למה המשטרה לא מצליחה להתמודד עם "תג מחיר"?

במרץ 2013 תקפו שני מתנחלים רועה צאן פלסטיני כבן 80 במקלות בסמוך לכפר א-לבד שבשומרון. כתוצאה מהתקיפה איבד הקשיש את הכרתו וסבל משברים בכל חלקי גופו. שני חשודים במעשה נעצרו ומעצרם הוארך. למרות טענות הפלסטיני כי הוא יוכל לזהות את תוקפיו, ופרטי זיהוי רבים שסיפק למשטרה, לא התקיים מסדר זיהוי, וזה התבקש לזהות את החשודים על פי תצלומים, והתקשה בכך, לדבריו, בשל איכות התצלומים הירודה. לאורך כל החקירה שמרו החשודים על זכות שתיקה, ובסופו של דבר הם שוחררו והתיק נסגר כעבור חודשים אחדים בעילת "עבריין לא נודע". ארגון זכויות האדם "יש דין" ערער על ההחלטה ודרש כי יבוצע מסדר זיהוי ללקוחם. הערעור התקבל אך המשטרה עמדה בסירובה לעשות כן.

פשעי השנאה המכונים "תג מחיר", הכוללים תקיפת פלסטינים או פגיעה ברכוש פלסטיני בידי מתנחלים, ובה הצתת מבנים ומסגדים, פגיעה בעצי זית וריסוס כתובות נאצה, נפוצה בעיקר בשטחי יהודה ושומרון. גם במקרים המתרחשים בתוך גבולות הקו הירוק, האחראים לרוב יוצאים משטחי הגדה. לפיכך, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' ועם מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, להורות על הקמת יחידה שתיועד לטיפול בפשעי שנאה ממניע לאומני במחוז ש"י, ובמרץ 2013 הוקמה היחידה לפשיעה לאומנית. 60 שוטרי היחידה עושים שימוש נרחב בכלים מודיעיניים לצורך החקירות שלהם, וכן משתפים פעולה עם השב"כ.

עוד על פעולות "תג מחיר":
תיעוד: מתנחלים תוקפים פלסטינים בכפר בורין שבשומרון
חשד לפשע שנאה: כלי רכב הוצתו וכתובות רוססו ליד רמאללה
חשד ל"תג מחיר": מסגד הוצת באזור גוש עציון, כתובת "נקמה" רוססה

על פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), ב-2014 נעשו כ-330 פשעי שנאה בגדה המערבית, לא כולל ירושלים ומזרח ירושלים. על פי מפקד המפלג לפשיעה לאומנית ביחידה המרכזית של מחוז שי, סגן-ניצב אודי לוי, חל שיפור במידת ההצלחה של המשטרה בטיפול במקרים אלה בשנה זו. לדבריו, נרשמה עלייה של 30% במספר התיקים שנפתחו ועלייה של 99% במספר העצורים בחשד ל"תג מחיר". עוד חלה לדבריו עלייה של 75% במספר כתבי אישום שהוגשו בתיקים מסוג זה. "בסך הכול נוהלו במהלך 2014 יותר 30 תיקים במפלג", ציין סנ"צ לוי. עם זאת, לא ניתן היה להשיג מספרים מדויקים לצורך הכתבה.

בין ההצלחות של היחידה היה תיק שעסק בהצתת כמה כלי רכב בכפר הפלסטיני פרעתא שבשומרון ובריסוס כתובות נאצה בנובמבר 2013. שלושה מתנחלים נעצרו והועמדו לדין בגין המעשה, ולאחרונה נגזר עליהם מאסר של כשלוש שנים במסגרת הסדר טיעון. במקרה אחר הוגש כתב אישום נגד תושב עלי בגין מעורבות בשורת עבירות, ובהן פגיעה בעצי זית של פלסטינים, איומים, חבלה בכלי רכב ועבירות נוספות. משפטו טרם הסתיים, אך הוא הורחק מיהודה ושומרון.

למרות האופטימיות מהנתונים ביחידה, גם סנ"צ לוי מודה כי תופעת "תג מחיר" עדיין נרחבת וההצלחה בהתמודדות עם המעשים עדיין מוגבלת ביותר. "ככלל האירועים לא ייפסקו", אמר סנ"צ לוי. "מדובר בקבוצות הפועלות בשם אידאולוגיה. הם אנשים מתוחכמים שיודעים להיזהר, והם מתודרכים היטב לפני חקירה. מדובר באנשים ששומרים על שתיקה, לא רק החשודים אלא גם עדי ראייה". לדבריו, פעמים רבות נעשה בעבירות הללו שימוש ציני בקטינים. על פי הערכת המשטרה, ב-60%-70% מהמקרים משתתפים קטינים, ובתי המשפט נוטים להתחשב בהם.

אחד התחומים שבהם המשטרה מתקשה ביותר להשיג תוצאות הוא הצתת מסגדים. על אף הריבוי במקרים כאלה בשנים האחרונות, עד כה אף אחד מהם לא פוענח. הקושי נובע בעיקר מהעובדה שכניסת המשטרה לכפרים פלסטיניים לצורך חקירת האירועים תלויה בליווי צבאי, והדבר לא תמיד מתאפשר משום שהתושבים מתקוממים ומונעים את הכניסה. "לפעמים יש בעיה להיכנס ולאסוף ראיות", הסביר סנ"צ לוי. "במקרים שבהם ברור כי מדובר בהצתה, הפלסטינים מאפשרים כניסה מהירה, אבל כשמדובר בדליקה שהחלה מגורם אחר קשה לנהל את החקירה בלי לאסוף ראיות בשטח".

קושי נוסף שעליו הצביע סנ"צ לוי הוא ההתשה שמפעילים הפרקליטים של החשודים במעשים וארגון "חוננו" המייצג אותם, על ידי תדרוך הנחקרים וכן על ידי הגשת ערעורים רבים במהלך חקירתם. ב"חוננו" הודפים את הטענות ואומרים כי המשטרה ספגה לא פעם ביקורת משופטים על כך שהם מגישים ערעורים מיותרים. עוד ציינו בארגון כי הן שתיקת הנחקרים והן הגשת הערעורים הן זכויות המוקנות להם על פי החוק. "במקרים רבים בתי המשפט אף נענו לבקשת עורכי הדין של ארגון 'חוננו' ושחררו חשודים תוך ביקורת על המשטרה או על ערכאות נמוכות יותר", מסרו בארגון.

עוד העלו ב"חוננו" טענה שלפיה היחידה לפשיעה לאומנית פועלת בצורה מפלה וגזענית. "בניגוד להצהרות השר לביטחון הפנים ואחרים, היחידה פועלת אך ורק נגד יהודים ואינה מטפלת כלל באירועי הטרור הערבי. בשל הצורך להצדיק עשרות תקנים ותקציבי עתק, היחידה פועלת גם במקרים פעוטים שהיו מטופלים עד כה בתחנות המשטרה הרגילות, וכן באירועים שאינם באזור השיפוט שלה", טענו בארגון. לטענתם, המשטרה מתנכלת למתנחלים ולאנשי הביטחון האזרחי ולעתים עוצרים בני משפחה של חשודים כדי להפעיל עליהם לחץ להודות במעשים. עוד הוסיפו בארגון: "במקרים רבים נתקלנו באי-דיוקים ואף בהטעיה של בתי המשפט (מצד המשטרה – ש"ב). גם בתי המשפט ביקרו באופן חריף לא פעם ולא פעמיים את התנהלות היחידה".

אחת הבעיות העיקריות בטיפול בעבירות מסוג זה טמונה בחקיקה הקיימת בנושא. אין כיום בחוק סעיף העוסק באופן מפורש בעבירות "תג מחיר". על פי גורם במחוז ש"י, בניגוד למעשי הסתה או תקיפה פיזית של אדם, שאם משייכים להם מניע גזעני מוכפל העונש הקבוע לעבירה, בכל הקשור לפגיעה ברכוש קשה יותר להוכיח את מרכיב הגזענות, ולרוב הענישה קלה ואינה מאפשרת יצירת הרתעה של ממש. "אם מישהו נתפס לאחר שהצית רכוש, פגע בעצים או ריסס כתובות, העבירה בחוק היא עוון, ובגינה יש קנס בלבד מכיוון שהיא עבירה מינורית", הסביר הגורם. "ביהודה ושומרון עבירה כזו יכולה להצית את השטח, אבל אין לזה ביטוי בחוק".

ארגוני זכויות אדם מבקרים את הטיפול של המשטרה בפשעי השנאה נגד פלסטינים וטוענים כי אירועים רבים לא נחקרים כראוי. ב- OCHAמייחסים את הטיפול הלקוי לבעיה רחבה יותר: "מעשי אלימות מצד אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים, הנתונים לכיבוש צבאי מתמשך, פוגעים בביטחונם, במחייתם ובגישתם לשירותים בסיסיים ולסיוע, לרבות חינוך, בריאות ומים. במקרים רבים האלימות אף דוחקת את רגליהם מאדמתם", מסרו בארגון. "היעדר אכיפה מספקת של שלטון החוק על מתנחלים אלימים מתקיים בהקשר של זלזול רחב יותר בשלטון החוק, המתבטא בעצם הקמת ההתנחלויות בניגוד לחוק הבינלאומי ובהכשרה בדיעבד של השתלטות מתנחלים על קרקע ציבורית ובנייה בלתי-חוקית. הדבר מחזק אווירה של פטור מעונש, המזינה את מעשי האלימות".

על פי ארגון "בצלם", המנהל מעקב אחר חקירת פעולות "תג מחיר", מלבד המשטרה שמנהלת חקירות לא מספקות, גם צה"ל נושא באחריות מסוימת לאירועים הללו. בארגון טוענים כי חיילים הפרוסים בשטח, ובפרט המוקדי חיכוך, עומדים פעמים רבות מנגד ולא מתערבים במעשי המתנחלים נגד פלסטינים. עוד אומרים בארגון כי אם החיילים היו עוצרים מתנחלים שמגיעים להתעמת עם פלסטינים או להזיק לרכושם, דבר שהם מחויבים לעשות, אירועים כאלו היו נמנעים. גם במשטרה מכירים את הבעיה הזאת: "יש מקרים שבהם החיילים עומדים מנגד, וזה נובע מהתפיסה שתפקידם כחיילים הוא להגן על המתיישבים", הסביר גורם במחוז. "התגובה הראשונית פה מאוד חשובה. אנו מחדדים את העניין מול הצבא וזה הולך ומשתפר".

בארגון "יש דין" ציינו נקודה בעייתית נוספת – לדבריהם, אמנם על פי נתוני המשטרה חלה עלייה במספר כתבי האישום המוגשים על בסיס מעצרים של היחידה, אולם מדובר בעיקר באירועים שבהם נפגעו אנשי כוחות הביטחון ולא בכאלה שבהם נפגעו פלסטינים. ממסמך שהועבר מהמשטרה ל"יש דין" עולה כי ב-2014 נפתחו 65 תיקים שבהם היה מתלונן פלסטיני וב-21 תיקים בלבד הוגשו כתבי אישום. זאת לעומת 61 תיקי חקירה ללא מתלונן פלסטיני, שמתוכם הוגשו 35 כתבי אישום.

גם בין מספר המקרים המדווחים לבין מספר התיקים שנפתחים בפועל קיים פער, אך במחוז שי תולים זאת גם בעובדה שבמקרים רבים הפלסטינים אינם מגישים תלונה. פלסטינים רבים טוענים כי איבדו את האמון במערכת אכיפת החוק. "מבחינתנו אנחנו עושים הכול בכל אירוע כדי להוביל לתלונה על מנת שנוכל לחקור ולמצות את הדין עם האשמים, ואנחנו מקפידים על זה", אמר סנ"ץ לוי בהקשר זה.

מלבד הפעולות שננקטות נגד החשודים, אנשי היחידה פועלים גם בניסיון לפנות אל בני הנוער בהתנחלויות ולמנוע מהם להידרדר לעבריינות, בין היתר באמצעות עובדי רווחה של המועצות המקומיות. "אנחנו עובדים על תכניות שיסייעו לשקם את הנוער המועד להידרדר לעבריינות מסוג זה", סיפר הגורם במחוז. "חלק מהנערים הללו עזבו את בתיהם והוריהם אינם מבינים את חומרת מעשיהם או שאיבדו שליטה על ילדיהם".

למרות זאת, יש עדיין מי שמפקפק באופן הטיפול בנוער הגבעות. אביה אזולאי, עובד רווחה המטפל בנוער בסיכון ומתגורר בהתנחלות איתמר, היה מסומן שנים רבות בשב"כ וכבר בגיל 16 הוא הורחק לחצי שנה מיהודה ושומרון, והוא סבור שהמערכת אינה פועלת נכון. "כשאתה צעיר אתה תוסס יותר ורואה הכול בשחור ולבן, אבל כשאתה מתבגר אתה מבין את הדברים אחרת", אמר אזולאי. "במקום לסייע לבני הנוער האלה, מסמנים אותם ודוחקים אותם לפינה. במקום להשקיע כל כך הרבה כספים ביחידה לפשיעה לאומנית, עדיף היה לעסוק בחינוך נכון של בני הנוער הללו".

לפניות לכתב: sben72@walla.co.il