פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד התעלפה בפתח בית המשפט לא מול השופט בדיון על הארכת המעצר שלה בגין עבירות תיווך לשוחד ושיבוש הליכי חקירה בפרשת רונאל פישר, ולא מול החוקרים בחדר החקירות, אלא בדרכה לדיון ביודעה מה ממתין לה שם. נציג המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בדיון מיהר לטעון כי דוד ביימה את ההתעלפות, אך גם הוא בוודאי היה מתעלף לו נאלץ לעבור במשך ימים רצופים את הצונאמי הנורא הזה.
כמו בתקופות חשוכות בהיסטוריה, הנחקר המפורסם נאלץ לעבור דרך ייסורים בדרך לדיון בבית המשפט. הוא נגרר בבוץ, חיוור ומושפל, לקול קריאות ההמון ותקתוק המצלמות. חקירותיהם של חשודים מפורסמים ודיוני הארכת מעצרם הפכו כבר מזמן לקרקס תקשורתי שלא יודע שובע.
למרות שהם מוגדרים חפים מפשע על פי חוק, חזקת החפות נלקחה מהם ונרמסה. בעוד נחקר "רגיל" נאלץ להתמודד רק עם מה שקורה בתוך חדר החקירות שהוא סיוט בפני עצמו, נחקר מוכר נאלץ במקביל לחקירה להתמודד גם עם הדיון הציבורי מחוץ לו. דקה אחר דקה, שעה אחר שעה, יום אחר יום, מהדורה אחרי מהדורה; הנחקר נמרח בזפת ובנוצות הרבה לפני שגובש כתב אישום או שהורשע.
שום עונש שיוטל על רות דוד אם תימצא אשמה על ידי בית המשפט ותורשע לא ישווה למה שהיא עוברת מהרגע שרגלה דרכה בחדר החקירות. כל דבר טוב שעשתה במהלך חייה, כל הישגיה וחסדיה נרמסים ונשכחים בשנייה אחת כלא היו.
עבור נחקרים מפורסמים, העונש הקשה ביותר הוא לא זה המוגדר בחוק אלא מה שעובר עליהם ועל משפחותיהם לאורך החקירה. במדינת חוק דמוקרטית שבה כולם שווים בפני החוק, צריך לזכור שגם לנחקרים מפורסמים יש את הזכות לחפות. מעבר לכך, בין חקירה לחקירה, אסור לשכוח שאנושיות אינה מילה גסה.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.