הפחד שמשתק את בריטניה

בניגוד לדעה הרווחת, פירושו של המילה "איסלאם" אינו שלום, אלא כניעה למצוות אללה. מכאן, דבריהם ומעשיהם של המוסלמים נקבעים על סמך התגלות אלוהית שאינה מתבססת על מאווי בני אנוש, ולעתים בעייתי מאוד עבורם להאמין במונח "חופש ביטוי".

עם זאת, גם מוסלמים, וגם לא-מוסלמים, בין אם מאמינים או לא בחופש הביטוי, יודעים שהוא בא עם אחריות. בעולם לא יציב ולא בטוח, ההשלכות הפוטנציאליות של העלבת השליח מוחמד ידועות למוסלמים ולא-מוסלמים כאחד.

לקריאה נוספת:
שרת הפנים הבריטית: "נכפיל המאמצים למיגור האנטישמיות"
עיתונאית ב"שרלי הבדו": "הבריטים בגדו בנו"
עלייה בפשעי שנאה בבריטניה; מסגדים הוצתו בשוודיה

מוסלמים מחשיבים את כבודו של הנביא מוחמד כיקר להם מכבודם של הוריהם או שלהם עצמם. הם מחויבים להגן על כבודו. אם נמצא מישהו אשם בפגיעה בכבודו, העונש על פי חוקי השריעה הוא עונש מוות שיבוצע על ידי מדינה איסלאמית. זאת, מכיוון שעל פי המסורת הנביא אמר "מי שהעליב את הנביא - הרוג אותו".

לאחר מסע הרצח בפריז לפני שבועיים, המומחים בתקשורת הבריטית התווכחו ביניהם מה הביא להתקפה על מערכת העיתון "שרלי הבדו" והמרכול הכשר, במהלכם צעקו מוסלמים חמושים "אללה אכבר" ו"נקמנו את הפגיעה בנביא מוחמד".

בעוד המומחים מתפתלים וטוענים ש"זה לא קשור לאיסלאם", האימאם הלונדוני אנג'ם צ'אודרי, אחד מהדוברים האיסלאמים הקולניים ביותר בבריטניה, אמר את המובן מאליו, מבלי לפחד שהוא ייחשב כגזען או איסלמופוב. במאמר בעיתון "יו-אס-אי טודיי", כתב צ'אודרי: "זה הכל בגלל האיסלאם".

לא פלא שצ'אודרי הוא פנאט הבית של ערוץ פוקס האמריקאי. אחרי כל פיגוע איסלאמי הוא והמנחה התורן משתתפים בדיון עוין לכאורה שבסופו כל הצדדים מרוצים: צ'אודרי זכה לבמה מרכזית להטיף את דעותיו ואילו פוקס ניוז קיבלו את הערבי המחזק את כל הסטריאוטיפים השלילים על ערבים, ועוד באנגלית מצוינת.

זהו הערוץ שאחד ממומחיו לטרור, סטיב אמרסון, טען שבירמינגהם שבאנגליה היא עיר עם מאה אחוז תושבים מוסלמים, עיר שאליה תושבים לא מוסלמים מפחדים להיכנס ובלונדון יש משמרת צניעות איסלאמית שמכה ופוצעת כל מי שאינו לבוש כנדרש. "אירופה גמורה", טען המומחה.

ובכן, כמה עובדות בסיסיות: שיעור התושבים המוסלמים בבירמינגהם הוא מעט מתחת לרבע, לא-מוסלמים ומוסלמים נוהגים לחיות בשכונות מעורבות ונוהגים להתערבב, במיוחד במרכז העיר ובאזור שנקרא משולש הבאלטי, שם הם אוכלים קארי מצוין. תושבי העיר אמנם סובלים ממבטא איום, וקבוצות הכדורגל שלה הן מהמשעממות ביותר באנגליה, אבל חוקי השריעה לא נכפים בה, עדיין.

גם בלונדון אין אזורים שלא בשליטת המדינה. סיירת שריעה אכן הסתובבה במזרח העיר והטרידה תושבים לא-מוסלמים, אבל אחרי שמספר משתתפים בפטרולים כאלו נעצרו, נראה שהפעילות פסקה. יש שכונות ואזורים בהן ריכוזים גדולים של תושבים מוסלמים, בעיקר במזרח העיר בהן נראות נשים בניקאב (כיסוי הראש המלא). בעבר נתקלתי ברחוב אוקספורד בפעילים שחילקו כרוזי תמיכה בדעאש, ובאזורים מוסלמים ניתן להיתקל בכרוזי תמיכה בחליפות האיסלאמית לצד פוסטרים נגד מדינת ישראל. אך אנגליה רחוקה מלהיות גמורה ותחת שלטון האיסלאם. ניתן למצוא אפילו ישראלים בדרך אדג'וור, הרחוב בעל הריכוז הגבוה ביותר של אוכלוסייה ערבית במרכז העיר.

פוקס ניוז וצ'אודרי שוב שיתפו פעולה בשבוע שעבר אחרי הפיגועים בפריז, בניסיון לפנות לקהל צופים מסוים, כל אחד מסוגו, ונועדו לטפח דור חדש של שטופי מוח ופנאטים מסוגים שונים. בין מסע התעמולה האווילי של פוקס ניוז ומסע ההפחדה של צ'אודרי ישנה בריטניה עם קהילייה של כארבעה מיליון מוסלמים, וגם הרבה מאוד בעיות של ממש ואיומים ביטחוניים חמורים.

השבוע, הזהיר אנדרו פרקר, ראש סוכנות הביון הבריטית MI5, מפני מתקפות טרור כנגד אזרחי בריטניה, וגילה ששלוש מתקפות כאלו סוכלו בשלושת החודשים האחרונים. ההערכה היא שג'יהאדיסטים בריטיים זנחו את השאיפות למסע הרג עצום שיזעזע את העולם, בנוסח המזימה של קיץ 2006 לפוצץ מספר מטוסי נוסעים מעל האוקיינוס האטלנטי באמצעות חומר נפץ נוזלי (זו הסיבה שמאז אסור להעלות נוזלים למטוסים), אלא שהם יעברו לפיגועים של מחבלים בודדים, שישתמשו בסכינים, או לכל היותר בנשק קל בכדי להרוג כמה שיותר אזרחים או אנשי כוחות הביטחון.

שיראז מאהר, ג'יהאדיסט שחצה את השורות והיום משמש כחוקר במרכז לחקר הרדיקליות בקינגס קולג' שבלונדון אמר על הטרוריסטים הבריטים בשורות דעאש: "הם מאוד אנטי-בריטיים עכשיו. מאז ההפצצות נגד דעאש, בריטניה הפכה למטרה. אנחנו במצב בו האנשים האלו רוצים לפגוע בנו וכמעט בלתי נמנע שמשהו יקרה בעתיד הקרוב".

על פי הערכות נמצאים כרגע כ-600 לוחמים בריטים בשורות דעאש ואל-קאעדה בעיראק ובסוריה, והחשש הגדול הוא שאלו עברו תהליך של הקצנה וברוטליזציה ויחזרו לבריטניה, כשחלקם מחכים להזדמנות לפעול כנגד המדינה בה גדלו.

בשנים האחרונות סוכלו עשרות פעולות טרור על ידי כוחות הביטחון, אולם חלקן יצאו לפועל. בקיץ 2005 פוצצו מחבלים מתאבדים, בריטים ממוצא פקיסטני, מטענים ברכבת התחתית ובאוטובוס בלונדון וגרמו למותם של 52 איש. במאי 2013 נרצח לאור יום החייל לי ריגבי ברחובות ווליץ' בדרום מזרח לונדון על ידי שני מחבלים ושלוש שנים מוקדם יותר נדקר חבר פרלמנט משום שתמך במלחמה בעיראק על ידי אישה בשם רוונארה צ'אודרי. כן, חבר פרלמנט נדקר במשרדו על ידי אזרחית בריטית, מוסלמית ילידת לונדון, בשל אופן הצבעתו בפרלמנט וכמעט סיים את חייו שם.

בבריטניה חיים על פי ההערכות כארבעה מיליון אזרחים מוסלמים. רובם ממוצא פקיסטני ובנגלדשי, וחלקם הגדול נולדו וגדלו בבריטניה. בניגוד לתעמולת פוקס ניוז, רובם המכריע הם אזרחים מהשורה שרואים את עצמם כבריטים-מוסלמים. ועדיין, האחוז הקטן של המוסלמים שלא קיבלו את הערכים הבריטיים המסורתיים של מתינות, חוש הומור, הוגנות ופתיחות, עשוי למרר את חיי אזרחי הממלכה המאוחדת.

לא מדובר בהתפתחות דרמטית. במשך שני עשורים בריטניה היוותה מרכז שבו יכלו מטיפים ומנהיגים לטוות את רעיון החליפות האיסלאמית. בשנות ה-80' היגרו לבריטניה איסלאמיסטים בולטים רבים ורשת קשרים ענפה נוצרה. אוסמה בין לאדן התגורר בלונדון בשנים 1994 ו-1995 וכבר ב-1994 נערך בלונדון כנס שנועד לקדם את רעיון החליפות האיסלאמית.

לונדון אף קיבלה את הכינוי "לונדוניסטאן" והמנהיגים האיסלאמים הורשו לעשות בה ככל העולה על רוחם, כל עוד לא פנו נגד תושבי בריטניה. "בסוף שנות ה-90' רעיון החליפות האיסלאמית התבסס והדיון התקדם", כתב מאהר ב"ניו סטייטמן", "המוסלמים החלו לדון בכיצד ולא האם תחודש החליפות. אם מביטים על הנושא באופן שכזה, ברור ששורשי האידיאולוגיה האיסלאמית מצויים בעומק החיים של חלק מהמוסלמים בבריטניה".

משפט דומה אם היה נאמר על ידי אקדמאי בריטי לבן היה מקוטלג כגזענות איסלמופובית, מתנשאת ומדירה. מאהר, חבר לשעבר בארגון "חיזב א-תחריר", מפלגת השחרור, ארגון קיצוני שנועד לקדם את החליפות האיסלאמית ותמך בהשמדת מדינת ישראל, התקדם לתפקיד מנהיג אזורי עד שהבין שחליפות שכזו תהיה מקור רשע נורא. אחר כך הפך לחוקר חשוב שנהנה מהפריווילגיה לומר דברים שעמיתיו לא מעזים לומר. בריטניה של העידן הפוסט-קולוניאליסטי היא מקום שבו אסור לומר דבר בעל תוכן שנוי במחלוקת על קבוצת מיעוטים, שבו החשש מתווית גזען משתק את הדיון הציבורי ולעתים את החיים ממש.

הדוגמא הטובה ביותר היא פרשת האונס ההמוני ברות'רהם שבצפון אנגליה. במשך 16 שנה אנסה כנופיית גברים ממוצא פקיסטני ילדות וילדים, התעללה בהם, סחרה וניצלה אותם שוב ושוב. על פי דוח שהוגש, יותר מ-1,400 מקרי אונס אירעו בין השנים 1997 ל-2013, תלונות רבות הוגשו למשטרה ולרשויות הרווחה, שוטרים נחשפו בעצמם להתנהגות חשודה או ילדות עירומות בחברת גברים, אבל דבר לא נעשה בכדי להפסיק את ההתעללות. "שירותי הרווחה היו מבולבלים ולא ידעו מה לומר או איך לתאר את הבעיה מפחד שייחשבו לגזענים", קבעה פרופ' אלכסיס ג'יי, מחברת הדוח על הפרשה.

כמובן שלא כל פקיסטני-בריטי הוא אנס ילדות. המקרים הבולטים ביותר של ניצול מיני היו של דמויות כמו הבדרן ג'ימי סאוויל ופוליטיקאים מקושרים היטב לעמדות כוח, אבל לא היה מדובר במקרה חד-פעמי של ניצול שיטתי של ילדות לבנות על ידי גברים מוסלמים, והכישלון להגן על האוכלוסיות החלשות ביותר מעיד על הבעיות בהן ניצבת בריטניה בבואה לטפל בטרור איסלאמי ברחובותיה. השיח הציבורי הפך לעקר בשל אותו חשש. השמאל הבריטי, מרוקן מכל תוכן חברתי, נאחז בשרידי האידאולוגיה שנותרו לו: תיעוב לא מבוקר לכל דבר אמריקאי וישראלי, ומכאן גם תמיכה אוטומטית כמעט בכל נושא ערבי או מוסלמי. האקדמיה הבריטית הפכה למעוז איסלאמי וכמה כלי תקשורת בראשות עיתון הגרדיאן וחדשות ערוץ 4 מקדמות את השיח המוסלמי-קורבני באופן קבוע.

התואר "איסלמופוב" הפך לכלי חשוב בציוד הטרור האיסלאמי, הקלצ'ניקוב המילולי שנועד לחסל כל דיון בנושאים רגישים. אחריו יבואו שמות תואר "גזען", "קולוניאליסט", "אוריינטליסט" ולבסוף העלבון הנוקב "ציוני". זהו נשק יעיל להפליא, כפי שפרשת רות'רהם מדגימה. אפילו מכתב מנומס שנשלח השבוע מטעם שר בממשלה ל-1,100 מסגדים ומנהיגים בהם הם נדרשים לעודד ערכים בריטיים ולהתנגד לקיצוניות עורר זעם, עלבון וכמו תמיד תחושת קורבניות בקרב ארגונים איסלאמיים ומשתפי הפעולה בשמאל הבריטי.

קשה לתאר מצב בבריטניה שבו ראש עיר גדולה יקרא לאזרחים מוסלמים לכבד את ערכי הדמוקרטיה הבריטית או לעוף מהמדינה כפי שהציע אחמד אבו טלאב, ראש עיריית רוטרדם ההולנדית. אבו טאלב, יליד מרוקו, אמר לפני כשבוע ש"כל מוסלמי שאינו בעד חירות יכול לארוז ולעוף מפה". מנהיג בריטי שיאמר דבר דומה, יעוף ממשרדו תוך ימים ספורים.

ההתנגשות בין ערכי הדמוקרטיה וערכי האיסלאם היא יומיומית. אחרי שנים של שיתוק, החלו הרשויות להילחם במילת נשים, ומה שמכונה רצח "על רקע כבוד המשפחה". ההשפעה של ארגונים מוסלמים מקומיים מגיע גם לפקיסטאן, שם היו "ארגונים בריטים", על פי מאהר, אחראים לרדיפת אישה נוצרייה שהואשמה בכפירה.

אין בכך דבר חדש. כשאייתוללה חומייני הוציא פתווה נגד סלמאן רושדי אחרי הוצאת ספרו "פסוקי השטן" שבו הוא לכאורה פגע בכבוד הנביא ב-1988, כמעט כל הארגונים המוסלמיים הבריטיים תמכו בה. איקבל סאקרני, לימים בעל תואר אצילות, אמר על רושדי: "יתכן ומוות הוא עונש יותר מדי קל עבורו".

בסקר שנערך ב-2006, תמכו 40% מהמוסלמים באכיפת חוקי שריעה בבריטניה, או בשילובם במערכת החוקים הבריטית. חמישית מהנשאלים חשו סימפטיה לסיבות שהובילו לפיגועים בלונדון ב-7 ליולי 2005, אם כי 99% הביעו התנגדות למעשה. 27% סיפרו שהם חשו סתירה בין היותם בריטים להיותם מוסלמים.

בשנה שעברה נחשפה מזימה להשתלט על 16 בתי ספר בבירמינגהם ולהפוך אותם לבתי ספר מוסלמים. חומר הלימודים הפך לדתי מאוד, הומופובי, אנטי-מערבי, נגד אמונות אחרות ובעיקר אנטישמי ומעורר תיעוב לצבא הבריטי. סובלנות היתה הדבר האחרון בחומר הלימודים. ארגון הגג של המוסלמים בבריטניה, ארגון מתון למדי, מחה וקבע שמדובר במנהגים מוסלמיים מסורתיים ושמדובר במתקפה איסלאמופובית, כמובן.

"אין דבר כזה מוסלמי רדיקלי. מוסלמי הוא זה שמקבל את מצוותיו של אללה והולך בעקבות מוחמד", צייץ השבוע צ'אודרי. עבור חלקים רחבים בעולם המוסלמי, כולל מדינות שלמות, פירוש האיסלאם הוא כיבוש העולם בחרב ומלחמה בכופרים. ערכי המערב הם איום על ערכי האיסלאם ויש לדחות אותם. הגישות האלו הן במיעוט בקרב מוסלמי בריטניה אבל ישנם מנהיגים חשובים שמטיפים אותם באין מפריע בשידורי טלוויזיה בבריטניה.

"שוויון בן נשים לגברים הוא דבר מרושע מאוד", אמר שייח' חאטם אל-חדד. אל-חדד הוא בריטי ממוצא פלסטיני הזוכה להילה של מלומד וכוכב טלוויזיה בערוצים האיסלאמיים. "המטרה האולטימטיבית שלנו היא לראות את האיסלאם מתפשט בכל העולם ולראות את דברי אללה מגיעים לכל העולם", הוא נשמע אומר בשידורים. המטרה, על פיו, היא לנצל את ערכי הדמוקרטיה עד להשתלטות עליה. הוא תומך בעונש מוות למוסלמי שממיר את דתו, צוטט שהוא מטיף: "אומר לכם את האמת על היהודים שהם אויבי האל וצאצאי חזירים וקופים", וגם יש קונצנזוס בקרב מלומדים שמילת נשים מותרת". "אנחנו כמוסלמים בריטים הפכנו לחלק מהחברה והם מוכרחים לדאוג לצרכינו", הסביר לתלמידיו את הדרך שלא השתנתה כבר 1,400 שנים. המוסלמים אמורים להשתמש בנדיבות המערבית, לטפח תחושת קורבניות בקרב המאמינים ובבוא העת לשפר עמדות.

"לפני עשר שנים, קיצוניות כזו היתה בשוליים, היום אותה תנועת שוליים עדיין לא הרוב אבל היא גדולה בהרבה ויש לה קול שנחשב ללגיטימי", אמר אדם דין, מוסלמי מתון הפועל נגד קיצוניות בתוכנית "פנורמה" שעסקה באיום המוסלמי.

כתמיד, הימים של מתיחות במזרח התיכון, הופכים יהודי בריטניה למטרה לזעם מוסלמי. השגרירות נתונה תחת מצור ומספר התקריות האנטישמיות עולה בצורה ניכרת, רובן מבוצעות על ידי מוסלמים. בשנה האחרונה נרשמה עליה של 94% במספר התקריות האלה, 297 במספר. שרת הפנים, תרזה מיי, אמרה השבוע שהיא "מעולם לא חשבה שיגיע היום שאנשי הקהילה היהודית יאמרו שהם אינם חשים ביטחון בבריטניה". בעוד האנטישמיות האירופאית כמעט נעלמה, האנטישמיות של מוסלמים רבים הפכה לכמעט לגיטימית ובעיר ישנן שמועות על פי הן ישנה התראה מפני פיגוע באזורים שנחשבים ליהודים בצפון לונדון.

הממשלה השמרנית מנסה להקשות על המטיפים לקיצוניות והצליחה לגרש, בקושי רב, כמה מהגרועים והבוטים שבהם, שהטיפו לאלימות ואף הכשירו מספר טרוריסטים בעבר בהטפות במסגדיהם. כמו כן, מנסה הממשלה להעביר חוקים שיקלו על האזנות סתר, אם כי היא נתקלת בהתנגדות בפרלמנט. כשיגיע הפיגוע הבא, יתכנסו שוב אותם מומחים ויטענו שהוא אינו קשור לאיסלאם. הוא קשור להדרה (למרות שרבים מאוד מהטרוריסטים קיבלו חינוך גבוה ולא פעם שייכים למעמד הבינוני או אפילו זכו למעמד פליט ודיור בחינם מהמדינה שהצילה את חייהם), או למדיניות החוץ הבריטית. זהו טיעון מוזר שחביב על ראשי הקהילה המוסלמית. הרי בתקיפות האוויריות נגד דעאש, מצילים כוחות הקואליציה מוסלמים אחרים (כמו בבוסניה וקוסובו בשנות ה90') וממתי התנגדות למדיניות חוץ מקנה זכות לרצוח אזרחים?

וישנם כמה קולות ברורים. למשל המטיף המוסלמי עבדראהים גרין שאומר ש"ברמה הפילוסופית הבסיסית אנחנו חייביים לומר: איסלאם אינו תואם דמוקרטיה".

מג'יד נאווז, לשעבר חבר בחיזב א-תחריר, שהפך למטיף נגד איסלאם רדיקלי ומועמד לפרלמנט מטעם המפלגה הליברל-דמוקרטית, אמר באומץ השבוע: "כאלף בריטים נסעו להילחם עם דעאש, הם לא צמחו מכלום, הם לא צמחו מוואקום, אנחנו חייבים להיות מציאותיים ולהכיר במציאות ולהודות שהם תוצר של אידיאולוגיה שקיימת בקהילה שלנו".

ואילו דגלאס מארי, אחד הקולות הבולטים נגד האיסלאם הרדיקלי בבריטניה אמר בשנה שעברה כמה דברים שתקפים גם היום. "איסלאם הוא הרבה מאוד דברים", הוא אמר, "אבל לומר שהוא דת של שלום זוהי שטות. זה להתעלם מעובדות חשובות, לומר שאיסלאם היא דת של שלום זה להסתמך על תקווה, להעלות תקווה לרמת אמת והיסטוריה, מלמדת אותנו שזהו דבר רע מאוד לעשות".