הפיגוע בפריז, במערכת שרלי הבדו, על כל הזוועה שבו, אינו מגיע בהפתעה גדולה בהתחשב במציאות שנוצרה באירופה ובמזרח התיכון ובהזנה ההדדית של פעילי טרור בין שני האזורים הללו. מספרם של פעילי דאעש נאמד כיום, על ידי קהילת המודיעין הישראלית, בכ-30 אלף. הסי-אי-איי לעומת זאת, טוען כי מספרם עשוי להיות 20 אלף בלבד.
כמחצית מהפעילים הם מתנדבים זרים המגיעים מרחבי העולם המוסלמי או מארצות המערב. ארצות המגרב לדומה, באורח מפתיע, הן הספקיות הבולטות ביותר של פעילים. תוניסיה היא שיאנית ב"ייצוא הטרוריסטים": מספר התוניסאים מקרב אנשי דאעש נאמד בכ-5,000 עד 6,000. הבעיה של אירופה, שייתכן שבאה לידי ביטוי גם בפיגוע בצרפת, היא הקלות היחסית שבה יכולים כיום צעירים מוסלמים לצאת ממדינות מערביות, להצטרף לשורות דאעש בסוריה ועיראק, ולאחר מכן לשוב לבתיהם באירופה או באוסטרליה ולבצע פיגועים.
לגופי המודיעין האירופיים זו משימה כמעט בלתי אפשרית להתחקות אחר כל צעיר שכזה, שויצא למזרח התיכון, ואחר כך חוזר לביתו, או למדינה שכנה, כשבלבו גמלה ההחלטה לרצוח "כופרים". דאעש מעניק השראה לצעירים רבים לבצע פיגועים. לעתים הם גם מסתפקים בהשגת כלי נשק במדינה שבה הם מתגוררים, ואז יוצאים לעשות פיגוע. ניתן לנחש עד קשה משימתם של כוחות הביטחון המערביים המנסים לסכל פיגועים מעין אלה.
הקשר בין המזרח התיכון לאירופה אינו מסתכם בכך. ניתן לנחש שלנוכח ההאטה המשמעותית בהתקדמות של דאעש בסוריה ובעיראק (ואכן נרשמת האטה שכזו בכיבוש טריטוריה), ינסה הארגון לשלוח זרועות למדינות אחרות כמו לוב ומצרים ובמקביל, להוציא לפועל יותר ויותר פיגועים על אדמת אירופה. במילים אחרות, אם דאעש יחטוף במזרח התיכון, הוא ינסה להשיב מלחמה באירופה.
טבח העיתונאים בפריז - כותרות אחרונות
הפיגוע בפריז: נהג מכונית המילוט הסגיר עצמו למשטרה
העורך שנרצח בפיגוע: "מעדיף למות זקוף מלחיות על ברכיי"
הרשת הוצפה בקריקטורות מחווה: "ציירו בדיו, לא בדם"
ותודה לארדואן
הקלישאה מספרת שטורקיה היא השער לאירופה. המקרה של דאעש ממחיש עד כמה נכונה האמירה הזו, שכן המתנדבים הרבים שמבקשים להצטרף לארגון הטרור עושים זאת, בדרך כלל, דרך שטחה. גם החזרה הביתה נעשית מתחומי טורקיה. לא ניכר מאמץ יוצא דופן מצד לשכתו של הנשיא ארדואן לעצור את זרם המתנדבים הזה, על אף שרק השבוע חוותה גם איסטנבול פיגוע טרור, כשמחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה והרגה שוטר (גם אם במקרה הזה, לא ברור אם גורמים איסלמיסטים עמדו מאחורי המעשה, או שמא היו אלה ארגוני שמאל קיצוניים). יתרה מזאת, מחצית מההכנסות של דאעש מקורה במכירת נפט, והיבואנית מספר אחת של נפט מדאעש היא טורקיה (המחצית השנייה של ההכנסות היא במסים ובשוחד).
ואיך זה בדיוק מתנהל? עד לתחילת המתקפות המערביות-הערבית על דאעש, הגיעו ההכנסות של הארגון מנפט לכשני מיליון דולרים ביום. התקיפות האוויריות, שגרמו לפגיעה מסיבית בבתי הזיקוק שבהם שלט דאעש, צמצמו את ההכנסות לכדי כמה מאות אלפי דולרים ביום. דאעש שלאחר תחילת המתקפות האוויריות התאים עצמו למציאות החדשה. ראשית מרכז השליטה שלו עבר ממוסול בעיראק לעיר רקה שבצפון סוריה. שנית, הארגון הבין מהר מאוד ששיירות המכליות שלו הן יעד קל לתקיפות מהאוויר. לכן, במקום שיירות ארוכות החלו אנשיו לנוע בכלי רכב בודדים, בין אחד לשלושה ולא מעבר לכך. אנשיו מוכרים את הנפט למוקדי שלטון מקומי, גם בערים שאינן בשליטת הארגון ובאמצעות מתווכים, או מייצאים אותו לטורקיה. גם כאן המכירה נעשית באמצעות מתווכים על אף שברור לכולם מה מקור הנפט. אך כל עוד המחירים נמוכים, לנשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, כנראה זה לא אכפת.
ובכלל, אנקרה מסתמנת כעת כנותנת החסות מספר אחת לארגוני טרור סוניים. חמאס הקים שם מפקדה צבאית, ראש הלשכה המדינית חאלד משעל צפוי להעתיק אליה את מקום מושבו מקטאר. גם ארגון חוראסאן, שהוזכר בהקשר של התקיפה האמריקנית הראשונה על אדמת סוריה, פועל כעת משם.
החדשות הטובות (באופן יחסי כמובן) בהקשר של דאעש, מגיעות דווקא מהמזרח התיכון עצמו. הארגון סופג מהלומות לא פשוטות בתקופה האחרונה ומגמת ההתקדמות שלו הואטה. אמנם קשה לדבר על בלימה אך לפחות מגמת הכיבושים של דאעש נעצרה, דווקא בעקבות הניסיונות שלו להתרחב טריטוריאלית, לכיוון חומס וכובאני.
הלוחמים הכורדים לדוגמה, הצליחו בימים האחרונים להשיג שליטה על כ-80% משטחה של קובאנה תוך שהם גורמים לפעילי המדינה האסלאמית לסגת מאזורים אלה שכבר היו בידיהם. זאת על אף שאמצעי הלחימה של הארגון, הולכים ומשתדרגים וגם מספר המתנדבים לשורותיו בעלייה. יש בידיו כיום כמה מאות כלי רכב כבדים (כולל משוריינים, שגם הם מהווים טרף קל לתקיפות אוויריות), נשק נ"ט מסוג מתקדם (קורנט), טילי נ"מ (סטרלה) ורקטות (קטיושות). אנשיו אף השיגו, לזמן קצר, שלושה מטוסי אימון עתיקים.
הגורם המאיים ביותר בארסנל הזה הוא חומרי לחימה כימיים (כלור בעיקר) שיש בידי דאעש וייתכן שאפילו שנעשה בהם שימוש במוסול ובכובאני. מבחינת לחימה, הכוחות של דאעש מזכירים צבא של ממש. כלומר, לפני פשיטה על יעד, הם יאספו עליו מודיעין (מל"מ), לאחר מכן יעברו לריכוך ארטילרי ורק אז יסתערו, עם אש חיפוי כשמעל מרחפים טיסנים פרימיטיביים יחסית המעניקים מודיעין במהלך קרב. במקרה של הגעה לשער או מחסום בלתי עביר, הם ישלחו רכב נהוג בידי נהג מתאבד כדי לפוצץ את השער ולעבור אותו.
מפקדי דאעש יודעים גם להורות על נסיגה במקרה של יעד קשה לכיבוש, ובחלוף זמן מה ישובו וינסו לכבוש אותו. לעיתים הם יסוגו באזור מסוים בעוד שבגזרה אחרת ישקיעו מאמץ גדול יותר כדי להתקדם שם. ועדיין, למרות כל הנאמר כאן, דאעש איננו גורם שיכול להוות איום משמעותי לצבא סדיר ומאומן עם חיל אוויר חזק. דאעש גם עושה לא מעט טעויות ביחס שלו לאוכלוסייה המקומית באותם מקומות שבהם הוא שולט. באחת העיירות של מזרח סוריה, מיאדין, שבשליטת דאעש, ניסתה המשטרה של הארגון לאכוף איסור על עישון טבק. התגובה לא אחרה לבוא. סגן מפקד המשטרה בעיירה נחטף על ידי אלמונים שרצחו אותו וכרתו את ראשו. אחד הדיווחים מספר שהראש הכרות של קצין המשטרה נמצא עם סיגריה תחובה בפיו ולידו פתק ש"העישון אסור".