ההופעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול (שישי) מול פעילים ביהוד חשפה את הלחץ שבו הוא נמצא מאז שובו מוושינגטון. זאת, בעיקר בשל פרסום מסמך ההבנות שאליו הגיע שליחו יצחק מולכו עם נציגו של יו"ר הרשות אבו מאזן. זה זמן רב שראש הממשלה לא נראה בכזאת פאניקה ויש לכך לא מעט סיבות. בין היתר, הוא אינו ממריא בסקרים, אפילו לאחר נאומו "ההיסטורי" בקונגרס האמריקני, שלמרבה הפליאה לא שינה את פני המזרח התיכון. הפרשנים בטלוויזיה מדברים אפילו על האפשרות שהליכוד תקבל 18 מנדטים ופחות ונתניהו יודיע על פרישה. ויש את המסמך, כמובן.
אמנם ברור שההדלפה של אותו נייר, שאליו הגיעו מולכו וחוסיין אל-ערא ב-2013 בסיועו של דניס רוס (שלא נשא אז בתפקיד רשמי בממשל), נועדה להחליש את נתניהו אל מול בוחריו בימין, אך מדובר במסמך אמיתי. למרות הטענות של ראש הממשלה, זה אינו עוד "טריק של נוני מוזס", בעלי ידיעות אחרונות. כמה מהעיתונאים שעקבו אחר הערוצים המדיניים בין ישראל והרשות בשנים האחרונות ידעו על קיום המסמך, כשערוץ ההידברות עצמו נחשף בוואלה חדשות בנובמבר שעבר על ידי אמיר תיבון.
יתרה מכך, וכאן בעצם צריכים "נצי הליכוד" לדאוג, הנוסח שסוכם בין מולכו ואל-ערא ותועד על ידי רוס - הוא שכתב פיזית את הדברים ששני השליחים סיכמו ביניהם - הציג נכונות חסרת תקדים של ישראל לחילופי שטחים ביחס 1:1 במקרה של הסכם שלום והקמת מדינה פלסטינית. זהו עקרון שאף ראש ממשלה ישראלי לא הסכים לו בעבר. לא אהוד ברק בקמפ דיויד בקיץ 2000, בוודאי לא אריק שרון, ואפילו לא אהוד אולמרט, שהציע לפצות את הפלסטינים במנהרה במקום 0.5% מהשטח שביקש להשאיר בישראל ולא זכה לתמורה טריטוריאלית.
לקריאה נוספת בנושא
נתניהו על חשיפת מסמך הוויתורים: "לא הסכמתי לגבולות 67'"
האיום שמפחיד את נתניהו: פרסום הסכם מסגרת לפני הבחירות
לנתניהו גם אין יכולת לומר "לא ידעתי" או שהשליח לא הוסמך מטעמו. מולכו הוא האדם המקורב ביותר אליו בסוגיה הפלסטינית. הוא "שומר הסף", שנשלח על ידי נתניהו כדי לשמור על ציפי ליבני, שמונתה אף היא על ידי ראש הממשלה כדי לנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים. אותה לבני שכיום מתארים אותה אנשי הליכוד כסכנה למדינת ישראל. מה הוא כן יכול לומר? את אותם הדברים ששמענו מפיו אתמול פחות או יותר. כלומר, "בשום שלב נתניהו לא הסכים לנסיגה לקווי 67', לחלוקת ירושלים ולהכרה בזכות השיבה", כפי שנמסר מלשכתו. הצדק עם נתניהו כאן, אלא שאין כאן כל סתירה. נתניהו "רק" הסכים שמסגרת שיחות הקבע תהיה "מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בשטח בר קיימא, שיתייחס בגודלו לשטח שהיה בשליטת מצרים וירדן לפני 4 ביוני 1967...".
אף על פי שזו מסגרת שיחות לא מחייבת אמנם, מתברר שהרשות הפלסטינית הצליחה מול נתניהו היכן שלא הצליחה מול אף ראש ממשלה בעבר. היא הצליחה לבסס מראש את המשא ומתן על קווי 67', כשברור שגם אם יהיו חילופי שטחים, הפלסטינים יהיו זכאים למדינה עם אותו גודל שטח כפי שהיה לפני מלחמת ששת הימים. כלומר, חילופי שטחים אחד לאחד. במילים אחרות, נתניהו יישר קו בסוגיית הגבולות עם יוזמת ז'נבה ויוסי ביילין.
ומה באשר לירושלים והפליטים? שוב, אין הפתעות גדולות. נתניהו, כפי שהדגיש אתמול, אכן לא הסכים לחלוקת ירושלים, אך הכיר "בקשר ההיסטורי, החברתי והתרבותי" של הפלסטינים בעיר. כך גם לגבי בקעת הירדן. נתניהו הבהיר כבר בנייר המסגרת שנוסח על ידי מולכו ואל-ערא, שתהיה נוכחות פלסטינית בבקעה. וכן, אפילו הוזכרה חזרה של פליטים לתחומי ישראל כמחווה הומניטרית. כל זאת, כאמור, עוד לפני שהמשא ומתן עצמו החל.
ההצהרות של בנימין נתניהו בסוגיה הפלסטינית, בעקבות פרסום המסמך, צפויות להחריף מן הסתם ככל שיתקרב מועד הבחירות. הוא ואנשיו יתהדרו באלפי יחידות הדיור שנבנו בהתנחלויות בימי כהונתו, כאילו היה מדובר בפעולה נועזת מעבר לקווי האויב, שנועדה לעצור את הגרעין האיראני. נתניהו, כיאה לפוליטיקאי לפני בחירות, בוחר להילחם בנפתלי בנט על עוד מנדט או שניים. זאת, במקום להתמקד באינטרס הלאומי הישראלי ואולי אף להציג את המסמך כהוכחה לחוסר הרצינות של הפלסטינים או "חלילה" לקדם משא ומתן לפי המסמך הזה.
ועוד הערה לסיום - הבית הלבן הראה אתמול לנתניהו כיצד "סוגרים חשבון" בסגנון אמריקני. בהתפתחות בנוסח סדרת הטלוויזיה "בית הקלפים", הגיעה ההדלפה הזו, שמבהירה לראש הממשלה כיצד יכולה וושינגטון לנקום במי שמנסה להפיק רווחים פוליטיים על גבו של הנשיא אובמה. נתניהו גילה בדרך הקשה שלשחק במשחקים הפוליטיים הפנים-אמריקניים יש מחיר כבד, שאותו ייאלץ לשלם.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה כי "בשום שלב ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הסכים לנסיגה לקווי 67', לחלוקת ירושלים ולהכרה בזכות השיבה. זאת הייתה ונשארה עמדתו.
שיחותיו של עו"ד יצחק מולכו התנהלו במעורבות אמריקנית ולא הולידו סיכומים כלשהם. הן עסקו בניסיון לייצר הצעה אמריקנית להתניע את המשא ומתן כשכל צד יכול להסתייג מהסעיפים שאינם מקובלים עליו. לאורך השנים הונח מספר רב של טיוטות שלא הושגה הסכמה על אף אחת מהן, וגם אם הייתה מונחת טיוטא אמריקנית כלשהי ראש הממשלה הבהיר מראש כי יביע את התנגדותו לסעיפים הנוגדים את עמדותיו".