(צפו בריאיון עם רפי רותם)
בשנים האחרונות שוררת התחושה בקרב האזרח הישראלי הממוצע כי מדינתו מושחתת ורקובה מן היסוד. האמון ביושרם של הפוליטיקאים ושל אנשי הציבור נמצא בשפל בעקבות שורת מקרי שחיתות ועבירות אחרות, כשדי רק להזכיר שראש ממשלה לשעבר הורשע בלקיחת שוחד ושר מכהן בממשלה החדשה ריצה עונש מאסר על עבירות דומות. כמו כן, פרשת רונאל פישר, שנחשפה לאחרונה, בוודאי שלא שיפרה את התדמית שלנו בעיני עצמנו. עם כל זאת, אפשר להגיד בבטחה שבהשוואה למדינות רבות על פני כדור הארץ, יכול היה להיות גרוע הרבה יותר.
במדד השחיתות העולמי השנתי האחרון הגיעה ישראל למקום ה-37, לכאורה מקום לא רע מבין 174 המדינות הנבדקות. ואולם, זוהי ירידה של 23 מקומות מאז מיקום השיא של ישראל בשנת 1996, אז נחנך המדד, והרבה מתחת למדינות סקנדינביה שעומדות בראש, לארצות הברית ואף לקטאר, שמגיעה למקום ה-26. מצד שני, זהו מיקום עדיף מאשר מיקומן של מדינות מערביות רבות, בהן סלובניה (39), מלטה (43) צ'כיה (53) ובולגריה, יוון, איטליה ורומניה, שחולקות יחדיו את המקום ה-69. אז איך זה לחיות במדינה שבה כל צעד ושעל של איש ציבור נבחן בזכוכית מגדלת או במדינה שבה הכסף קובע את מעמדך בפני החוק?
הציבור ישלם - סדרת כתבות:
חושפי העוולות מגלים: כך הופכת ישראל למדינה מושחתת
השחיתות מחלחלת לגופים שאמורים לעצור אותה
גייל קרן, אשת יחסי ציבור ותקשורת יהודיה, מתגוררת ליד וולינגטון, בירת ניו זילנד, שמדורגת שנייה במדד. קרן, שהייתה בעבר בעלת עסק וכיום עומדת בראש עמותה שנלחמת באנטישמיות, סיפרה לוואלה!NEWS על החיים במדינה שבה שקיפות ממשלתית היא לא מילה גסה, אלא דרך חיים. "לנו, בתור אזרחים, יש קשר עם גופים ממשלתיים וקיימת תחושה של שקיפות", הסבירה. "אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים מה קורה. יש לנו היכולת לפנות ישירות לגורמים בכירים. זה די נפוץ ושכיח ששר מספק לך את מספר הטלפון הנייד הישיר שלו".
לשם ההשוואה, תיארה גייל מקרים נדירים שנחשבו לסקנדלים בניו זילנד, אולם במדינות רבות אחרות, בוודאי שבישראל, הם חלק מהפוליטיקה היומיומית. "אחת התקריות הבודדות שכן אירעו לאחרונה הייתה כאשר חקרו הוצאות של שר שהשתמש ברכב בזמן שערך ביקור באוסטרליה", סיפרה. השר לפיתוח כלכלי, סטיבן ג'ויס, ספג ביקורת חריפה בעקבות דוח שפורסם בתחילת החודש וחשף את הנתון "השערורייתי" הבא - ג'ויס הוציא 1,200 דולר מכספי משלמי המסים על השכרת כלי רכב צמוד, שהיה אמור לשמש אותו בזמן ביקורו בסידני. עם זאת, השר ניצל אותו רק חמש פעמים ואיגוד משלמי המסים דרש מג'ויס להשיב את הכסף שבוזבז בחזרה לקופה הציבורית.
לדברי גייל, דוח ההוצאות של השר "היה סקנדל תקשורתי. הוא אמר שזה חסך לו זמן בין פגישות, אבל התעורר דיון ציבורי אם הוא היה זכאי בכלל לבקש תחבורה צמודה". מבחינתה, הוא היה צריך לקחת מונית או כלי רכב ממשלתי. "הוא התמודד עם ביקורת תקשורתית חמורה והיה חייב להסביר את עצמו", הוסיפה. השר ומקורביו ניסו להגן על החלטתו וטענו כי מדובר דווקא בצעד חסכוני, אולם זה היה מאוחר מדי. תדמיתו של ג'ויס כבר הוכתמה.
מקרה "מסעיר" אחר אירע ב-2010. שיין ג'ונס, חבר מפלגת השלטון ושר השיכון, חייב את כרטיס האשראי הציבורי שלו כשהזמין סרטי פורנו בעת שלן בבית מלון כחלק מביקור רשמי. הסיפור הכה גלים וג'ונס זכה לכינוי הלא-מחמיא "שר הפורנו". מעמדו הציבורי נשחק ולבסוף הוא אף נאלץ לעזוב את הפרלמנט בבושת פנים - על אף שהשיב את הכסף במלואו. ג'ון קי, ראש הממשלה הנוכחי, שכיהן בתפקיד כבר אז, אמר כי הוא הופתע לשמוע על כך, אך הבהיר כי זה חלק מהשקיפות שבה ממשלתו דוגלת. "לא מקבלים כאן התנהגות כזאת. זה נכון לא רק במגזר הציבורי, אלא גם במגזר העסקי. הייתי בעלת עסק, והנורמה היא שיש חוק ואתה פשוט דבק בו", אמרה גייל בפשטות.
כשהיא נשאלה כיצד ניו זילנד הגיעה למקום שבו היא נמצאת, היא הדגישה כי "החשיפה היא הנשק המרכזי". לדבריה, "החשיפה פוגעת מאוד ובאופן מוחלט, ויש שיימינג ציבורי. אמנם לא ישליכו אנשים על דברים כאלו לבית סוהר, אבל המוניטין שלהם ייהרס לגמרי. לתקשורת יש בכך תפקיד משמעותי והיא מאוד חופשית לפעול". בהשוואה למצב בישראל, אמרה גייל כי "כאן, אנחנו לא סובלים מאותם לחצים שיש אצלכם. פועל כאן עקרון ה'מגרש השטוח' - לכולם יש את אותם תנאים".
כשגייל התבקשה להיזכר בדוגמאות שמבטאות את שיטת האמון שנהוגה בחברה הניו זילנדית היא התקשתה. הדברים נלקחים כמובנים מאליהם שם וכך, למשל, שיטת המיסוי מסתמכת לחלוטין על דיווח עצמי. "איש לא מערער על הדיווח שלך, אבל ברגע שתעשה משהו לא בסדר ותיתפס - אתה בבעיה רצינית. אנשים מאמינים זה לזה. באזורים הכפריים של ניו זילנד אפילו מאוד שכיח לראות דוכן עם מוצרים ולידו מקום להשאיר כסף. אין מוכר בכלל. אנשים לוקחים מוצר ומשאירים. בסופר אתה יכול לשים את הפירות בשקיות, לשקול אותם בעצמך ולגשת לקופה. יאמינו לך שזה הסכום".
גייל הדגישה כי מילת הקסם היא אמון. "זה חלק מהמנטליות ומהתרבות כאן. אני חושבת גם שרמת התחרות בין החלקים בחברה היא נמוכה יותר לעומת המצב בישראל. יש פחות לחץ לעגל פינות ולחפש קיצורי דרך. רוב התושבים מתנדבים בארגונים או בקהילה. כשאתה מתנדב יש מעורבות מסוג אחר", אמרה.
כ-14 אלף קילומטרים מניו זילנד נמצאת אפגניסטן. אותו מרחק עצום מסמל את ההבדל התהומי בין שתי המדינות - אפגניסטן מדורגת במקום ה-172 - הרביעי מהסוף במדד המדינות המושחתות ביותר בעולם ו-170 מקומות מתחת לניו זילנד. מאז 1979, אז פלשה לשטחה ברית המועצות, שרויה אפגניסטן במצב של לחימה בלתי-פוסקת. עשרות שנים של אנרכיה מנעו למעשה כל יכולת לקיים שלטון חוק של ממש, ודאי לא כזה שיהיה נתון לפיקוח של מוסדות ושל גופים שיוכלו לדאוג לשקיפות השלטון ולטוהר המידות שלו. גם הפלישה של ארצות הברית למדינה ב-2001 לא הביאה מזור לתחלואיה של אפגניסטן, שעדיין נאלצת להילחם בארגון טליבאן, 14 שנים אחרי שהודח מהשלטון.
"אנחנו מרגישים את השחיתות בכל היבטי חיי היום-יום", אמר לוואלה!NEWS מוסטפא אנדליב מהעיר רזני שבמזרח המדינה. אנדליב הוא מנהל מחלקת חדשות בערוץ טלוויזיה מקומי, שמדווח על הנעשה במחוזו גם עבור סוכנות הידיעות רויטרס. בשחיתות הוא נתקל בכל מקום. "לא ניתן להילחם בפשיעה בצורה כזאת. אנשים לא רוצים לחלוק מידע עם המשטרה". לדבריו, אפשר להתחמק בקלות מעונש אם כיסיו של החשוד תפוחים מספיק. "אנחנו לא מרגישים בטוחים ואין לנו אמון במערכת החוק", אמר אנדליב בייאוש.
מצב זה, כך הוא סבור, רק גורם להתחזקות הקיצונים ומזין את הסכסוך. "אנשים מעדיפים לפנות לטליבאן כדי לנסות ולפתור את בעיותיהם", הסביר אנדליב. הארגון מתיימר להקים חברה צודקת על בסיס פירוש מחמיר של ההלכה האיסלאמית, ולכן הוא נתפס בעיני חלק מהתושבים כפחות מושחת ועושק. "המלחמה מזינה את השחיתות, שסוללת את הדרך לעוד מלחמה. זה מעגל בלתי-נגמר", טוען אנדליב.
בסוף השנה שעברה נערכו בחירות לנשיאות המדינה, שבסופן עלה לשלטון אשרף ראני. ראני, כלכלן לשעבר בבנק העולמי, הבטיח להילחם בשחיתות שפשתה בכל עבר. קודמו בתפקיד, חמיד כרזאי, כיהן 13 שנים כנשיא אפגניסטן ונתפס כאחד האחראים לקלקולי השלטון. מאות מילארדי דולרים נשפכו בתקופתו בניסיון להקים מחדש את התשתיות במדינה ההרוסה ולפתח אותה לפי הסטנדרטים המערביים. עם זאת, מדינה בלי מערכת מסודרת שמפקחת על הכספים הרבים שמוזרמים אליה נידונה להשחתה - לפני כשנתיים נחשפה העלמת כספים נרחבים בבנק המרכזי בקאבול הבירה, שבמסגרתה השתמשו בכירי הבנק, בהם אחיו של הנשיא לשעבר מחמוד, בכמיליארד דולר לצורכיהם האישיים ולקיום אורח חיים מפואר. מאז הוחזר רק חלק מהכסף, אך לא האמון במשטר.
"הממשלה החדשה מנסה להילחם בזה, אבל הבעיה היא שרוב בכירי השלטון רוצים להשתמש בכסף לטובתם האישית ולפתח עסקים מעבר לים", הסביר אנדליב. הוא אמנם מקווה שהמצב ישתפר, אך הוא מעריך שזה לא יקרה בקרוב. "במקרה לדוגמה נתקלתי בשבוע שעבר, אז שוטר ביקש מנהג משאית לשלם סכום כסף נוסף עבור הסחורה שבתא המטען שלו, על אף ששילם עליה כנדרש. כל המערכת רקובה - הממשלה, המשטרה ומערכת המשפט", אמר.
"השחיתות הזאת היא חסרת גבולות"
במרחק של שעתיים נסיעה מרזני שוכנת הבירה קאבול והמצב שם די דומה. הקהילה הבינלאומית מנסה להרים את העיר על רגליה, אך נראה שלשווא. הררי מזומנים שנועדו למטרות טובות הלכו לידיים הלא נכונות. "מיליונים על מיליונים של דולרים הולכים לפח בהסכמים שנחתמים בין הקהילה הבינלאומית לבין חברות מקומיות", אמר לוואלה!NEWS נסיר אחמד תרכי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת קאבול. לדבריו, הנהנים העיקריים מכך הם פקידי הממשלה ואנשי העסקים הזרים. "השחיתות הזאת היא חסרת גבולות וקשה לעקור אותה מהשורש". תרכי הוסיף כי השחיתות לא עוצרת רק בחלונות הגבוהים של השלטון - היא נוגעת גם בבירוקרטיה היומיומית, במיוחד בפקידות המכסים, שאותה ניתן לשחד בקלות יתרה.
"אין ספק שהעניינים השתפרו מאז הפלישה האמריקנית"
מעט נחמה הוא מוצא בכך שבניגוד לערי הפריפריה, כמו רזני, כוחות הביטחון בקאבול נותרו נקיים ביחס לגופים האחרים. כמו אנדליב, הוא תולה תקווה בנשיא ראני ובמאמציו הכנים לחסל את נגע השחיתות. "הוא מנסה ובאמת מאז שהוא נכנס לתפקיד ניתן לראות שיפור קל", ניסה תרכי לשמור על אופטימיות זהירה. בכל מקרה, הוא הבהיר, המצב הגרוע כיום עדיף בהרבה על משטר הטליבאן, שריסק את כל מוסדות השלטון בחמש שנות שלטונו. "אין ספק שהעניינים השתפרו מאז הפלישה האמריקנית", אמר תרכי.
ואולי יש משהו בדבריו - אפגניסטן קיבלה במדד האחרון שפורסם 12 נקודות, שהן ארבע נקודות יותר ממה שקיבלה ב-2013. זה אמנם נתון עלוב בהשוואה לניו זילנד, שזכתה ב-91 נקודות (נקודה פחות ממחזיקת הכתר דנמרק), אך כל שינוי דרסטי צריך להתחיל ממשהו. לאחרונה, סיכם תרכי את דבריו, קמו ארגונים לא-ממשלתיים שנועדו להיאבק בשחיתות השלטונית - ממש כמו במדינות המערב. ייתכן שבזכותם ובזכות גורמים נוספים אפגניסטן תזכה בעוד כמה נקודות זכות בשנה הבאה.