בית משפט במצרים אמנם החליט אתמול (שבת) להגדיר את חמאס ארגון טרור, אך בשלב זה עדיין לא ברור מה יהיו ההשלכות בפועל. עד כה, רק הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל-קסאם נחשבה ארגון טרור, אולם הפסיקה החדשה מרחיבה את ההכללה גם לדרג המדיני ולזרוע הפוליטית. האם משמעות הדבר שמעתה תחרים מצרים את הארגון ותקטע לחלוטין את כל הקשרים עמו, כולל אלה של גופי המודיעין? כאמור, קשה לומר בשלב זה. עם זאת, כבר עתה ניתן לומר ברמה גבוהה של וודאות, בעיקר לנוכח התגובה הכמעט היסטרית ברצועת עזה, שברמה הסמלית מדובר בהכרזת מלחמה של קהיר על חמאס.
בכך הוכיח נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי שיש רק מנהיג אחד במזרח התיכון שאפשר להשוותו לראש ממשלת בריטניה לשעבר ווינסטון צ'רצ'יל - והוא יושב בקהיר ולא בירושלים. אצל א-סיסי, אין רק דיבורים, אלא גם מעשים. הוא הכריז מלחמה על האיסלאם הרדיקלי באשר הוא - לא רק על "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ושלוחותיו, אלא גם על תנועת האחים המוסלמים ושלוחותיה.
עוד על המלחמה של מצרים בטרור
א-סיסי: יש להקים כוח ערבי מאוחד למלחמה בדאעש
דאעש יוצא למלחמת הישרדות - ויורה לכל הכיוונים
הסרטון שמוכיח: דאעש הגיע לאפריקה, ובמלוא אכזריותו
רק לפני כמה חודשים הוא פתח במבצע צבאי נרחב בחצי האי סיני, שיימשך לפי הערכות כוחות הביטחון של מצרים, בין שנתיים לשלוש שנים. בתקופה הזאת, הוא הסביר, מצרים תשלם מחיר - ואפילו מחיר כבד - אך אין מנוס מהמבצע. כמו כן, לאחר שלוחמי דאעש בלוב חטפו מצרים קופטים והוציאו אותם להורג לפני כשבועיים, שוב לא היסס א-סיסי להוכיח שהוא עומד מאחורי הכרזותיו ושלח את מטוסי חיל האוויר המצרי להפציץ מטרות דאעש בשכנה ממערב.
זאת בעצם המדיניות של האיש - מעשים ודיבורים. עבורו, אין הבחנה בין זרוע צבאית לזרוע מדינית, את זה הוא משאיר לגורמים בינלאומיים, בעיקר באירופה, שמנסים לאחרונה לקרוץ לחמאס ולהידבר עמו. בנוסף לכך, א-סיסי ואנשיו אינם מצלחים להבין את מה שנתפס עבורם כמדיניות פייסנית של ישראל כלפי חמאס, הן במבצע "צוק איתן" והן לאחריו, בעוד יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הפך לשק של חבטות.
ההתנהלות של נשיא מצרים יוצרת לחץ רב בחמאס בעזה, כמעט פאניקה. דוברי הארגון קראו לצאת להפגנות בעזה נגד ההחלטה ומתחו ביקורת ישירה על מצרים וא-סיסי. מושיר אל-מסרי, מראשי הארגון ברצועה, אמר באותה הפגנה כי משמעות ההחלטה היא "הצטרפות לשורותיו של האויב". לדבריו, "מי שמחליט החלטות כאלה משרת את האויב בחינם".
נראה שאל-מסרי וחבריו מסרבים להפנים שלפחות עבור קהיר, האויב האמיתי יושב בעזה, כשבתל אביב ובירושלים יש שותף למלחמה בטרור. בחמאס היה מי שקיווה בחודשים האחרונים שהמצרים יפתחו את מעבר רפיח, בעיקר לאחר המלחמה בקיץ, אך שוב הבהיר להם איש הברזל מקהיר שהמעבר לא ייפתח כל עוד הארגון שולט במעברים. יתרה מכך, האיש שמסרב להתרגש מאלפי מפגינים של האחים המוסלמים בקהיר, בוודאי שלא צפוי לשנות את מדיניותו לנוכח כמה מאות פלסטינים בג'בליה.
השאלה הקריטית, כמובן, היא כיצד תשפיע החלטת בית המשפט על היחסים בין קהיר לבין חמאס בפועל. האם אנשי החמאס הבודדים שפועלים במצרים יגורשו כעת? האם המודיעין המצרי ינתק את קשריו המצוינים עם הנהגת חמאס וכך למעשה לא יהיו עוד מתווכים בין ישראל לארגון הפלסטיני? באנגלית יש משפט מפורסם שאומר - It's my way or the highway - ומאחר שחמאס לא הסכים לשלל התנאים שמצרים הכתיבה לו, הארגון ותושבי עזה ישלמו מחיר כבד.
המודיעין המצרי דרש לא פעם מחמאס להסגיר לידיו חשודים בפיגועי טרור, לעצור את ההברחות דרך המנהרות ולהפסיק את מתן החסות לפעילי טרור מסיני שמצאו מסתור בעזה. המודיעין יודע על הקשרים של פעילים מרכזיים בזרוע הצבאית של חמאס, בהם איימן נופל, עם חוליות של ארגון אנסאר בית אל-מקדס (שלאחרונה נשבע אמונים לדאעש א"י) שפוגעות בחיילי מצבא מצרים בסיני, אך עד כה חמאס לא נקף אצבע כדי להיענות לדרישותיהם. לא לחינם הזהיר מחמוד א-זהאר, אחד מראשי הארגון, מפני תקיפה מצרית בעזה. לא נראה שמישהו מהפלסטינים ברצועה יתפלא על כך לנוכח המדיניות הנחרצת של א-סיסי נגד חמאס.
(עדכון ראשון: 23:53)