פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השחיתות מחלחלת לגופים שאמורים לעצור אותה

      שומרי הסף מפני השחיתות מתמודדים על לחצים גוברים מבית ומחוץ. ראש אגף חקירות לשעבר משה מזרחי: "התרבות השלטונית הקלוקלת חודרת לגורמי האכיפה. המסר שעובר הוא שאין ממה לפחד". הציבור ישלם, סדרת כתבות בעקבות פני השחיתות בישראל, חלק שני. ריאיון באולפן וואלה!NEWS

      השחיתות מחלחלת לגופים שאמורים לעצור אותה
      עריכה: ניר חן

      (צפו בריאיון עם רפי רותם)

      על פניו, זו הייתה שנה של הצלחות במאבק נגד השחיתות השלטונית. פרשת הולילנד הניבה עונשים כבדים. המרוץ המדמם לנשיאות המדינה שלח שני נבחרי ציבור הביתה: בנימין בן אליעזר, מתמודד עם חקירה פלילית, ומאיר שטרית, פרש בצל פרשת עוזרת הבית כשעננה מרחפת מעל ראשו. השלכותיה של פרשת רונאל פישר עודן לפנינו. ריבוי הפרשות שמציפות אותנו חדשות לבקרים, מעלה לרגע את הרושם שהנה - ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך ניקוי רעלים לקראת היותה שקופה יותר, דמוקרטית יותר. בפועל, כלל לא בטוח שריבוי הפרשות מבשר דווקא על עתיד ורוד יותר לשלטון החוק.

      כך למשל, המלחמה בשחיתות ברשויות המקומיות נמשכת, החשדות לבזבוזים במעון ראש הממשלה עדיין נבדקים וכך גם פרשת ישראל ביתנו ופרשת פישר, ששלחה זרועות אל המקום שאחראי על אכיפת החוק. הגופים שמנהלים את הבדיקות, החקירות, התביעות והמאבקים הללו הם שומרי הסף של מדינת ישראל. הם ניצבים כקו ההגנה האחרון של הציבור מפני הגורמים המשחיתים, שמאיימים לקלקל כל חלקה טובה במרחב הציבורי. מי הם שומרי סף הללו? האם הם מבצעים את עבודתם נאמנה? והאם יש להם שיניים?

      הפרק הראשון בסדרה: חושפי העוולות מגלים - כך הופכת ישראל למדינה מושחתת

      כנס במלאות עשור לחוק איסור הלבנת הון, נובמבר 2012 (יותם רונן)
      "שחיתות זו לא רק עבירה, זו התנהגות אנושית". סגלוביץ' (צילום: יותם רונן)

      מרבית החקירות הפליליות נגד אנשי ציבור מתנקזות ליחידת להב 433 וליחידה לחקירות הונאה. פרשיות אולמרט השונות, פרשת ישראל ביתנו, חקירת מעון נתניהו, פרשת בנימין בן אליעזר, סילבן שלום ומאיר שטרית הן דוגמאות ספורות. אבל האם המשטרה מנצחת במלחמה? האם הכלי הפלילי הוא נשק יעיל? ניצב בדימוס יואב סגלוביץ' שפרש לאחרונה מתפקידו כראש אגף החקירות במשטרה התייחס לאחרונה לנושא באוניברסיטת חיפה.

      "המושג שחיתות הוא רחב מאוד. שחיתות זו לא רק עבירה, זו התנהגות אנושית. יש פתח לשחיתות חוקית והדרך לסגור אותה היא לסגור פתחים באופן רוחבי. זו שחיתות שהיא חוקית. יש גם שחיתות שמקורה בתלות: זה כשאתה בא לעשות החלטה, ואתה חושב איפה זה ישים אותך בקשר לתפקיד הבא שלך, או בקשר לאנשים שיכולים לעזור לך או להפריע לך בהמשך. צריך גם להקנות ערכים פנימיים וגם לחשוב מערכתית. לא אחרי שיש תחקיר עיתונאי או חקירה פלילית - זה כבר כישלון שלנו. יש מקומות שמוכרים כבעייתיים והטיפול בעזרת הכלי הפלילי הוא טיפול טוב אבל בנושא השני, הפנימי, הוא קשה ואחר. צריך לפתח חשיבה על שחיתות כתלות ועל מצבים של שחיתות חוקית".

      "ברור שמשהו לא עובד"

      גם משה מזרחי, אף הוא בעברו ראש אגף החקירות, מאמין שהאפיק הפלילי לבדו משיג תוצאות מוגבלות. "לאט לאט אנחנו רואים איך התרבות השלטונית הקלוקלת שהייתה פה מחלחלת גם לגורמי אכיפת החוק. אנחנו רואים היום שמופעלים לחצים אדירים על גורמי אכיפת החוק בעיקר מכיוון הפוליטיקה. מה יש להגיד אם החזירו את אריה דרעי למקום הפשע שלו? זה המסר שעובר לציבור ולנבחריו - אין ממה לפחד. אין הרתעה כי התרבות עצמה במשטרה היא מחוררת לגמרי. אנחנו גם רואים שזה בדרך כלל לא עובד. גם עבור ליברמן וגם עבור אולמרט לא מדובר בפרשה הראשונה ששמם התערבב בה. אנחנו לא רואים פחות פרשיות, אלא יותר ודי ברור שמשהו לא עובד".

      אותה תרבות שלטונית קלוקלת שמזכיר מזרחי משתקפת גם בדוח "מערכת היושרה הלאומית" לשנת 2013 שחיברה עמותת שקיפות בינלאומית ישראל. הדוח דירג את תחומי החברה והממשל העיקריים בישראל על פי רמת החוסן שלהם משחיתות. וקבע כי שרות המדינה ניצב במקום האחרון, עם הציון 53 בלבד מתוך 100 נקודות אפשריות. עוד בתחתית הדירוג: הממשלה והמפלגות. על פי הדוח, הגוף החסין ביותר משחיתות במדינה הוא ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ומעט מאחוריו משרד מבקר המדינה, והרשות השופטת. הדוח גם הצביע על קונפליקטים מבניים במערכת, היות שהממשלה וזרועותיה בשירות הציבורי והפוליטי (נציבות שירות המדינה והמפלגות) הם גורמים המחלישים את היושרה הלאומית.

      לעומת זאת, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, הרשות השופטת ומשרד מבקר המדינה, מהווים מנגנוני הגנה מפני שחיקה זו.

      מידת היושרה של גופי השלטון בישראל (עיבוד תמונה)

      שומר הסף שני הוא הפרקליטות. על מעמדה אפשר ללמוד מכמה אירועים נפרדים בשבוע החולף: הראשון אירע במהלך ריאיון של שרת המשפטים החדשה איילת שקד, שהצהירה על כוונתה להעביר רפורמות במערכת המשפטית: "אני מקווה שלא יתפרו לך תיק", איחלה לה רינה מצליח. השני, ואולי המשמעותי יותר, הוא מאבק ועד הפרקליטים נגד נציבות הביקורת שקמה על מנת לבקר את הפרקליטות. גם מעצרה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד לא עזר כמובן. בפרקליטות התייחסו למעצר כרעידת אדמה שמכתימה את הרקורד הנקי של הארגון.

      משרד המשפטים עצמו נתון אף הוא ללחצים. בכיר לשעבר במשרד מספר כי ישנן דרכים שונות בהן לחצים על שומרי הסף מופעלים מתוך המערכת. לדבריו, כשרצו למסמס את תיק ליברמן לא קבעו דיון בתיק במשך שנתיים שלמות. לאחר מכן הגיעו פסקי הדין שזיכו את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי וראשונטורס, והחלישו למעשה את טענות הפרקליטות בתיק. או אז, נקבעה לפתע שורת דיונים, אחד אחרי השני. "זו רק דרך אחת למסמס משהו כשלא רוצים שהוא ייעשה", אמר הבכיר לשעבר.

      עולים להתקפה אישית

      מבקר המדינה הוא הגוף שעורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולות של משרדי הממשלה, השלטון המקומי וגופים ציבוריים שונים כדי להבטיח שפעולותיהם נעשות בהתאם לחוק, למנהל התקין ולטוהר המידות. זה הליך לא פלילי ולכן נהוג לטעון כלפי המבקר שהוא חסר שיניים. "למבקר אין שיניים?", תהה בקול רם ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, לשעבר יועץ מבקר המדינה לשחיתות שלטונית. "אני רוצה לראות עוד גוף אחד שיכול לעשות כל כך הרבה נגד עובדי ציבור. נכון, לא נגד נבחרי ציבור. למבקר באמת אין הרבה כלים מולם, אבל מבקר המדינה יכול להעביר מתפקידם עובדי ציבור. זו הרי הסנקציה המנהלית הכי קשה שיש".

      עבודת המבקר, מעצם היותה פרוצדורה ייחודית, טוען בורובסקי, נתונה ללחצים רבים. "מספיק שמבוקר לא יאהב טיוטה ואז הוא מפעיל את האנשים שלו והשר הזה והשר ההוא פתאום מחפשים אותך ומפעילים את הלחץ העדין יותר או פחות שלהם. או שאם לא אוהבים את הביקורת שלך אז תוקפים אותך באופן אישי או את מוסד המבקר ואתה מוצא למחרת כתבות לא מחמיאות בעיתון. הלחצים מגיעים משני הכיוונים: מלמעלה ומלמטה. מהגופים המבוקרים או מהבכירים. אתה צריך כל הזמן לדאוג מפני שני הצדדים".

      משרד המשפטים בתל אביב (אורי לנץ)
      משרדי מח"ש בפרקליטות המדינה (צילום ארכיון: אורי לנץ)

      שומר סף אחר הוא מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים). במשרד משפטים מתייחסים אל עוצמתו היחסית כחסרת תקדים. הגוף המקביל במדינות אחרות כפוף על פי רוב למשרד לביטחון הפנים ולא למשרד המשפטים, כפי שקורה בישראל. בכך מקבלת מח"ש עצמאות יחסית שהיא נדירה במחזותינו. לשם ההשוואה, נציבות הביקורת על הפרקליטות שקמה לאחרונה כפופה ליועץ המשפטי לממשלה והפרדת הרשויות בה אינה כה חד-משמעית. עם זאת, מח"ש לא נקייה מביקורת נגדה. הטענה העיקרית כלפיה היא כי מדובר בגוף שאכן מטפל בעובדי ציבור אולם רק במדרג עבירות גבוה. עבירות הריגה, עבירות מין ועבירות מוסר זוכות לטיפול מסור במח"ש ובפרופיל גבוה. אך עבירות אלימות כלפי אזרחים - במיוחד אם אינן מלוות בתיעוד, לרוב לא מבשילות לכדי חקירה ותיקים רבים נסגרים.

      לצד כל אלה פועלים גם נציבות שירות המדינה ובית הדין המשמעתי שלה לעובדי מדינה. התביעה בנציבות, בעקבות חקירה שמקיימת יחידת החקירות, מגישה כתב תובענה לבית הדין, שבעקבותיו נפתח הליך משפטי. עובד שסרח עובר עבירת משמעת שבעטיה ניתן להעמידו לדין. הבעיה היא שישנם מנגנונים בחוק שממקשים על הגופים הללו לבצע את עבודתם.

      "ראש עירייה יכול לתפור תיקים חופשי"

      דוגמה לכך מגיעה מסיפורו של מבקר עיריית טבריה בני אליהו, שהורשע בעבירת משמעת לאחר שראש העירייה זוהר עובד החליט לתבוע אותו בבית הדין המשמעתי לאחר ביקורת שהביע. אליהו הורשע בדין משמעתי אך זוכה בבית המשפט המחוזי. עובד עצמו הועמד לדין וזוכה. "לכאורה, למבקר עירייה יש סמכויות לקבוע תכנית עבודה וסמכויות מפליגות מול ראש העירייה. מצד שני הוא לא יכול לכפות עליו לעשות שום דבר. ראש עירייה יכול לתפור תיקים חופשי. אם ראש עיר, כשבא לו, יכול לנתב את כל משאבי הרשות המקומית מול אדם כדי לנהל את ההליך המשמעתי כשמולו ניצב אדם פרטי שמממן את הגנתו מכספו, אז ברור שזה לא הגיוני, וככל שהמבקר נמצא ברשות מקומית שהיא רחוקה יותר מהעין הציבורית, הסיכוי שראש עירייה יעשה דברים כאלה גדל".

      תגובת דובר המשטרה לטענותיו של רפי רותם בריאיון לאולפן: "מר רותם מעורב בלמעלה מ-50 תיקי חקירה מאז 2003, אם כמתלונן ואם כחשוד. מר רותם הגיש סדרת תלונות שונות ומגוונות במספר יחידות במשטרה וכן במשרד מבקר המדינה, שלימים נאלצו להתלונן כנגדו בגין הטרדות ואיומים. במחוז תל אביב לבדו נפתחו כנגד מר רותם 13 תיקים בגין איומים והטרדות. ביחידה הארצית ליחידות הונאה איחדו את כלל תיקי החקירה בגין תלונותיו של מר רותם לכדי חקירת פרשיה רבת מעורבים ותתי חקירות. צוות החקירה גיבש בזמנו ממצאים והעביר את התיקים לפרקליטויות השונות להמשך טיפול".

      בעניין החשדות בנוגע למינויים ברשות המסים נמסר: "בתום החקירה ביאח"ה הוגש כתב אישום כנגד מעורבים על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. חלק מהנושאים לגביהם התלונן מר רותם נבדקו/נחקרו ונסגרו על ידי הגורמים המוסמכים לכך והמתלונן קיבל הודעה על סיום הטיפול כמקובל".

      תגובת מבקר המדינה: "הטענה שלא נעשה דבר במידע שמסר מר רותם, איננה מעוגנת בקרקע המציאות, שהרי כבר במסגרת ההחלטה להעניק למר רותם צו להגנה על זכויותיו פירט מבקר המדינה נושאים שכבר נבחנו. בין השאר מונה צוות מיוחד שנפגש עם רותם במשך שעות ארוכות, וקיבל ממנו פעם נוספת מידע, אשר לטענת רותם מעיד על מעשי שחיתות שנעשו ברשות המסים. בדיקה ראשונית של המידע העלתה כי בחלקו אין מדובר במידע חדש, אלא במידע אשר נמסר למשרד מבקר המדינה ולרשויות אכיפת החוק כבר בעבר, ומרביתו נבדק או שימש כתשומה לביצוע ביקורות ברשות המסים. כך גם העלתה הבדיקה הראשונית, כי חלקו של המידע חסר, וטענות שונות שהועלו על ידי רותם נדונות כעת בבתי המשפט, ולפיכך אינן מתאימות לבדיקה על ידי ביקורת המדינה. נושאים נוספים ממשיכים להיבחן. רפי רותם פנה לראשונה למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשנת 2005 בתקופת כהונתו של השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג וטען לחשיפת מעשי שחיתות ברשויות המס. הוא ביקש אז צו הגנה כנגד העברתו לתפקיד אחר ברשות המיסים. הבירור הופסק בשעתו נוכח קיום הליכים שיפוטיים בעניין. בשנת 2007 בעת כהונתו של השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, הוא פנה שנית בטענות על מעשי שחיתות ברשויות המס. הפניות נבדקו בשעתן.
      לרפי רותם הוצא צו הגנה על זכויותיו בהתאם לחוק מבקר המדינה. הצו קבע למר רותם פיצוי של 36 חודשי שכר. עוד פסק מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, כי נוכח העובדה שיש לראות במר רותם כמי שפוטר ממקום עבודתו, תשלם לו המדינה גמלה למפרע מאז סיום העסקתו באוקטובר 2007 וכן גמלה שוטפת מכאן והלאה".

      תגובת רשות המסים: "כל הטענות שמעלה רותם נחקרו עד תום ולא נמצא בהן ממש. חזרה עליהן מטילה דופי שלא בצדק ברשות ועובדיה".

      לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com