ביום שישי בערב, כמה שעות אחרי הסערה הגדולה שהתחוללה בישראל בעקבות פרסום מסמך ההבנות הסודי שבו הסכים מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967, התפרסמה בתקשורת האמריקנית ידיעה צנועה הרבה יותר, אבל מעניינת לא פחות: ממשל אובמה החליט למנות את המזרחן רוב מאלי ליועץ המיוחד של הנשיא לענייני המזרח התיכון. ניתן להניח, על פי ההיסטוריה של רוב מאלי כי שני האירועים הדלפת המסמך וההודעה על המינוי באותו היום אינם בגדר צירוף מקרים.
מאלי הוא דמות ותיקה ב"תעשיית השלום" הישראלית-פלסטינית, אבל הרקע המזרח-תיכוני שלו חורג הרבה מעבר לביצה הקטנה שלנו. הוא נולד בשנות השישים למשפחה ניו-יורקית שחיה את האזור שלנו: אביו, סימון מאלי, היה עיתונאי יהודי-מצרי שדיווח ממטה האו"ם עבור עיתונים שונים במצרים ונהנה מידידות אישית עם נשיא מצרים המיתולוגי ג'מאל עבד-אל נאצר, ואמו הייתה פעילה במאבק לשחרור אלג'יריה מהכיבוש הצרפתי. במהלך לימודי הדוקטורט שלו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, אחד משותפיו לספסל הלימודים היה סטודנט שאפתן בשם ברק אובמה.
עוד ידיעות בוואלה חדשות:
גדול, אך לא סוחף: מפגן הכוח של השמאל - הצלחה חלקית בלבד
ארגון הטרור הניגרי בוקו חראם נשבע אמונים לדאעש
"סעי יא מפגרת": איומים וקללות לעיני ילדים בראשון לציון
אחרי שעסק במשך שנים בכתיבה אקדמית על הסכסוכים השונים במזרח התיכון, הצטרף מאלי בשנת 1994 לממשלו של הנשיא ביל קלינטון כיועץ בתחום מדיניות החוץ. הוא שימש תחילה כעוזרו של היועץ לביטחון לאומי, סנדי ברגר, תפקיד שבמסגרתו עסק במגוון רחב של נושאים, אולם ב-1998 הוחלט להסיט את פעילותו לתחום שהיה קרוב ללבו מאז ומתמיד: הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאלי מונה ליועץ מיוחד של הנשיא קלינטון ל"עניינים ישראלים-ערביים", תפקיד שבו כיהן עד לעזיבת קלינטון את הבית הלבן.
במסגרת תפקידו כיועץ הנשיא, מאלי היה מעורב בוועידת קמפ דייוויד בשנת 2000, שכישלונה סימן את קיצו של תהליך אוסלו. רוב בכירי הממשל האמריקני האשימו לאחר הוועידה את יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בכישלון, אולם מאלי סבר שהאחריות רובצת על שני הצדדים. כשנה לאחר כישלון הוועידה, כאשר האינתיפאדה השנייה כבר השתוללה ברחובות, מאלי פרסם מאמר מקיף תחת הכותרת "קמפ דייוויד: טרגדיה של טעויות", שבו טען כי טקטיקת המשא ומתן שנקט אהוד ברק לאורך הוועידה, תרמה רבות לכישלונה.
גם כיום, כמעט 15 שנים אחרי כישלון הוועידה, המאמר נותר מעניין, כמו גם תגובתו של אהוד ברק אליו, שפורסמה במאמר תגובה. אבל מעניינת עוד יותר, זהותו של האדם שהיה חתום על המאמר יחד עם מאלי: חוסיין אגא, פרופסור באוניברסיטת אוקספורד ויועץ קרוב לאבו מאזן, שהשתתף בוועידה כחבר המשלחת הפלסטינית. אגא הוא גם זה שייצג את אבו מאזן בערוץ השיחות החשאי עם נתניהו, שבמסגרתו גובש המסמך המביך עבור נתניהו שפורסם בסוף השבוע.
המאמר על הכישלון בקמפ דייוויד היה רק יריית הפתיחה לסדרה ארוכה של מאמרים משותפים שפירסמו מאלי ואגא בנושא המזרח התיכון. דוגמה אחת מיני רבות לכושר הניתוח של השניים: בנובמבר 2012, שנה וחצי לאחר האביב הערבי וחודשים ספורים לאחר השתלטות האחים המוסלמים על מצרים, פרסמו מאלי ואגא מאמר תחת הכותרת "זו אינה מהפכה", שבו חזו כי הצבא המצרי עשוי לחזור בקרוב לשלטון במדינה. השניים הותקפו על ידי מזרחנים ומומחים שטענו כי הכוחות שהודחו במהפכת "האביב הערבי" לא ישובו עוד לשלוט בעולם הערבי. כעבור שמונה חודשים, הופתע העולם כולו כאשר הגנרל המצרי האלמוני עבד אל-פתאח א-סיסי, עלה לשלטון במצרים והדיח את הנשיא מורסי.
בשנת 2001, כאשר מאלי ואגא האשימו את ברק ולא את ערפאת בכישלון ועידת קמפ דייויד, הם הצליחו להרגיז רבים בוושינגטון ובירושלים. בשנת 2009, לעומת זאת, הם פרסמו מאמר בו הצדיקו, אם כי בצורה מסויגת, את הדרישה הישראלית מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מקורביו של ראש הממשלה נתניהו דאגו אז להעביר את המאמר לעיתונאים ופרשנים בארץ ובחו"ל. אגא, יש לציין, הלך עם הגישה הזו צעד נוסף קדימה, כאשר במסגרת המשא ומתן החשאי שניהל עם שליחו של נתניהו, עו"ד יצחק מולכו, הוא הסכים להכרה עקיפה בזהותה היהודית של ישראל, בתמורה להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967.
לפני כשנה וחצי, 13 שנים אחרי שעזב את הבית הלבן וחזר לאקדמיה, מאלי מצא את עצמו שוב עובד עבור נשיא ארה"ב, לאחר שחברו מימי הלימודים, ברק אובמה, החליט למנות אותו ליועץ מיוחד לענייני המפרץ הפרסי. מאלי עסק, מתוקף תפקידו, בעיקר בנושא האיראני ועמדותיו בנושא איראן לא יסבו נחת רב לראש הממשלה הבא של ישראל: מאלי טוען כי בעקבות התהפוכות במזרח התיכון, לאיראן ולארה"ב יש כיום אינטרסים משותפים, כצן המאבק נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), שמהווה אויב של שתי המדינות. על הרקע הזה, הוא תומך בהפגת העוינות בין המדינות והחזרת איראן לחיק האומות, כמובן, בכפוף לוויתור מצידה על השאיפה לנשק גרעיני.
כעת, כאשר נראה שהסכם הגרעין עם איראן קרוב מתמיד, הודיע ממשל אובמה כי בשנתיים שנותרו לאובמה בתפקיד, מאלי ישמש כיועצו המיוחד לענייני המזרח התיכון. משמעות המינוי עבור ישראל היא כפולה. ראשית, אפשר להסיק מכך שאובמה לא מתכוון לוותר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכי בשנתיים הקרובות הממשל שלו יחדש את המאמצים להביא להסכם קבע בין הצדדים. רמז לכך אפשר היה למצוא בדברים שאמרו בסוף השבוע בכירים בממשל לעיתון "הארץ", על כך שאובמה נחוש לחדש את עיסוקו בנושא לאחר הבחירות.
המשמעות השנייה, והמעניינת יותר, היא שהסבב הבא של השיחות בין ישראל לפלסטינים יכלול מעורבות עמוקה יותר של מדינות ערב המתונות. מאלי שייך לקבוצה ההולכת וגדלה של דיפלומטים ואנשי מקצוע, הסבורים כי משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים אינו יעיל, ויש להחליף אותו במשא ומתן רחב יותר בין ישראל לבין העולם הערבי. במאמר שפרסם יחד עם חוסיין אגא בשנת 2007 בנושא "יוזמת השלום הערבית", כתבו השניים כי "משא ומתן תחת המטרייה של יוזמת השלום הערבית, יצמצם את המכשולים שכובלים את הפלסטינים, ובמקביל יגדיל למקסימום את הרווחים שישראל יכולה לקבל". למאלי תהיה הזדמנות להוכיח את נכונות התזה הזו, אבל רק לאחר שיסתיימו הבחירות בישראל.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il