אורנית ובנה חולצו לאחר יומיים בנפאל: "הגופות זרמו בנהר"

אורנית גרוסמן, בת 50 מזכרון יעקב, החליטה להצטרף לבנה תומר בן ה-22 לטיולו בנפאל לכבוד יום הולדתה. היא לא תיארה לעצמה שהטיול יהפוך עד מהרה לסיוט מתמשך - רעש האדמה העוצמתי תפס את השניים במהלך הטרק הראשון שעשו ביחד, באזור עמק הלאנג טאנג. מאחר והדרכים נחסמו, הם נאלצו לשהות במשך יומיים בכפר מבודד שמסביבם הרס וגופות של קורבנות רעידת האדמה הקטלנית. היום לקראת ערב היא ובנה חולצו בעזרת מסוק חילוץ נפאלי והגיעו למקום מבטחים בבית חב"ד בבירה קטמנדו.

"התחלנו את הטרק, אפילו לא הספקנו ללכת חצי יום ואז החלה רעידת האדמה", תיארה גרוסמן את רגעי האימה. "הקטע המפחיד היה מפולות הסלעים, חלקים מההר שנופלים כל הזמן בלי הפסקה, רעידות משנה ואז שוב פעם נפילות ורעידות. השביל לגמרי נחסם, לא ידענו מה לעשות".

גרוסמן סיפרה כי אחרי רעידת האדמה חזרו השניים לכפר שממנו יצאו, הנמצא במרחק של עשרה קילומטרים מנקודת ההתחלה של הטרק, שם נגלה לנגד עיניהם מחזה מבעית. "היה כאוס אדיר" סיפרה גרוסמן. "הבתים שנשארו היו שבורים לחלוטין והכול היה הרוס, אנשים איבדו את כל מה שהיה להם". לדבריה, "החלק הכי מפחיד היה גופות הזורמות בנהר, וזה רק ממשיך וממשיך, עוד ועוד סלעים נופלים, השביל מנותק, אין מים והאוכל מצומצם".

עוד כתבות בנושא:
הכוח נחת, המטוס יחזיר ישראלים: "תגידו לאמא שאנחנו בדרך הביתה"
בני הזוג מיכאלי מוליאן ששבו מנפאל: זה נס שמאיה התינוקת איתנו
הרעש בנפאל: צפו בתיעוד ממעוף הציפור; מניין ההרוגים עלה ל-4,138

גרוסמן ציינה כי תחילה, מעט לאחר רעידת האדמה, הם יצרו קשר עם קרוביהם בארץ באמצעות הטלפון הלווייני שהיה ברשותם והודיעו להם שהם בסדר. עם זאת, כשחזרו השניים לכפר, הם הבינו כי המצב חמור וכי ייתכן וייאלצו לשהות במקום זמן ממושך עד שיחולצו. "כשחזרנו לכפר וראינו את ההרס והבנו שאנחנו בעצם בבעיה גדולה ושלא תהיה לנו דרך לצאת משם ללא חילוץ של מסוק. בבוקר ראינו גופות זורמות בנהר והבנו שהמצב חמור, סלעים בגודל של בתים מתגלגלים, המקומיים היו בהיסטריה. המזל שלנו שהיה איתנו מכשיר קשר לוויני שמודיע איפה אנחנו בדיוק".

תומר השתמש בטלפון הלווייני ושלח הודעת חירום שהגיעה לבני משפחתם בדואר האלקטורני: "יש פה לפחות שלוש גופות מסביבנו, כולם הלכו, אין פה אוכל ואין שתייה, אם לא תהיה הצלה במהרה אנשים נוספים ימותו פה". הבוקר הוא כתב שיש רעידות אדמה נוספות באזורם עם "מפולות של סלעים מסביבנו".

גרוסמן סיפרה כי השניים השתדלו לשמור על קור רוח. "לא היו חרדות אבל היו לנו 'אפס אנד דאונס', ידענו שהזמן משחק לרעתנו כי כמות המים שהייתה לנו היא מוגבלת, לא הייתה עוד אספקה של מים, בנהר זרמו גופות והתנאים הסניטריים היו ירודים". לדבריה, "הבעיה הגדולה במצב הזה היא אי הוודאות והזמן שהולך ואוזל. אי אפשר לישון בלילה, סלעים נופלים מכל מקום, אי אפשר להישאר במקום אחד, יש כל הזמן פחד שמשהו יתמוטט, אי אפשר להיות בתוך הבית ומחוצה לו".

גרוסמן סיפרה כי בשלב מסוים היא ובנה החלו לחשוב שלא יגיעו לחלץ אותם. היא מספרת כי הם ראו בכל פעם מסוק חילוץ עובר באזור, אך הוא לא הגיע אליהם והאכזבה רק העיבה על מצב רוחם. "בשלב כזה אתה כבר מתחיל לתכנן תכנית חלופית למקרה שלא יבואו לחלץ אותנו", אמרה. "הממשלה הנפאלית החרימה את כל המסוקים האזרחיים, בכל פעם ניסו לשלוח לנו מסוק אך בסוף הפנו את זה למשימה אחרת".

"בכל פעם שעבר מסוק באזור רצנו וסימנו עם המעיל הכתום של הבן שלי תומר", תיארה גרוסמן. "בשלב מסוים התייאשנו, חשבנו לעצמנו מה עושים, לאן נלך, אין שביל והכל מפולות, חשבנו אולי להתקדם למקום אחר, התלבטנו ארוכות אם להתקדם למקום שיש שם כביש, ואז פתאום הגיע ההליקופטר לחלץ אותנו".

את הרגע שבו ראו את מסוק החילוץ לא ישכחו אורנית ובנה במשך כל ימי חייהם. "איזה כיף, איזה אושר זה היה, התחושה היא שהנה היום אנחנו יוצאים מפה חיים ובריאים, אמנם עם טראומה מאוד גדולה לנוכח כל ההרס וההרג הזה, אבל אנחנו מאוד מתרגשים ומודים לכולם על כל התמיכה והאהבה, היה לנו הרבה מזל".

לפניות לכתב: danayark@walla.com