט אמנם על החלק הדרומי של הרכס בקרבות מול ג'בהת א-נוסרה ועל תל-מוסא, ההר החולש על מעבר הגבול החשוב באזור - וזהו הישג מהותי עבורו.

      אולם הקבוצות הסוניות הקיצוניות ממשיכות לפעול בקלמון, וגם מצפונה לשם באזור ערסל לדוגמה. חיזבאללה מצליח אולי לרכז מאמץ מדי פעם, כמו בקלמון שם נמצאים אלפים מאנשיו של נסראללה, אך סופג לא מעט בחזיתות אחרות בסוריה - אידליב, חומס וחאלב. וחשוב מכך: הארגון סובל מאבדות משמעותיות בקרבות מול הסונים. נסראללה עצמו טען שבקרבות בקלמון איבד ארגונו 13 לוחמים בלבד. אולם לנוכח מדיניות הסתרת הנפגעים של חיזבאללה, שבה נקט במשך כל שנות פעילותו, אפשר להניח שהמספר האמיתי גבוה הרבה יותר. עד כה חיזבאללה הלבנוני איבד כבר יותר מאלף מלוחמיו בקרבות בסוריה וניתן לשער שמספר הפצועים גבוה הרבה יותר ומדובר בארגון שכל מצבת הלוחמים שלו נאמדת בכ-15 אלף.

      כי בתחבולות תעשה לך מלחמה

      הדפוס שבו איראן מפעילה את המיליציות השיעיות בסוריה אומץ לאחרונה על ידי יריבתה הגדולה ערב הסעודית במלחמה בתימן. לאחרונה הצליחה ריאד להקים בתימן מיליציות עממיות סוניות, שמקבלות ממנה מימון ואמצעי לחימה, כדי להילחם בחות'ים, תומכי איראן. מנגד, טהראן עושה שימוש נרחב במיליציות שיעיות, "אל-חשד א-שעבי", בקרבות נגד דאעש בעיראק.

      המיליציות השיעיות הללו עמדו במוקד סיפור כיבושה של עיר המפתח רמאדי, בירת מחוז אנבאר, בידי אנשי דאעש. האמריקנים, שנותנים חסות לצבא העיראקי, מאמנים אותו ואף מספקים לו מטרייה אווירית, היו מודעים לאפשרות שדאעש ינסה לעשות מהלך ברמאדי, אולי בין היתר כדי לפגוע במהלך העיראקי המתוכנן במוסול. כלומר, לפצל מאמץ של צבא עיראק שנתמך על ידי הכורדים והאמריקנים. אולם היועצים האמריקנים התנגדו להזרים לאזור את "אל-חשד א-שעבי" מחשש שיבצעו מעשי טבח וביזה באוכלוסייה הסונית של רמאדי.

      וכך הצליח דאעש בקלות יחסית להשתלט על רמאדי, תוך שימוש בטקטיקה של הטעיה: אנשי הארגון הזרימו למרכז רמאדי עשרות כלי רכב משוריינים שעליהם סמלים וכתוביות של משטרת עיראק. כלומר, תושבי רמאדי וצבא עיראק היו בטוחים שהשיירה הענקית של כלי הרכב שנכנסה לרמאדי הייתה שלהם עצמם ולא הבינו כי מדובר בתרגיל הטעיה של דאעש. במקביל פוצץ הארגון שש מכוניות תופת נהוגות בידי מתאבדים. האפקט היה זוועתי, אך מייצר הרתעה. תוך זמן קצר הצליחו אנשי דאעש להניף את דגלי הארגון על משרדי הממשלה שבמרכז העיר והצבא העיראקי נמלט מהרבעים השונים. הפרברים, כמו אזור מחנה חבנייה, נותרו בידי הצבא העיראקי השיעי ברובו.

      מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בנאום לתומכים תימנים ולבנוניים – ביירות, 17 באפריל 2015 (רויטרס)
      נסראללה נואם מול תומכיו, החודש (צילום: רויטרס)

      כעת ממתין הצבא להגעת התגבורות של המליציות השיעיות, אותן אלה שהאמריקנים התנגדו לכניסתן לרמאדי מלכתחילה. יחד עם "אל-חשד א-שעבי" מתכנן הצבא בעזרת יועצים איראניים את האופן שבו יכבשו מחדש את העיר מידי דאעש. החשש הגדול הוא שהמיליציות השיעיות חסרות הרסן יבצעו לאחר מכן מעשי טבח בתושבים המקומיים. כבר יש להן היסטוריה של מעשים דומים הרי.

      ובכלל, המצב של האוכלוסייה הסונית במה שנותר בעיראק אינו חיובי בלשון המעטה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תקנה שפרסם מושל בגדאד, שאומרת כי יש לעצור ולחקור כל סוני המגיע למחסומים המוצבים כ-20 קילומטרים מעיר הבירה. במחסומים הללו הסונים, שרובם פליטים, מעוכבים במשך שעות ובדרך כלל נאלצים לשוב על עקבותיהם. החשש של המושל, כמו גם של ראש הממשלה השיעי, הוא שדאעש ינסה לנצל את זרם הפליטים הסוני לבירה כדי להבריח אליה מתאבדים ופעילי טרור, ונוסף על כך - המאזן הדמוגרפי ישתנה לטובת הסונים בבגדאד.

      אזורי השליטה של דאעש בסוריה

      מפת שליטה דאעש בסוריה, מאי 2015 (עיבוד תמונה)

      ומה באשר לדאעש? כאמור המלחמה של דאעש מול השיעים נראית בימים אלה כתנועת מטוטלת. פעם אלה ידם על העליונה ופעם אחרים. הנה רק לפני כמה חודשים הצליחו לוחמי "המדינה האיסלאמית" להשתלט על אזור בתי הזיקוק שבבאג'י , לאחר מכן היעד נכבש מידיו ובימים האחרונים שב והשתלט על באג'י. הארגון חטף לא מעט מהלומות קשות בחודשים האחרונים, אך למרות פעילות הקואליציה הבינלאומית והנסיגה משטחים, דאעש הצליח לכבוש עיר מהגדולות והחשובות בעיראק, רמאדי. במקביל השלים את ההשתלטות על העיר תדמור שבסוריה.

      אולם אם בוחנים את עלילות דאעש בסוריה ובעיראק בחודשים האחרונים, נוצר רשום שהארגון סופג לא מעט מהלומות. כיבוש רמאדי ותדמור אינו הכלל אלא היוצא מן הכלל. דאעש נסוג מקובאני שבסוריה, צבא עיראק הצליח לכבוש מידיו את תיכרית בסיוע המליציות, הוא איבד כשליש מהשטח שעליו שלט בעיראק-סוריה ואיבד חלק משמעותי מהכנסותיו הכלכליות. גם רמאדי בסופו של דבר ככל הנראה תיכבש שוב על ידי השיעים. ועדיין, לתושבי עיראק וסוריה נכונו לא מעט ימים קשים בגלל הארגון הקיצוני.

      (עדכון ראשון: 23:07)