בית המשפט המחוזי בלוד קיבל היום (שלישי) את עמדת הפרקליטות וקבע כי עופר גמליאל, ממנהיגי "מחתרת בת עין", לא ישוחרר ממאסר לאחר שסיים לרצות שני שלישים מעונשו. זאת, לאחר שלפני כחודשיים החליטה ועדת השחרורים שליד בתי הסוהר לקצוב את עונשו של גמליאל למרות התנגדות נחרצת של שירות הביטחון הכללי, ולמעשה לאפשר את שחרורו המיידי.
גמליאל נידון ל-15 שנות מאסר על חלקו בניסיון לפוצץ עגלת תופת ליד בית החולים מקסאד ובית הספר לבנות בשכונת א-טור במזרח ירושלים בחודש אפריל 2002. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של ניסיון לרצח ואחזקת נשק. לאחרונה סיים גמליאל לרצות עשר שנות מאסר, שהן שני שלישים מתקופת מאסרו. לפני כחודשיים קיבלה ועדת השחרורים את בקשתו לקצר את מאסרו, לאחר שבפני חברי הוועדה הוצגה חוות דעת של עובדים סוציאליים בשירות בתי הסוהר, שממנה עלה כי גמליאל, המרצה את עונשו באגף התורני בכלא מעשיהו, נחשב לאסיר המתנהג היטב, עובד בכלא, ומעונין לשקם את חייו. הוא אף עבר תהליך שיקום והשתתף בסדנאות למניעת אלימות. הרב הראשי לצה"ל לשעבר, תת-אלוף (במיל') אבי רונצקי, אף הגיש מכתב לוועדה, שבו ציין כי הוא תומך ומלווה גמליאל ומוכן לערוב אישית כי לא יפר את תנאי שחרורו. מנגד, נציגי השב"כ טענו כי שחרורו של גמליאל "יתסיס את השטח" בקרב "נוער הגבעות" ובעיקר בקרב פעילי "תג מחיר".
בעקבות ההחלטה עתרה הפרקליטות לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת ועדת השחרורים. בעתירה נכתב, בין היתר כי "החלטת הוועדה אינה סבירה מאחר שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לנסיבות הקיצוניות של ביצוע העבירה, לרקע האידיאולוגי לביצועה, להתנהגותו השלילית של האסיר, להעדר הליך טיפולי משמעותי בכלא, לאי לקיחת אחריות מלאה על מעשיו, לחוות דעת גורמי הביטחון, למידע החסוי שהונח בפניה, לאי יציאתו לחופשות במרבית תקופת המאסר". מנגד, פרקליטו של גמליאל, עו"ד עדי קידר, טען כי השב"כ מבקש למעשה להפוך אותו ל"משתף פעולה" ו"סייען", והוא אינו מוכן לכך. לדבריו, גמליאל הביע חרטה על מעשיו ואף פרסם זאת ברבים, בכלל זה בעיתונות של חוגי הימין הקיצוני. בעקבות ההחלטה אמר עו"ד קידר כי "מדובר בהחלטה לא ראויה, שמתערבת בהחלטת ועדת השחרורים, ולכן נגיש עתירה לעליון".
רק בשל תקלה טכנית לא פעל המטען במזרח ירושלים
יצוין כי במהלך משפטם של חברי המחתרת התברר כי הדרך שבה נבחר המטען שתי לבנות חבלה, שני בלוני גז, מאות ליטרים של סולר וברגים רבים נועדה לגרום למותם ולפציעתם של תלמידות ועוברי אורח חפים מפשע רבים ככל האפשר. רק בשל תקלה טכנית לא פעל המטען, שנוטרל בידי חבלני המשטרה. גמליאל וחבר נוסף במחתרת, שלמה דביר, נידונו ל-15 שנות מאסר. ירדן מורג שהניח את המטען יחד עם דביר נידון ל-12 שנות מאסר. אחיו של דביר, שחר, נידון לשמונה שנות מאסר.
בפסק הדין כתבו השופטים שגמליאל "ביצע עבירות חמורות ממניעים אידיאולוגים, שעל חומרתן אין להכביר מילים". הם הוסיפו שהוא לא נטל ואינו נוטל אחריות מלאה על המעשים, ואף מזער את חלקו בפרשה. עוד כתבו השופטים, כי גמליאל החל בטיפול לפני זמן קצר יחסית, וכי שחרורו המוקדם בשלב זה עלול לסכן את הציבור, במיוחד כאשר הוא עתיד לחזור לסביבה ולחברה מהן יצא לביצוע מעשיו. הם הוסיפו שוועדת השחרור יכולה לבחון שוב את בקשתו של גמליאל לשחרור מוקדם בחודש דצמבר, שנה לאחר שהחל בטיפול.
שלושה חשודים נוספים רונן ערוסי, יוסף בן ברוך, שהוגדר כ"מוח" של הקבוצה, יזם את הרעיון ומימן את רכישת העגלה וכן פעיל הימין הקיצוני נועם פדרמן, שנחשד כי לבנת חבלה שהייתה ברשותו שימשה להרכבת המטען נעצרו, נחקרו ושוחררו בהמשך, או שזוכו. ארבעת חברי מחתרת בת עין הסבירו לחוקרים כי פעלו תוך סערת רגשות ורצון לנקום בפלסטינים על רצח התינוקת שלהבת פס מירי צלף פלסטיני במהלך האינתיפאדה השנייה ב-2001.