מכתב מהדר: שר הביטחון משה יעלון השתתף הערב (שלישי) באירוע "שרים לזכרם" בכנסת - לזכר נופלים במערכות ישראל. באירוע הוא הקריא מכתב שכתב קרוב משפחתו - סגן הדר גולדין, שנהרג ברפיח במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ האחרון. את המכתב כתב גולדין, לפני מותו למפקדו, רב-סרן עידו אשרף.
המכתב מאפשר הצצה לעולמו של גולדין, אז מפקד צוות צעיר בפלוגת הסיור של חטיבת גבעתי, ולעולמם של שניים מחייליו, וממנו אפשר ללמוד על תחושת השליחות שהייתה חדורה בהם - כמו גם אהבת האדם.
יום הזיכרון - ידיעות נוספות
ריבלין בטקס יום הזיכרון: "הכאב חוצה את ישראל, אך לא מחלק אותה"
"להתראות, אוהב אתכם": מילות החייל האחרון שנהרג ב"צוק איתן"
"צריך לבחור - לצנוח או לצמוח": משה ושרה מתמודדים עם הפיגוע
"לעידו מפקד המחזור שלום,
המשימה העיקרית שמעסיקה אותי בימים אלו הם שני סיפורים על חיילים וההתמודדות איתם, סיפורים שאני לומד המון מהם. הראשון הוא חייל מדהים, שכל מי שבא אתו במגע מתאהב בו. עלה מאתיופיה לפני שנתיים וחצי, ומאז למד חודשיים עברית ומדבר בצורה טובה. כל שאר הזמן עד הגיוס עבד, וביחד עם אחיו גייס מאה אלף שקל לתת להורים לקניית דירה למשפחה כדי לעבור ממרכז הקליטה שחיו בו. הוא עבד במטבחים ובמלונות. בקיצור, מוסר עבודה שאני מקווה שאגיע לחצי ממנו.
ביקרתי במרכז הקליטה ונחשפתי למצב הקשה שבו הם חיו: עם מקרר מקולקל, מקום מאוד קטן להרבה נפשות. למזלי הצלחתי לארגן מקרר, תנור, מיקרוגל, קומקום, מיחם ושידה להעביר אותם לדירה החדשה. אבל המצב הכספי והחובות הביאו לכך שהחייל רוצה לעבור ליומיות על מנת שאחיו שלומד בכיתה י"א לא יצטרך להפסיק ללמוד ולעבוד. כמה שהוא חלם ורצה להיות בסיירת, הוא לא ייתן לאחיו לא לקבל בגרות כמוהו. כרגע המצב מיוצב עם סיוע מהת"ש ותרומה שהצלחנו לארגן.
החייל השני - סיפור די שונה. הודיע לי שהוא לא מעוניין להיות לוחם. לא מתחבר לשליחות, לא מתחבר לרימונים ונשקים וכל הראבאק. הוא חשב שהטירונות זה אתגר כיף, אבל הבין שזה דורש יותר מסתם מאמץ וכרגע הוא מסתובב כבוי ואדיש ומעדיף לא להיות קרבי, על מנת להשקיע ולהתפתח באזרחות. הוא בא ממשפחה שלא מעודדת אותו להיות קרבי וגם חברה שלו לא רוצה אותו קרבי. הבעיה - שהוא חייל טוב.
לקחתי אותו לשיחה אישית ועברתי איתו על כל הנושאים שהעלה. אמרתי לו ששליחות זה לא לנפנף בדגל ולשיר את ההמנון, אלא לעמוד בשני טורים בדרך לעזה, כשנופלים קסאמים על משפחות של חברים שלך. דיברתי איתו על משמעות של צוות, על הצוות שלי, על האווירה בקרב הלוחמים.
אמרתי לו את האמת עליי ועל המפקד הסמל: שאנחנו רצים כבר הרבה זמן ביחד, בעלי דעות פוליטיות 180 מעלות הפוך וזה לא מונע מאיתנו לישון כפיות כבר שנתיים בשטח, לאהוב ולעבוד אחד עם השני בצורה אדירה. זה מה שיפה בצבא, שאתה נפגש עם אנשים בלי המחיצות. חשבתי שהצלחתי להצית בו ניצוץ, אבל למחרת החייל חזר אלי כבוי ואדיש וביקש לעזוב.
האתגרים האלו מוציאים ממני כוחות חדשים ממקומות שלא חשבתי שאתקל. אני מרגיש שיש משימות ואתגרים לפניי וכל הזמן לומדים ומשתפרים. בקיצור, שמח אצלי.
הדר גולדין".