ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לארגן לעצמו בסיוע חבריו הרפובליקנים נאום בחירות בפני הקונגרס האמריקני, הייתה מלכתחילה בגדר הימור. נאום כזה עשוי להציג את נתניהו לציבור כמי שזוכה למחיאות כפיים נלהבות באחת מהבמות החשובות בפוליטיקה העולמית, אך גם עלול להציג אותו כמי שמסכן את מערכת היחסים החשובה עם ארצות הברית למען רווח פוליטי אישי.
ההחלטה שקיבל אתמול (חמישי) נתניהו, להזיז את מועד הנאום מה-11 בפברואר ל-3 במרץ, כך שיתקיים שבועיים בלבד לפני הבחירות, היא בגדר הכפלת ההימור. נתניהו הולך על כל הקופה. התירוץ הרשמי להזזת התאריך, כביכול כדי להצמיד את הנאום לוועידה השנתית של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, הוא תכסיס שקוף, שאף אחד בוושינגטון לא לוקח ברצינות.
עוד בוואלה! חדשות:
הבית הלבן: "אובמה לא ייפגש עם נתניהו במהלך ביקורו"
הבית הלבן נגד הזמנת נתניהו: "הפרה של הפרוטוקול"
נתניהו על עדות בהלול: "נחשף אופיו של המחנה האנטי-ציוני"
גם חבריו של ראש הממשלה בקונגרס מבינים היטב שהשיקול המרכזי של נתניהו הוא לקיים את הנאום כמה שיותר סמוך למועד הבחירות. אם הביקור בוושינגטון יעבור בהצלחה, הרווח יהיה גדול יותר. עם זאת, אם ייווצר סקנדל - כפי שקורה כמעט בכל נסיעה של נתניהו לחו"ל - גם הנזק יחריף.
נתניהו ודאי זוכר שנסיעתו האחרונה לארה"ב, בחודש ספטמבר, התחילה ברגל ימין והסתיימה במשבר מביך, לאחר שתנועת "שלום עכשיו" חשפה את קיומם של מכרזי בנייה מעבר לקו הירוק, כשעה בלבד לפני פגישתו עם הנשיא ברק אובמה. בזמן שדובריו של נתניהו תדרכו את העיתונות על "פגישה מוצלחת במיוחד" עם הנשיא, בבית הלבן כבר הכתיבו הודעת גינוי זועמת, שגררה אחריה גל גינויים מכל רחבי העולם.
נתניהו צריך להיות מוכן גם הפעם לאפשרות שאחרי הנאום המוצלח בקונגרס, יצוץ איזה פיאסקו משובח, שאף פרשן לא יכול היה אפילו להעלות על דעתו שיתרחש. בכל הקשור למבוכות בחו"ל, נתניהו מצליח להפתיע בכל פעם חדש, ויעיד על כך ביקורו האחרון בפריז.
הגעתו של נתניהו לוושינגטון בעיתוי כה רגיש מעמידה דילמה רצינית גם בפני הנשיא אובמה. הגישה של הממשל כלפי הבחירות בישראל עד כה הייתה פשוטה מאוד: לא להתערב, אפילו לא ברמז. הסיבה לכך אינה אידיאולוגית, אלא פוליטית. אם אובמה היה חושב שהתערבות בבחירות תסייע להחלפת נתניהו, הוא לא היה מהסס לרגע, אבל יועציו הבכירים, ובראשם שר החוץ ג'ון קרי, שכנעו אותו שכל ניסיון להתערב עשוי רק לחזק את ראש הממשלה, וזאת על רקע הבוז הכללי שהציבור הישראלי רוחש לנשיא. לכן, הגישה עליה הוחלט בתחילת הדרך הייתה לשבת בצד ולא לעשות דבר.
מול הזהירות של אובמה, שותפיו של נתניהו במפלגה הרפובליקנית לא מהססים "להשתין מהמקפצה". בבית הלבן יצטרכו כעת לשקול מחדש את מדיניות אי-ההתערבות המוחלטת, ולחפש בכל זאת דרך יצירתית להשפיל את ראש הממשלה בלי לחזק אותו ציבורית. ההודעה המהירה על כך שאובמה לא יפגוש את נתניהו היא רק מהלך הפתיחה, והיא מסמלת שינוי גישה. אובמה "מפסיק להתנצל" בנוגע לנתניהו.
השליח לשעבר לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני מרטין אינדיק הציע להזמין לבית הלבן את יו"ר "המחנה הציוני" יצחק הרצוג בתור "תגובה ציונית הולמת" למהלך של נתניהו ושל הרפובליקנים, אולם בבית הלבן פסלו על הסף את הרעיון. אובמה לא רוצה להיתפס כמי שתומך בהרצוג. הדבר היחיד שהוא רוצה לעשות, אם בכלל, זה לשדר לציבור הישראלי עד כמה ייפגעו היחסים בין המדינות אם נתניהו יקבל עוד קדנציה בשלטון. גם את זה, כאמור, לא בטוח שהוא ימצא את האומץ לעשות. מקורביו של הנשיא כינו בעבר את נתניהו "פחדן עלוב", אבל בכל הנוגע לעימות ישיר עם ישראל, גם הנשיא האמריקני אינו גיבור גדול.
בכל זאת, לנתניהו כדאי לקחת בחשבון את השינוי במצב הפוליטי בארצות הברית. נתניהו התרגל להגיע לוושינגטון לסיטואציה בה הוא, ראש ממשלת ישראל, פופולרי בבירה האמריקנית יותר מהנשיא הצולע, שאינו יכול באמת להרשות לעצמו "להוריד את הכפפות" ולאבד נקודות בדעת הקהל בגלל עימות עם המדינה היהודית. אלא שאובמה של תחילת 2015 אינו אובמה של ספטמבר 2014. הכלכלה האמריקנית זינקה בחודשים האחרונים לגבהים חדשים, מחירי הנפט הנמוכים מקלים את חייו של האמריקני הממוצע ומרסקים את האויב בקרמלין, הפעולה נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בעיראק ובסוריה מתחילה לשאת תוצאות, ורפורמת הבריאות של אובמה קלטה מיליוני נרשמים חדשים.
הפופולריות של הנשיא נמצאת במגמת עלייה מתמדת, בניגוד חד לחוסר הפופולריות של נתניהו בישראל. גם בנושא המרכזי עליו השניים חלוקים, תכנית הגרעין האיראנית, לא בטוח שלנתניהו יש את אותו היתרון שהיה לו בעבר. הפרסום הבוקר באתר האמריקני "בלומברג" על דבריו של ראש המוסד אמנם הוכחש על ידי לשכתו של נתניהו, אך גם בירושלים מודעים ללבטים הקשים שחלק מהסנאטורים הרפובליקנים מרגישים דווקא עכשיו, כאשר ברמה התיאורטית יש רוב רפובליקני שיכול להכשיל את אובמה. האם שנה וחצי לפני הבחירות הבאות בוושינגטון, הרפובליקנים באמת רוצים להיות מואשמים בגרירתה של ארצות הברית למלחמה נוספת במזרח התיכון? הדבר משול למסירת המפתחות לבית הלבן ישירות לידיה של הילרי קלינטון, ולא כולם במפלגה של נתניהו - כלומר, המפלגה הרפובליקנית - מתלהבים מכך כמו בעבר.
כל הדברים האלה מציבים את נתניהו בעמדה בעייתית. אם יצליח להתנהל בחוכמה, התמונה שתחרת בזיכרון הציבור, שבועיים לפני פתיחת הקלפיות, תהיה של מחיאות הכפיים הנלהבות בתום הנאום. אם ייכשל, התבוסה תהיה צורבת ומסוכנת במיוחד. ההימור, על כל פנים, כבר נחתם. כעת נותר רק להתרווח ולצפות באירועים מתגלגלים לאיטם.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il