שנתיים לפני תום מאסרו: ראש "מחתרת בת עין" משתחרר מהכלא

עופר גמליאל, אחד משני ראשי "מחתרת בת עין" שנידון בשנת 2002 ל-15 שנות מאסר לאחר שניסה לבצע פיגוע במזרח ירושלים, שוחרר היום (ראשון) ממאסר כשנתיים לפני תום עונשו. שחרורו התאפשר בתחילת החודש, אז קיבלה ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר את הבקשה לניכוי שליש מעונשו. השחרור התעכב בשבוע משום שפרקליטות המדינה הביעה התנגדות וביקשה לערער על ההחלטה, אולם בסופו של דבר הערעור לא הוגש. ועדת השחרורים קבעה בהחלטתה כי גמליאל עבר "שיקום והתקדמות מרשימה, וכי החשש שיבצע מעשים דומים כמעט ואינו קיים".

גמליאל הורשע ב-2003 בניסיון לפוצץ עגלת תופת ליד בית החולים מקאסד ובית הספר לבנות בשכונת א-טור במזרח ירושלים באפריל אותה שנה. במהלך משפטם של חברי המחתרת התברר כי הדרך שבה נבחר המטען – שתי לבנות חבלה, שני בלוני גז, מאות ליטרים של סולר וברגים רבים – נועדה לגרום למותם ולפציעתם של תלמידות ועוברי אורח חפים מפשע רבים ככל האפשר. רק בשל תקלה טכנית לא פעל המטען, שנוטרל בידי חבלני המשטרה. גמליאל וחברו להנהגת המחתרת, שלמה דביר, נידונו ל-15 שנות מאסר. דביר יובא בקרוב בפני ועדת השחרורים. ירדן מורג שהניח את המטען יחד עם דביר, נידון ל-12 שנות מאסר. אחיו של דביר, שחר, נידון לשמונה שנות מאסר ושוחרר.

עוד על עופר גמליאל:
ראש "מחתרת בת עין" לא ישוחרר ממאסר
מנהיג "מחתרת בת עין" ישוחרר – למרות התנגדות השב"כ
עופר גמליאל יצא לביקור בנו שנפצע בפיגוע

גמליאל נאבק על שחרורו מאז 2013, אז סיים לרצות עשר שנות מאסר, שהן שני שלישים מתקופת מאסרו. באוקטובר באותה שנה דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור שהגיש עקב החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לקיצור עונשו. גם שירות הביטחון הכללי התנגד בזמנו לשחרור ונציגו בבית המשפט טען כי הדבר "יתסיס את השטח" בקרב "נוער הגבעות" ובעיקר בקרב פעילי "תג מחיר".

בפסק הדין כתבו השופטים שגמליאל "ביצע עבירות חמורות ממניעים אידיאולוגים, שעל חומרתן אין להכביר מילים". הם הוסיפו שהוא לא נטל ואינו נוטל אחריות מלאה על המעשים, ואף מזער את חלקו בפרשה. עוד כתבו השופטים, כי גמליאל החל בטיפול לפני זמן קצר יחסית, וכי שחרורו המוקדם בשלב זה עלול לסכן את הציבור, במיוחד כאשר הוא עתיד לחזור לסביבה ולחברה מהן יצא לביצוע מעשיו. הם הוסיפו שוועדת השחרור יכולה לבחון שוב את בקשתו של גמליאל לשחרור מוקדם בחודש דצמבר, שנה לאחר שהחל בטיפול.

שלושה חשודים נוספים – יוסף בן ברוך, שהוגדר כ"מוח" של הקבוצה, יזם את הרעיון ומימן את רכישת העגלה וכן פעיל הימין הקיצוני נועם פדרמן, שנחשד כי לבנת חבלה שהייתה ברשותו שימשה להרכבת המטען – נעצרו, נחקרו ושוחררו בהמשך, או שזוכו. ארבעת חברי מחתרת בת עין הסבירו לחוקרים כי פעלו תוך סערת רגשות ורצון לנקום בפלסטינים על רצח התינוקת שלהבת פס מירי צלף פלסטיני במהלך האינתיפאדה השנייה ב-2001.

סנגורו של גמליאל, עורך הדין עדי קידר מארגון חננו, הביע שמחה על השחרור ותקף את הפרקליטות ביציאה של מרשו מבית הכלא. "אנחנו אחרי מאבק משפטי קרוב לשלוש שנים לגבי הזכויות שלו, והדרך הזו ידעה עליות ומורדות. הפרקליטות מתנהלת בצורה מאוד בעייתית בכל הנוגע לאסירים ביטחוניים יהודים בזמן שהיד קלה על ההדק בנוגע לשחרור מחבלים". לדבריו, אסירים פלסטיניים משתחררים ביתר קלות מאש יהודים. "בזמן שמחבלים מקבלים הקלות, עופר וחבריו, שהביעו חרטה ומתנהגים למופת, לא מקבלים את השחרור שלהם בזמן. והסיום היום הוא לאחר מאבק ממושך. ההחלטה נכונה אך קשה לי לברך את המדינה על התנהלותה", הוא הוסיף.

"המצב האבסורדי הוא שבזמן שעופר ישב במעצר, בנו נדקר על ידי מחבל ונפצע קשה וחברו נרצח, וסיכויי השחרור של אותו מחבל רוצח גבוהים יותר מאדר לאסירים ביטחוניים יהודים כמו שעיכבו מספר פעמים את שחרורו של עופר למרות שהוא כבר היה בתוך השליש האחרון של עונשו". קידר תקף גם את שירות הביטחון הכללי, ואמר כי עליו "להפסיק לדחוף את המקלות שלו בנוגע לשחרורם. יש לו משפחה עם הרבה ילדים וצריך להניח לו לאפשר להשתקם ולחזור לחיק משפחתו".