פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המפכ"ל כפרשן פוליטי

      החלטתו של המפכ"ל לאסור על ח"כים מכהנים לעלות להר הבית היא לא בגדר המלצה - אלא פקודה, והוא נושא באחריות הכוללת למימושה. הבעיה היא, שהוא בוחר להתווכח פומבית עם חברי הכנסת במקום לנצל את סמכותו המעשית

      העלייה להר הבית היא נושא רגיש בעל השלכות גלובליות, שהפך לרלוונטי מאי פעם. אולם עצם קיומו של ויכוח פומבי בדרג הבכיר ביותר בנושא, מעיד כי תחום האחריות של אלו המופקדים עליו, אינו מספיק ברור.

      הוויכוח הפומבי בין מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, לבין היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהחל ביום שלישי האחרון והמשיך ביום שישי, היה יכול להתנהל בין דלתות סגורות, לו היה קורה בעיתוי הנכון. אם סבור המפכ"ל כי העלייה להר הבית מהווה סכנה, עליו לעשות זאת במועד סמוך להגשת הבקשה של הח"כ תוך כדי ניתוח של כל המשתנים הרלוונטיים: עיתוי, מידע מודיעיני מוצק וניתוח "התרחיש הסביר".

      אם מצא המפכ"ל כי העלייה להר הבית עשויה להוות הפרת סדר רבתי או סכנה ממשית לשלום הציבור, עליו לצאת ולהביע את חששו בפני הציבור. אולם טעה כשאמר כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה - שאישר לח"כ לעלות - היא טעות.

      נניח כי אמנם הייתה טעות ליועץ המשפטי לממשלה - מדוע הוויכוח הזה פומבי? מה בדיוק תרומתו? ומדוע המפכ"ל סבור כי זאת טעות? למה הציבור לא זכאי להיחשף למידע שבגינו קובע המפכ"ל כי אישור הביקור בטעות יסודו?

      דומה שאמירתו של המפכ"ל נועדה ל"אנחנו בסדר והיועץ המשפטי טעה". אישור ההגעה של ח"כ משה פייגלין (הליכוד) להר הבית כשמו כן הוא. היתר לערוך את הביקור הוא לא הרשאה גורפת או "קו אדום" שמחייב את המשטרה לקיימו בכל מחיר.

      יוחנן דנינו בכנס המכון למדיניות נגד טרור בבינתחומי. ספטמבר 2014 (יח"צ , כפיר בולוטין)
      ראוי שהמפכ"ל ישנן את תחומי האחריות של המשטרה. דנינו (צילום: כפיר בולוטין)

      מפכ"ל משטרה אינו פרשן ש"חובתו להתבטא בסוגיית עליית חברי כנסת המסתתרים תחת כנפי החסינות". כאשר היועץ המשפטי לממשלה התיר את ביקורו של ח"כ פייגלין בהר הבית ניתן להניח כי לא היתה לו סמכות מקצועית ועניינית לשלול את חופש התנועה או להגבילה.

      ראוי שהמפכ"ל ישנן, בעיקר לפקודיו, את תחומי האחריות של המשטרה. פקודת המשטרה גוברת על כל היתר שניתן על ידי גורם כלשהו בזמן אמת, אם מגיע מפקד המחוז למסקנה כי נשקפת סכנה לשלום המבקשים. משלא נעשה כך, מותר להסיק כי לשוטרי מחוז ירושלים לא הייתה סיבה שלא לאשר את הביקור.

      עשרות רבות של פעמים בירושלים עוכבו, בוטלו, שונו, קוצרו, החלו ולא נסתיימו ביקורים של שרים וח"כים בהר הבית ובמקומות אחרים. זהו שיקול הדעת הבלעדי והיחידי שהמחוקק העניק רק למשטרה. מפכ"ל שמתווכח עם חברי הכנסת בפומבי, ולא מנצל את סמכותו המעשית, טועה מקצועית גם אם הוא אולי יוצא נשכר ציבורית.

      ח"כ כהנא המנוח הטיף את משנתו הגזענית ודרש ליווי של שוטרים לכל ישוב ערבי שבו קרא לערבים לעזוב את בתיהם מרצון. כניסתו לאום אל-פחם נאסרה בזמן אמת על ידי שוטרים מחשש לשלומו. בכך ניתן אישור דה-פקטו להגבלת חופש התנועה של הח"כ. הדבר עבר חלק ללא עימות רעיוני עם נבחרי הציבור שאמורים לפקח על עבודת המשטרה (ולא להיפך).

      אם מפכ"ל המשטרה סבור כי זהו המצב בביקורי פייגלין בהר הבית, עליו להנחות על ביטולם או על הגבלתם. ויכוח ציבורי מול הכנסת אינו המעשה הנכון משום שהמחוקק הוא הריבון. המפכ"ל אינו פרשן, גם לא יועץ. הוא נושא באחריות הכוללת אותה הוא חייב לממש.

      הכותב הוא ניצב בדימוס שכיהן כמפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה. כמו כן, הוא עמד בראש צוות למאבק בשחיתות שלטונית במשרד מבקר המדינה

      לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד