לא רק אתיופים: הפנים שמאחורי ההפגנה ששינתה את חוקי המשחק

מחאה כזאת לא נראתה בישראל כבר זמן רב. מה שהחל ביוזמה ספונטנית במטרה לדרוש שוויון בפני החוק ולהפסיק את האלימות המשטרתית, הפך להפגנת המונים אלימה ויצרית של יוצאי העדה האתיופית בתל אביב. אחרי ההפגנה בירושלים ביום חמישי, שנהדפה בכוח בידי המשטרה, הצטרפו להפגנה אתמול רבים מהקהילה האתיופית, וגם מקרב ארגוני שמאל, שהקפידו לעמוד מאחורי הקלעים. עשרות נפצעו, בהם שוטרים רבים, כשהמפגינים התעמתו עם הכוחות. כיכר רבין, שהייתה מוקד ההפגנה, נראתה כמו זירת קרב: פרשים, ניידת הפוכה, רימוני הלם, גז מדמיע, דם – והמון זעם שהצטבר לכדי פיצוץ.

הקהילה האתיופית ככלל מזוהה עם הימין הפוליטי, ולגבי החיבור בינה לבין ארגוני שמאל חברתיים – שהוא אינו ברור מאליו מן הסתם, התנהל ויכוח עיקש בין המארגנים במהלך היומיים האחרונים. לא כולם הסכימו על חיבור כזה.

עוד בנושא
"זה כמו מלחמה, אני רועדת": קולות המפגינים בתל אביב
עשרות נפגעים בעימותים בין יוצאי אתיופיה לשוטרים בכיכר רבין
שוטר היס"מ שהיכה חייל בחולון יפוטר: "אין לו מקום במשטרה"

הארגונים "המעברה" (שמטפל בסוגיות הקשורות בצדק חלוקתי ובשוויון חברתי) ו"לא נחמדים" (קבוצה אנטי מפלגתית של פעילים ופעילות מהשכונות) הפעילו את עמודי הפייסבוק שלהם כדי להזמין פעילים ואזרחים לבוא ולתת יד לקהילה האתיופית במאבקה. בין היתר, הם אף יצרו קשר עם גורמים משפטיים לגבי טיפול בעצורים, במידה ויהיו.

הפעילים שהצטרפו למחאה של הקהילה לא עמדו בראשה, אלא נתנו לאנשי העדה לקבוע את הטון. אלה שבאו עם חולצות של הארגונים או שנשאו עמם סממנים המזהים כיוון, התבקשו מהמארגנים להסירם משום שהם לא היו מוכנים שהמחאה שלהם תקבל פן פוליטי.

בין מארגני ההפגנה לא הייתה תמימות דעים בנוגע למטרה ולאופן המחאה, וגם במהלכה נמשכו חילוקי הדעות בינם – כשהרוחות התלהטו וכשהעניינים יצאו משליטה. זה אמנם התחיל בהפגנה "מנומסת" מול קריית הממשלה שליד קניון עזריאלי, אולם אחרי כשעתיים, שבהם נחסמו נתיבי איילון על ידי המפגינים וכשהמשטרה החלה לאיים שתתחיל במעצרים – זה היה סימן שהערב לא ייגמר טוב.

ח"כ לשעבר פנינה תמנו-שטה אמנם הייתה הסמן המרגיע, אולם למפגינים היו תכניות משלהם כשהם התפזרו לכמה כיוונים. זה היה רחוק מלהיראות כמו הפגנה מסודרת, מה גם שהיא לא קיבלה את האישורים הדרושים לכך מהמשטרה, שעוד נהגה באיפוק עד אותה עת. מנגד, פעילים מארגוני השמאל שלקחו חלק במאבק, הבהירו כי ה"אי-סדר" הוא הסדר החדש במאבק. גורמים בארגונים הללו ציינו שלא ניתן להגיע להישגים חברתיים בכלל, ועבור הקהילה האתיופית בפרט, בצורה אחרת והוסיפו ש"רק כך אפשר לגרום לשינוי". גם ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת), שהיה אחד מחברי הכנסת שהגיעו להפגנה, אמר שלגישתו "מדובר בהפגנה מדהימה, כי במספר מוקדים היו חסימות". ואכן, במהלך כל ההפגנה בא לידי ביטוי האופן הספונטני של המחאה – בלי כיוון מוגדר ובלי מסלול ידוע. חלק מהפעילים שהשתתפו הסבירו: "זו הפגנה עממית אמיתית".

ואולם לא רק ארגונים חברתיים ביקשו לתמוך. במהלך הערב הגיע לכיכר רבין יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, והוא שוחח שם עם הצעירים המתוסכלים. במהלך ההפגנה ביום חמישי בירושלים אף העלה פעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין תמונה לפייסבוק וכתב: "בהפגנה עם אחינו האתיופים מול אלימות המשטרה".

אך אם להתייחס לדברים של רבים בכיכר, נראה שהכוונות של הפוליטיקאים אינן מספיקות, ושהימין לא באמת היה שם בשביל המפגינים. "אנחנו מתגייסים ונלחמים כמו כולם. למה לאף אחד לא אכפת? איפה ראש הממשלה, איפה השרים? בגלל שאנחנו לא מביאים מנדטים למפלגה מסוימת אז לא דואגים לנו?", תהה בזעם אחד המפגינים – כשהוא מביע תחושה עמוקה של ניכור ושל אכזבה מהממסד. "צריך לדפוק על השולחן, אי אפשר להמשיך הלאה". לדבריו, כעת אמנם מוחים על האלימות והגזענות, אבל האמת שהוא העביר היא שבארץ עדיין, לדעתו, מתייחסים ליוצאי אתיופיה כ"אחרים".

הקהילה אולי זוכה לתמיכה בקרב הציבור הישראלי, אבל לא ברור אם המאבק שלה יצליח לשאת פרי והאם השילוב של יוצאי העדה בחברה ישתפר. לדברי ח"כ דב חנין, "מדובר בכוחות מאוד חזקים ששולטים במדינה והמאבק נגדם דורש כוחות רבים. נצטרך למצוא את החיבורים הנכונים כדי לשלב זרועות, כדי לצלוח את המאבק. האתיופים לבד לא יצליחו, הערבים לבד לא יצליחו, וכך קבוצות אחרות. אם נמצא את החיבורים הנכונים, נצליח במאבק".

בינתיים, נראה שאירועי הערב נצרבו בתודעה הקהילתית, ושעל אף היד הקשה מצד המשטרה ולמרות חילוקי הדעות ביניהם - כפי הנראה מחאות נוספות בדרך.

לפניות לכתב שבתי בנדט: sben72@walla.com